מחלון הראווה של חנות מותג התיקים 'כיסים' שברחוב החשמל בתל אביב מביט אל הרחוב מעיל טרנץ' גדול מידות, בצבע אבן, שהחומר שממנו הוא עשוי מעניק לו מראה מאובק של דבר המעוטר קמטים. המעיל מושך את העין, בעיקר בזכות החומר שממנו הוא עשוי, ושעונה לשם ג'קרוקי. החומר הזה הוא תערובת של תאית, נייר ממוחזר ולטקס, והתוצאה הסופית מעלה את האפשרות שמדובר במעין קרטון דק, אך גם בסוג מיוחד ודהוי קמעה של עור. איכות נוספת שיש לחומר זו היא הפריכות שלו, שמותירה עליו עקבות של התנועות והקיפולים שהוא עבר.
המעיל הוא דוגמא בולטת של השימוש בחומר, שמהווה סוג של כרטיס כניסה לתוך האפשרויות החדשות שהביאה עמה עונת הקיץ לכיסים. העובדה שמעצבות המותג, יעל רוזן בן-שחר ואורלי כהן-אלורו, הקדישו לחומר הזו מיני קולקציה, מבהירות שהעונה הזו היא העונה שמדגישה את חגיגות עשר השנים של המותג בדרך ייחודית. קולקציית הג'קרוקי המדוברת, נשענת על דגמים פשוטים, ביניהם ההובו המוכר, או תיקים בגזרת שקית. התיקים הללו, כמו גם הקלאץ' של הקולקציה הזו, אינם מתבססים על גזרה מתוחכמת. אין בלוק שלהם כאילו סיבה אחת שתגרום להם לתפוס את העין של מישהו ברחוב, אך בעצם הם מכילים את היכולות האמיתיות של כיסים, את הייחוד שמבטא עשור של יצירה.
גם בלי החומר הפריך והניירי, שקשה להישאר אדישים אליו, הגזרות הפשוטות השולטות בקולקציה הכללית עובדות היטב, וזה קורה גם בעור, וגם בבד. יכול להיות שזה קשור ברוח התקופה, שמאסה בפינוי הבמה לתיק פומפוזי, וכאילו בלי כוונה פנתה לעבר תיקים הדומים למעין שקיות בד נקיות. אלו נראות כבר בכל פינה, ולא רק בכיסים, אלא גם אצל מעצבים רבים נוספים. המשיכה לקווים כמעט עירומים נמצאת היום בשיאה.
מנגד, תיק המכונה ווילד ממחיש כיוון נוסף בקולקציה המעיד על העזה. זהו תיק שבו התפר בולט לעין, ומהווה את גבולותיו הפנימיים של התיק. מעבר לתפר הזה משתלשלות להן פיסות עור, שכאילו לא נחתכו, והן עדות ליריעת העור הגדולה שמתוכה נגזרו מידותיו של התיק. התוצאה היא מראה חצי עשוי בכוונה. אל מול הרלוונטיות של מרבית הדגמים, קשה שלא לראות עד כמה תיק ה'אם' ותיק הפטל שני דגמים שמלווים את המותג לאורך שנים הם כבר לא מה שאנחנו צריכים. הדגמים הללו ניסו, כל אחד בצורתו, להיענות לצורך היומיומי שלנו לשאת איתנו הרבה דברים. אך בעוד שמראה של בחורה בדרך לפיקניק או לים, שעל כתפה נתלה תיק שק, יכול להיראות חינני, הרי שלאם שדוחפת עגלה, התיק חסר צורה, שמאפשר להעמיס לתוכו מכל הבא ליד, הוא הדבר האחרון שהמראה המסורבל צריך.
אז עולה האפשרות שמעצבות כיסים צריכות פשוט לוותר על כמה דגמים שלהן למרות שהם נמכרים, כי אלה לא מצליחים להתמקם ברף החדשני של שאר הקולקציה. היה כדאי לו היו נכנעות לניקיון, ומפסיקות לפחד מהעובדה שהן יכולות לייצר אופנה אמיתית, במלוא מובנה של המילה. זאת, בעיקר לאחר שמסתכלים על הקטלוג של העונה. מעיל טרנץ' הכבד שהוזכר כאן, ואותו חומר דקיק שהשימוש בו היה הברקה בכל מובן של המילה, הפכו למרכז שמסביבו צולם הקטלוג. הפריימים נצבעו באבן, והצילומים ניסו לייצר סוג של טבע דומם. בכיסים ויתרו על הדוגמנית, ונתנו את הבמה לתיקים. התחושה שעולה מהצילומים היא קודרת ללא סיבה נראית לעין.
אחרות וייחודיות היא לא דבר שצריך להתאמץ כדי ליצור אותו. היה טוב לו מעצבות כיסים היו מבינות שהכוח שלהן נמצא במקומות הפשוטים באמת, ושהן צריכות לא להתחנף ללקוחות שממשיכות לבקש את אותו הדבר.
טווח מחירים: 250 1280 שקלים.
רחוב החשמל 8, תל אביב; רחוב אוסישקין 38, רמת השרון.
האם אחד הדגמים של כיסים דומה בצורה מחשידה לתיק של מעצב יפני?
צילומים: אבי הראל