בחזרה לבסיס: דריס ואן נוטן וכריס ואן אש

הדקה המתוחה הנמתחת בין הרגע בו הצליחו הסדרנים להושיב את הצופים בתצוגת אופנה גדולה לבין הצליל הראשון מפס הקול והופעתו של הדוגמן הראשון בקצה המסלול, היא כר פורה לתהיות. מה הולך להתרחש? מה יהיה הקשר בין הכותרת שהמתנוססת על ההזמנה הצחורה לבין העיצובים עצמם? ואולי השאלה הגדולה ביותר – האם יהיה זה הרגע בו תצא בשורה גדולה לעולם?

הקולקציה הניאונית של לואי ויטון לקיץ 2013

על ההזמנה לתצוגת האופנה לקולקציית קיץ 2013 של המעצב הבלגי כריס ואן אש, שהתקיימה במסגרת שבוע האופנה בפריז ביום שישי האחרון, הודפסה בלקוניות המילה TEE. בהתחשב בחיבתו הגדולה של ואן אש – העומד גם בראש קו הגברים של Dior - לאלגנטיות נונשלנטית, לא היה שמץ של ספק כי הכוונה הייתה חולצת הטי הוותיקה, וכי אוסף הקיץ החדש יתמקד בעיקר בה. הבחירה בנושא כה פשוט, וכה מוכר, יצרה ציפייה למהלכים רדיקליים דווקא, שאותו רגע קצר של המתנה מדוברת אף העצים.

בדיעבד, הייתה זו דקת מתח מבוזבזת. חולצת הטי הופיעה על המסלול לא פעם אחת ולא פעמיים, ואף פורקה והורכבה מחדש, והוצעה באין ספור צורות הגשה מודרניות לכאורה. אבל לאור העובדה שבקולקציה לא שלטה רוח המצאה, אם כי רוח של ציות לבקשות מסחריות, התוצאה הייתה דלות רעיונית מרגיזה.

כוונתו של ואן אש הייתה להשתמש בחולצת טי, או לפחות בחלקים ממנה, כדי להפוך לבוש פורמלי לנוקשה פחות ולצעיר יותר. אחרי הכל, מה טבעי יותר למשימה מאשר הפריט שעליו מתבססת כל אופנת הרחוב? המראה הפותח הורכב מחולצה לבנה כפולת שרוולים, האחד קצר והשני ארוך, אשר דימתה לבישה של חולצת טי מעל חולצה מכופתרת. על אגנו של הדוגמן, מכנסיים קצרים בגוון חול בהיר, שקפלים דקים מתחת לחגורה נתנו בהם נפח קל. לאחר מכן, הופיעו שרוולי חולצת טי קצרים, כשרוולים של חולצה מכופתרת, או חולצת טי אמריקאית וארוכה, ששרווליה יכולים להתנתק ממנה על ידי רוכסנים כסופים, שהבהבו במעומעם.

אלא שעבודת הפירוק וההרכבה הזו, שנועדה כדי להדהד את הקולקציות הראשונות והספורטיביות של ואן אש, התקשתה להשיג את מטרתה. הבגדים אמנם אכן נראו מחייבים פחות, אבל האפקט שיצרו פיסות הטי שנשתלו על פני פריטים אחרים, נע בין שעטנז לא מורגש דיו, לבין רגעים שאינם מנומקים ויזואלית, כמו בלייזר שחור, ששרוולים קצרים ולבנים צצו מעליו לשרווליו שלו. למעשה, היה שמץ שטחי – ייתכן שאפילו בוסרי - בדרך בה ניסה ואן אש לשכלל איכויותיה של חולצת הטי. הוא לרוב פטר אותה על ידי הכלאה פשוטה למדי בינה לבין פריטים אחרים, אך בשום מקום לא חלק על תפקידה או מרכיביה המסורתיים. גם אם רצה לשחזר את כתב ידו מתחילת דרכו המקצועית, הרי שהיה צריך לקחת בחשבון שעברו מאז 16 קולקציות, וכי מה שהיה נועז בתחילה, עשוי להיראות תפל בהווה.

