העובדה שמיוצ'ה פראדה השתעשעה עם שני עשורים חצופים בעונת חורף 2012, כאשר הבולט מבינם הוא זה של שנות ה-60' המהפכניות, והמינורי יותר הוא זה של שנות ה-20' הצוהלות והדקדנטיות, לא הפכה את המסלול שלה למשעשע. ההפך הוא הנכון. התחושה שליוותה את המסלול, גם ברגעיהן של הפרוות והנקודות השקופות, הייתה מהולה במתיחות, סוג של הכנה לקראת דבר מה לא ברור ולא מגובש. מאידך, אל מול החזית הלחוצה הזו, מיוצ'ה חשפה אחוריים בעלי אופי אחר בעזרת חשיפתו של הגב במלוא הדרו יותר מפעם אחת, והעקבים הנעליים שהיו מתאימים יותר למסיבה מאשר למלחמה. הדואליות הזו הניעה את הקולקציה, שהביקורות כלפיה היו צוננות יחסית, וניכר שהדואליות הזו היא הבסיס שאפשר את הקולקציה הזו. בלעדיה, זו לא הייתה קולקציה של פראדה.
את לירוי שופן הקמפיין החדש דווקא דחף למעשים אסורים
אבל אז הגיע הקמפיין, וליתר דיוק סרטון הקמפיין של פראדה לחורף הקרוב. הצלם סטיבן מייזל נטש לחלוטין את ההופעה הקוטבית ונותרנו עם רצינות תהומית, עריכה איטית, ושוטים קצרים ומקוטעים שנתפסים לפריימים סגורים יחסית, עם הרבה חלקי רגליים, ודגש ברור על האקססוריז של העונה, החל מהמגפיים, עבור בכובע הפרווה, וכלה בתיקים השונים.
זה הגיוני, גם ביחס לרוח הזמן הנוכחי, וגם בהתאמה לעונה הקרה, שהעליצות של הקיץ תעבור מעל המסך ותמתין לקרן השמש הבאה, אבל זו לא הסיבה היחידה שהקמפיין המצולם הזה מעורר כל כך הרבה אי-נחת. הרצינות לא הייתה זו של הסרטון, כלומר רצינות שנובעת מתוך התוכן עצמו, כי אם רצינות עצמית. כזו שיכולה או לעורר גיחוך או לעצבן.
קשה להעלות על הדעת מישהי שמעוררת פחות גיחוך ממיוצ'ה. היא אשת העל של תעשיית האופנה, אז כיצד קרה שנפלה אל תוך המלכודת הזו שמאירה את יוקר הפריטים? כיצד קרה שהתייחסה לקולקציה שלה כקודש הקודשים, והותירה את המשחק בין הרציני לשובב מאחור, בזמן שהיא נצמדת בכל כוחה לזה שמבטו קשה?
אפשר לברך אותה על ה"גילוי", שכן האופנה שמנוהלת באופן מחושב עד אימה, כשכל צעד ומילה נחשבים ונספרים, ומתגלמים ברווח או ההפסד, לא אוהבת להציג את עצמה ככזו. ואפשר היה לחשוב שבפראדה הרשו לעצמם להודות במהלכים העסקיים שלהם מבעד לקמפיין שלהם. אבל מעבר לכך שמדובר באפשרות מופרכת למדי, ואמיצה מידי, אז הדידקטיות שמלווה את הסרטון שוללת לחלוטין את האפשרות הזו. הקלוז-אפים החוזרים ונשנים על התיקים של הקולקציה, כמו גם על זוגות הנעליים שליוו אותה, מרגישים כמו הנחיה ברורה מידי של התשוקה.
הלובן של הדוגמניות בסרטון לצד הבהירות של הפריים, הופכים ביחד לאותו דבר שאסור ללכלך אותו. זה יפהפה, אבל יפהפה ומסודר מידי. הכל שם מוליך לעבר לאותו מסלול שבו מסבירים לך היטב כיצד ואיך עליך ללכת ולקום ולישון. וזה לא נעים. זה לא באמת מייצר אווירה של חשק, כי אם של אימפוטנציה שנבנתה לעילא. כמקדם מובחר של א-מיניות זה נפלא, כמקדם של קולקציה זה מייצר בעיקר מבוכה. תחושה חדשה לעולם האופנה.
מה אתם חושבים על הקמפיין - סקסי או מביך? בואו לדבר על זה בפייסבוק
