היא הייתה היפה של לונדון בשנות השישים והופיעה על שערי מגזינים נחשבים כמו ווג, הרפר'ז בזאר, וניטי פייר, גלאמור, אל, ליידיס הום ז'ורנל, ניוזוויק וטיים. הודבקו לה שלל שמות תואר כמו 'הפנים הכי יפות', 'דה איט גירל', 'הפנים', 'פני הרגע', 'סמל לונדון הסוערת', אבל עקב גזרתה הדקה, רגליה הארוכות וגובהה היוצא דופן לנשים אותו זמן (1.78 מטרים), היא הייתה בעיקר 'דה שרימפ' (החסילון. ובאנגלית: The Shrimp). ג'ין שרימפטון, מאייקוני האופנה הבולטים של שנות השישים, אחת הדוגמניות הבריטיות המצליחות אי פעם, ומי שנחשבת לסופרמודל הראשונה, חוגגת מחר (רביעי) 70.
היא נולדה ב-1942 בחווה בהיי ווייקומב, עיירה כפרית סמוכה ללונדון וילדותה עברה עליה כשהיא מוקפת חיות בית ומשק. בגיל 17 החלה ללמוד בקולג' למזכירות בלונדון, אך תוך זמן קצר שינתה את מסלול הקריירה שלה ונרשמה לקורס דוגמנות ב'אקדמיית הקסם של לוסי קלייטון' (בית ספר וסוכנות לדוגמנות בולט בשנות החמישים והשישים).
תוך זמן קצר החלה לעסוק במקצוע בהצלחה יתרה. העיניים הכחולות, האף הסולד, שיער הדבש הארוך והפוני, ובעיקר גזרה גבעולית, הפכו אותה לעסוקה ומבוקשת. המראה שלה נע בין ילדותי-תמים לבין היפי-סורר, אבל תמיד היא בלטה בזכות יופי טבעי מהפנט. דמותה הדקיקה והאגבית באינספור הפקות אופנה הייתה ניגוד מרענן לדוגמניות הנופך האריסטוקרטי של שנות החמישים בשיערן האסוף, חזיותיהן המרופדות והשמלות צמודות המותן שלהן.
שרימפטון סייעה דווקא להטמעת אופנת חצאית המיני. ב-1965 היא הדהימה קהל שמרני בדרבי ויקטוריה במלבורן, אוסטרליה, כשהגיעה בשמלת מיני באורך 10 סנטימטרים מעל הברך, שהייתה יוצאת דופן ונועזת אותו זמן. הטרנד המהפכני נקשר אליה, והיא נראתה בשמלות וחצאיות חושפות רגליים ארוכות ברבים מצילומי הדוגמנות שלה. אגב, באוגוסט השנה הצטלמה מילה קוניס להפקת אופנה במגזין אל הבריטי ברוח רטרו עם מחווה ברורה ומכוונת לכמה צילומים איקוניים של שרימפטון.
תקופה מסוימת היא הייתה מאורסת לצלם הבריטי דיויד ביילי. הם נפגשו ב-1960 בסשן צילומים לדגני בוקר כששרימפטון הייתה בת 18 ודוגמנית אלמונית וביילי, חמש שנים מבוגר ממנה, היה כוכב עולה בצילום אופנה הודות לטכניקה מהפכנית ובלתי קונבנציונלית. בתחילת הרומן, ביילי היה נשוי עדיין לרעייתו הראשונה, אך עזב אותה לאחר מספר חודשים עבור שרימפטון. הם נשארו יחד כארבע שנים עד 1964 ובמשך אותו זמן היא נודעה כמוזה שלו והוא נתפס כמי שמכוון את הקריירה שלה. סיפורה של הפקת אופנה ידועה עם השניים, Young Idea Goes West, אשר צולמה במנהטן והתפרסמה בגיליון אפריל 1962 של ווג בריטניה, היתה במרכז דרמת הטלוויזיה We'll Take Manhattan, אשר הופקה בערוץ BBC 4 ושודרה בינואר השנה.
עד אמצע שנות העשרים שלה שרימפטון כבר היתה ידועה בכל העולם. ב-1967 היא פנתה גם למשחק וכיכבה בסרט The Privilege. היא נקשרה למספר גברים כמו השחקן טרנס סטאמפ, הצלם ג'ורדן קאלפוס, המשורר הית'קוט וויליאמס והסופר מלקולם ריצ'י. ב-1972, בהיותה בת שלושים, פרשה מדוגמנות.
ב-1975 העתיקה את מגוריה לקורנוול, מחוז בקצה הדרום-מערבי של אנגליה, הידוע בנופיו הפראיים ובאקלימו הממוזג. זמן קצר לאחר שפתחה חנות עתיקות, פגשה את מייקל קוקס ונישאה לו ב-1979. היום, בני הזוג יחד עם בנם ת'דאוס ומשפחתו, מנהלים את The Abbey, מלון בוטיק כפרי בבעלותם.
בשנים האחרונות שרימפטון, או בשמה היום - ג'ין קוקס, נודעה כמי שמתרחקת מרצון מעין הציבור. בראיון לגרדיאן הבריטי מ-2011 היא הסבירה: "אופנה מלאה באנשים אפלים, אנשים עם בעיות. זוהי סביבה מלחיצה שגובה מחיר מאנשים. רק הממולחים שורדים, אנדי וורהול למשל או דיויד ביילי". לשאלת העיתון אם הא מתכוונת לג'ון גליאנו, היא ענתה: "איש לא יכול לסלוח לו על דבריו - זה ראוי לגינוי. זוהי צביעות להעמיד פנים שאופנה היא נורמלית, שאנשים בה הם מודל לחיקוי. וזה טיפשי להכחיש שאנשים מתנהגים רע". לסיכום היא גם אמרה משהו מאלף למדי ביחס למי שנחשבת לסופרמודל הראשונה אי פעם - "אף פעם לא אהבתי להצטלם, פשוט הייתי טובה בזה".
