"עכשיו, יותר מבעבר", מציין אורי להבי, מנכ"ל מותג מוצרי העור המקומי דניאלה להבי, כשהוא מדבר על הצורך לשמור על איזון בין ציות לתחזיות המגמות העונתיות לבין סגנונו הפרקטי למדי והמוכר של המותג. השאלה מתחדדת במקרה הזה לא רק משום שהחברה מעצימה את אחיזתה בשוק חו"ל בעונות האחרונות, ולא רק משום ששוק האופנה הכללי מוצף ביתר שאת בפרשנויות דומות לאותם מקורות השראה, אלא בגלל העובדה שהמייסדת המוערכת של המותג הלכה לעולמה בחודש דצמבר האחרון. איך שומרים על שפה כאשר מי שהמציא אותה כבר לא נמצא?
"אנחנו מתמקדים עכשיו בכל עניין המורשת, ומקימים ארכיון שיורכב מ-400 דגמים שנלקחו מ-25 שנות הפעילות של דניאלה", הוא מסביר על הדרך בה הוא מתכוון להגדיר אוצר מילים שנכתב בתיקים ונעליים. "אני רוצה שתהיה גלריה שתהווה מקור השראה, לי ולמעצבים בסטודיו". אגב, גם בחודש הבא, כאשר דניאלה להבי יציגו לראשונה במסגרת שבוע האופנה גינדי תל אביב, צפוי להיות על המסלול דגש מיוחד על החיבור בין העבר, להווה ולעתיד.
"כרגע זה בידיים שלי", להבי אומר על הגורם שאחראי לניהול האמנותי, תפקיד שבעתיד עשוי להימסר לאחד המעצבים. "זה אני רק כדי לשמור על כתב היד. לקבוע האם עיצוב כזה או אחר הוא מתאים לנו או לא אלה דברים שמגיעים מהבטן. אבל כמובן שמדובר בעבודת צוות, ויש ויכוחים".
למרות הטלטולים שעבר המותג בחודשים האחרונים, קשה שלא לקבוע שקולקציית הקיץ החדשה שלהבי המעצבת ליוותה את תהליך התגבשותה לפחות בחציו הראשון - היא הקולקציה ההומוגנית, המחודדת וסביר להניח גם המפוארת ביותר שהייתה לו עד כה. זו הוצגה על במות לבנות בחדר רחב ידיים, שעדיין נמצא בתהליכי בנייה, באחד המגדלים שצמחו בתל אביב. יש בה קורלציה נהדרת בין אוסף הנעליים, שקיבל זווית עדכנית יותר, לבין אוסף התיקים, שבאופן טבעי מהווה את ליבת המותג. קל מאוד להבחין שאלה מסונכרנים היטב עם אלה. "לא רק שאנחנו עובדים בחלל משותף, אלא שהיינו צריכים לשכלל את התקשורת ביננו, בין המעצבים, עוד יותר בגלל הנסיבות", אומרת נעמי הרץ, המופקדת על קו הנעליים של דניאלה להבי.
גם הפעם, החומר היה המקור ממנו זוקק האוסף העונתי. השראת המסגרת אמנם דנה במדבריות החל ממדבריות צחיחים המוכרים מצילומי נוף בארצות הברית ועד מדבריות קרח, אבל המרתק הוא אוסף הטקסטורות והצבעים שנגזר מתוכו. החל מגווני שמנת המדמים אופק יבש וחם, דרך צבעי חלודה כתמתמים של חול מדברי עשיר בברזל ועד כחולים קפואים וכחולי מים. סיפור הספורט העונתי, ששולט בהגזמה בקולקציות רבות כל כך העונה, קיבל למרבה המזל תפנית המחברת אותו אל ספורט אתגרי, מה שמסביר את תשומת הלב בפיתוח תיקי הגב בקולקציה, המשוסעים ברוכסנים בולטים, או סנדלי שטח המצליבים רצועות של עור שחור, עור שמנת ועור המדמה חברבורות נחש.
מלבד תיקי נוודים (תיקי הובו), שהם אופציית ביניים בין תיק כתף לתיק סל, או תוספת של נעלי סניקרס מאווררות בסוליית גומי לבנה (המיוצרות בפורטוגל), ניכר שהתוספת המשמעותית ביותר לארסנל באה דווקא בצורתם של פרטים קטנים. אם בקולקציות קודמות עקב האכילס של המותג היה נעוץ בידיות שטוחות ופשוטות מדי, או בחיתוכי עור גסים מדי, שגם אם היו מכוונים בעיקר העידו על קושי טכני כזה או אחר, הפעם כל אלה נפקדים לחלוטין - חבלים שולבו בתוך ידיות של תיקים רכים, מפסלים בהן צורות חדשות; סרטי עור דקים וצבעוניים נתפרו אל שולי ידיות או רצועות, מעניקים להן גימור יפה וזיק של גוון; ואבזמים זהובים או פיסות פלסטיק שקופות מצאו את מקומם האסטרטגי בשלל הזדמנויות. כל אלה רמזו כי הפחד מפני כל מה שמושך תשומת לב התפוגג, וכי קטגוריית הפרימיום, אליה נוהג המותג לשייך את עצמו, אכן מחייבת השתחררות ממראה שאינו עשוי.
כדי לומר שהקולקציה הזו היא הצלחה גורפת, וסינתזה מדויקת בין רוח הזמן לרוח המותג, צריך להתעלם במופגן מזוג נעלי סירה, שעקבו הצנום מחופה בשורת ניטים מרובעים. הזוג הזה בוודאי יהיה להיט קולוסאלי, אך הדמיון הניכר של הפרט הזהוב לאחד המוטיבים המזוהים עם בית האופנה ולנטינו, שגם זכה לפרשנויות כאלה ואחרות בכל רשת אופנה ממוצעת או אצל מעצבים פופולריים נוסח מייקל קורס, מחבל ברעננות שמאפיינת את השאר. למעשה, זהו הדגם היחיד שמשתמש בטריק זול ואימוץ מוטיב מובהק כל כך של אחרים הוא אכן טריק זול כדי להתחבב על הקהל. קורס אמנם הוכתר כמיליארדר לאחרונה, אבל ספק אם הוא זה שצריך לשמש כדוגמא להתחקות אחריה. אחרי הכל, לו יש בסופו של דבר מורשת הרבה פחות מפותחת מזו של דניאלה להבי (מה גם שללהיטים יש נטייה להיעלם ברגע אחד).
טווח מחירים: 490 - 2,390 שקלים