הרושם הגדול ביותר שהותירה הקולקציה הוא, שבניגוד לעונה הקודמת, שהייתה מתקדמת ברעיונותיה (מכנסיים רחבים וקצוצים בקו הקרסול; רכיסות אלטרנטיביות לז'קטים מחוייטים), הפעם ואן אש בחר בקונספט שנשמע מתוחכם, אולם שבפועל לא יבהיל קניינים. לראייה, שאר הפריטים בקולקציה ניחנו בערך אחד מרכזי – הלבישות שלהם. אפילו כאשר עלו למסלול מערכות לבוש העשויים מבד משובץ בגוון יין, היה זה לכל היותר חליפות קיץ קלות שיקרצו לקהל מעודכן שרוצה להשתמש בהן מחוץ למשרד. מעצב במעמד המפתח של ואן אש, שמשפיע על פאשניסטים לפחות כפי שהוא משפיע על זארה, לא יכול להסתפק באלה.

מאכזבת פחות הייתה הקולקציה של בלגי אחר, דריס ואן נוטן. עובדי הבמה שפוזרו מסביב למסלול, על גופם אוברול כחול וכהה, המזכיר את מדיהם של עובדי מוסך, פיזרו רמזים מיליטאריים לגבי העומד לבוא. ובכן התברר במהרה, לא מתקני מכוניות (אל אף שהתצוגה התקיימה במוסך שנצבע לבן), אם כי טייסים, או חיילים מסוג אחר.

ואן נוטן, שכבר כונה בעבר 'אמן ההדפסים', הציב במרכז הקולקציה לקיץ 2013 הדפס קמפולאז', אשר נסך הקשרים צבאיים על הכול, גם אם הפריטים עצמם לא היו מגויסים במובהק. במידה רבה, זהו הימור בטוח. קמופלאז', וסיפורי מסגרת הקשורים לצבא, הם עוגן בלתי נפרד מקולקציות לגברים, ופעמים רבות מעצבים נוטים לפנות אליהם בשעת מחסור, או סכנה מפני סופה כלכלית מטרידה. בנוסף, קשה לומר ששאר החשודים המידיים של המעצב הבלגי נעדרו. החייטות הנינוחה, השימוש בבלוקי צבע ובחיבורים של טלאים מהונדסים, ואפילו חיפוי צווארון הז'קטים הלבן, שהפך בעונות האחרונות לחלק בלתי נפרד מההיצע של ואן נוטן, נקראו כולם לדגל.

ברובה זוהי קולקציה טיפוסית לואן נוטן, עם דגש גדול בכל הקשור לתזמור מדויק של גוון ומרקם. בלייזר כתמתם ברכיסה כפולה, שנלבש מעל לחולצה מכופתרת לבנה ולמכנסיים ירקרקים, או מעיל בומבר בוהק העשוי משי פראי בגוון של קוראל מעושן, חוללו רגע נדיר של לבוש יומיומי המותיר אחריו שובלים של רושם גדול. מנגד, מעילי ניילון כהים ברכיסה א-סימטרית, אשר גילו תחת דשיהם גוון קונטרסטי, או מכנסיים המשוסעים לאורכם ברוכסן מסובב, הם וריאציות מעודכנות על עיצובי להיט של המעצב.

למרבה המזל, ואן נוטן – אולי מתוקף הידיעה כי רב המוכר על הזר – יצר מתח מיני בתוך היצירה העונתית. אל מול הטון הצבאי המורגש, הציג מוטיב אחד מרכזי, שבדרך כלל אינו נחשב כאב הרוחני של הגבריות – משחקי שקיפות עזים מספיק כדי לחשוף את הגוף החטוב הנתון תחתיהם. בתחילה עלו סריגי אוברסייז בכחול רויאל או בטקסטורה שדימתה הגדלה עצומה וכמעט אמורפית של קמופלאז'. עיני הסריגה היו כה רחבים, עד שדמו יותר לרשת, מאשר לסריג מן המניין. רגעים לאחר מכן, נוספו גם חולצות עשויות תחרה בצבע גוף, במעין דוגמת פייזלי מעודנת, ששולבו מעל למכנסיים מנוקדים בבהרות צבע ומתחת למעילי טרנץ' קלים וכהים. בנקודה הזו כבר התנוססה שקופה באוויר הכותרת – סופה במדבר.