בעולם האופנה, בו נדרשים מעצבים להציג אוספים חדשים לפחות פעמיים בשנה, היעדרות של כמעט שנה מהשיח מהמקומי היא לא דבר של מה בכך. כוכבים חדשים מוכתרים לבקרים ואחרים נעלמים אל תוך חורים שחורים במנעד של שניות. במילים אחרות, ההחלטה של המעצבת רחל כהן, שהקימה את המותג הניאו-גותי קומון רייבן לפני כשנתיים, לוותר על השקת קולקציה בראשית הסתיו האחרון ולוותר על כיסוי תקשורתי למשך 11 חודשים, היא צעד שיש בו סכנה; במיוחד כאשר לוקחים בחשבון את תשומת הלב הגדולה שהורעפה עליה מצד מבקרי האופנה בארץ, שהתקשו להישאר אדישים לטון האפל והמוקפד ולצלליות מאורכות שמאפיינים את יצירותיה.
אבל מסתבר שהעונה שנעלמה, נפקדה רק כאן. צמצום הפעילות המקומית, נועדה כדי להתנסות במה שכהן מגדירה כאחת המטרות הגדולות שלה מאז סיימה את לימודי העיצוב בבית הספר מרנגוני - פנייה אל שוק חו"ל.
"פנו אלי מטעם שואו רום [חדר תצוגה ל.ש.] בארצות הברית לפני כשבעה חודשים", מספרת כהן, שסגנון העיצוב שלה כולל שמלות בחיתוכים אלטרנטיביים ודגש גדול על פריטים מחויטים, על טבילת האש שחוותה בחזית הגלובלית. "זה היה ה'ברייק' שלי, והחלטתי שאני הולכת על זה בכל הכוח. מבחינתי זו הייתה התאבדות להוציא קולקציה של 30 פריטים, שצריכים להיות בה גם פריטים בסיסיים וגם פריטים מעוצבים יותר. בקיצור, מלתחה שלמה. קיבלתי מהם חוברת של הוראות המפרטת מה צריך להיות ומה לא צריך להיות. ובאמת, בחודש יוני האחרון הקולקציה הוצגה בניו יורק ולוס אנג'לס".
עם זאת, הדרך לתהילה ארוכה מכפי שנדמה, גם אם נועצים יתד בבירת אופנה. "קיבלתי פידבקים, ופריטי העור התקבלו יפה. אבל הבנתי שזה גדול עלי", היא אומרת, ומסבירה שהיו סיבות נוספות מלבד העובדה שהיא נמצאת בימים אלה בהריון מתקדם. "הם רצו שאוסיף פריטים מסוימים לקולקציה, שאגדיל קטגוריות בתוכה ועוד שינויים. קשה לי לעבוד בשיטה של לספק צרכים".
"זה לגמרי ניפץ לי את האשליה", מודה כהן, אך מוסיפה שלחוויה, שככל הנראה הגיעה בשלב מוקדם מדי של הקריירה, היו גם צדדים חיוביים. "למדתי המון. כל ההתנהלות שלי הייתה לא נכונה. עם בדים יקרים להחריד, עם מתפרות יקרות מדי, עם ניהול ההזמנות. אבל מהרגע בו החלטתי שאני מפסיקה עם חו"ל ומתמקדת במה שאני עושה בארץ, אני בן אדם הרבה יותר שמח", היא מוסיפה ומבהירה שסיימה עם פרק כיבוש העולם.
ההחלטה לחזור ולהתמקד בעשייה המקומית הביאה גם לשינויים נוספים באסטרטגיה. אם בעבר הקפידה למכור את הקולקציה העונתית בחנות הסטודיו הקטנה שלה, הסמוכה לשוק הפשפשים, ולהתנגד נחרצות לשיטת הקונסיגנציה, הרי שבחודש האחרון אפשר למצוא את עיצוביה בחנויות מעצבים, בין היתר Mayu ואצל שרון ברונשר.
גם הקולקציה עצמה עברה איתחול כפועל יוצא מאותה חוויה. אם באביב שעבר שפע האוסף העונתי הדפסים דיגיטליים ושאר תעלולי פירוטכניקה, זו הנוכחית המשמשת כמעין גשר חסר זמן בין החורף לאביב - מוצעת במרקמים חלקים בלבד ובצבעים חסכניים וקלאסיים של שחור, אפור ולבן. גם רף המחירים ירד בכ-40% אחוזים. "הכל מאוד לביש, מאוד מסחרי", מבהירה המעצבת על נרטיב העיקרי שהוביל אותה. למעשה, יותר מכל בולטות בה הצורות שאפיינו את קולקציית הביכורים של כהן ז'קטים קצרים בגזרת אופנוענים, שבשרווליהם נפערו חיתוכים; מכנסי משי וויסקוזה רחבים מעט, במכפלת גזורה, הנלבשים עם סוויטשירט תואם; או שמלות נוקשות מעט ומחויטות שבחצאיתן נפערו שסעים משולשים עמוקים וחדים.
"יכול להיות שכן", היא אומרת כשמציינים בפניה שהקולקציה הנוכחית, על השקט המונוטוני הרב שבה, על ההיעדר המופגן של אמירה נועזת, מסמלת חזרה אל הבסיס, אל סקוור וואן. הטון האחיד, הניסיון ליישר את פני השטח כדי להתחיל מחדש, דומה במקצת לאופן בו מכסים ציור בשכבות עבות של צבע לבן, כדי שיהיה אפשר לצייר עליו דבר אחר. אחרי הכל, נדרשת פשטות ראשונית כדי להשיג שוב מורכבות.
אגב, ניצני התחייה, המשקפים כהן מפוכחת יותר, כבר ניכרים. לאחרונה כהן החלה לראשונה להציע גם אוסף קטן לכלות, שוק שנחשב לכדאי מבחינה כלכלית. עם זאת, היא עדיין שומרת על גישה אלטרנטיבית ונמנעת בכוונה מעיצובים מצועצעים.
מלבד לבן ושנהב, בולטות שמלות בגוון כסף מעודן, כמו אחת הכוללת מעין דוגמת מחשוף התלויה על מיתרים דקים וחצאיתה רכה וארוכה. "החוק הוא שאני מוכרת מה שנמצא על הקולב, ועליו עושה התאמות מידה. אני לא תופרת דגמים לפי הזמנה", כהן מסבירה כדי להבהיר שעל אף השינויים, היא עדיין לא מתכוונת לוותר על הגרעין העיצובי שמאפיין אותה לכל המרבה במחיר. ובאותה נשימה מבטיחה, כי הקולקציה הבאה, שלא תצטרך להתחרות על תשומת ליבה עם השוק שמחוץ לארץ, כבר עתידה להיראות אחרת לגמרי.
שמלות כלה (מכירה בלבד): 4,000 7,500 שקלים; קולקציה: 300 990 שקלים.
להשיג ב: בית אשל 17, יפו.