רשימת המגמות שמעסיקות את המעצבים ובתי האופנה בקולקציות לקיץ 2014 מתגבשת. בניגוד לעונות קודמות, ששפעו פסים בשחור לבן, משבצות או כתמים מנומרים, מסתמן שהטרנדים הפעם הם עקרוניים יותר ופחות ספציפיים. הם אינם מתמקדים בהדפס או צורה מובחנת, אלא בחומר ובגזרה.
אם בשבועות האופנה שהתקיימו במהלך החודש האחרון בניו יורק, לונדון ומילאנו היה אפשר להבחין כי צלליות אוברסייז, שימוש בחומרים שקופים והמון מערכות לבוש בלבן היו עיקר הבשורה, הרי ששבוע האופנה בפריז, שנמצא כעת בשיאו, מוסיף את הזוויות שלו.
קיץ 2014: סיקור הענק של וואלה! אופנה
המעצבים שמציגים בעיר האורות חלקם כלל אינו צרפתי - החליטו להתמכר לברק. בנוסף לקולקציות המחשמלת של לנווין ושל דריס ואן נוטן, ששתיהן שפעו מרקמים מתכתיים וזהובים, אפשר למנות עוד שלל קולקציות ששילבו סאטן חלקלק, סיבי לורקס ושלל חומרים שנצבעו בגווני מתכת. אפשר להעלות בקלות את הסברה שמדובר בניסיון להסיט את המבט מנוסטלגיה, כפי שפעמים רבות מעצבים נוהגים לעשות, ולנסות לגבש את אופנת היום, על כל המשמע מכך.
המעצב יליד קולומביה היידר אקרמן, שנחשב לעילוי בתעשיית האופנה ולאחד החביבים על אושיות נוסח טילדה סווינטון, שילב בקולקציה אחת את שלושת המגמות. כהרגלו בקודש האופנה, הצלליות הכלליות היו נינוחות ומתכתבות עם רוחות המזרח ועם תרבויות אוריינטליות. אבל הקפלים, הרבידות והדיגום החופשי שהיו מנת חלקם של רבים מהעיצובים על המסלול הורחקו בכוונה מהנופים האקזוטיים. שימוש בגוונים של כחול לילה מנצנץ, זהב ונחושת, כמו גם שימוש גם בחייטות מערבית קלאסית (היו על המסלול מכנסיים גבריים קצרים לצד חליפות), יצרו איזון דק שבדקים בין אלגנטיות מוכרת לכתב יד של מעצב שתר תמיד אחר החדש.
הצמד ההולנדי ויקטור ורולף, כמו גם המעצב רף סימונס לבית האופנה כריסטיאן דיור, נתנו את חותם ביחס למגמה נוספת השימוש בכיתובים ואותיות כדוגמא גראפית לגיטימית (בדומה, אגב, לחולצות הלוגו שהיו כה פופולריות בשנות ה-90). ויקטור ורולף גיבשו קולקציה סטודנטיאלית למדי, שיצרה שעטנז בין פריטים נשים לגבריים, והשתמשו בראשי תיבות שמם כדי לעטר חולצות לבנות ושאר עיצובים שקשורים עם מדי בית ספר פרטי. סימונס למרות שימוש בטלאי מדים - דווקא בחר בכיוון המנוגד. המשפטים שהודפסו על גבי פריטים מבהיקים ועתירי גוון מלאכותי הזכירו אסוציאציות רנדומליות, כאילו ומדובר בסיוט LSD או לכל הפחות במעשייה נוסח עליסה בארץ הפלאות. כך או אחרת המטרה ברורה - אחרי שנחקרה כל צורה גיאומטרית, אין סיבה שלא לשוב ולמלא את הבגדים בחותם אישי.
הקולקציה של סימונס הייתה הרדיקלית ביותר שיצר עבור הבית, מאז מונה לתפקיד המנהל האמנותי בשנה שעברה. אם בקולקציות הראשונות הקפיד להדגיש את הצללית האיקונית של דיור, כלומר מותניים צרים וחצאיות מלאות, הרי שבקולקציה הזו נתן גם לכוחות המרד ולחיבה שהוא רוחש לתנועות הנעורים לפעול. החיתוכים הבוטים, השילוב בין טול מעודן למכנסיים קצרים ושלל אלמנטים הכוללים בתוכם פירוק והרכבה מחדש הם שבראו חיים בקוד המוכר לעייפה.
