מאחורי הקלעים של פריז

או לה לה, פריז! בתחילת אוקטובר האחרון חזרתי בפעם המאה לעיר האורות לכבוד שבוע האופנה לקיץ 2012. הפעם המשימה הייתה מסובכת מבדרך כלל, כי אוסף התצוגות המהולל נפל בדיוק על ראש השנה, ואימא שלי, אם אפשר לנסח את זה בעדינות, לא משחררת בקלות מארוחות חג. אז רקמתי מזימה ומיד צירפתי את עדה בוגנים לטיול, תוך שאני מפזר הסברים שזהו יום הולדתי ואין סירובים.

אין פריז בלי עבודה, אפילו אם היא כיפית כמו ללכת ראות תצוגות או לעשות שופינג ולאכול טוב, אחרי הכל – צריך לדעת מה הולך היום, לא? אז ברשימת המשימות היו התצוגה של כריסטיאן דיור והתצוגה של לנווין (אני כבר יכול לרמוז שהאחרונה הייתה מהממת), כמה שיותר ארוחות צהריים בקפה לאוונו, שממוקם בלב משולש הזהב בעיר (אזור חנויות היוקרה), ערב אחד בקוסט וכמובן - ביקור בבית הרמס במרדף אחרי הבירקין. בין לבין, גם ניסיתי למצוא זמן לחגיגות יום הולדת (דבר השנוא עליי במיוחד).

נחתנו בערב החג בשעה 12 בפריז ועשינו את דרכנו למלון הממוקם באבניו מונטאן. לקח לנו בדיוק כמה דקות להבין שפריז חמה במיוחד ועמוסה עד להתפקע בפקקים. ככה זה, שבוע האופנה בעיר יוצר מצב שלתיירים במקום אסור כלום ולנותני שרות מותר הכול. הנחנו את הציוד והמזוודות ויצאנו למסע באשליות וארוחת צהריים בקפה לאוונו. המלצריות היפות, הקהל המוגזם הכולל טיפוסים שכמותי, פלוס דג סול מדהים, סלט תאנים גאוני ואימא שלי, שמדברת צרפתית פרפקט, יצרו התחלה מושלמת לטיול.

מהמסעדה יצאנו חזרה למלון. מקלחת זריזה והופ אנחנו כבר בחוץ שוב. אני בבגדים שחורים (טוב מה חדש?) ואימא שלי בשחורים גם, אבל ממש הרבה יותר יפים, נוסעים לתצוגה של דיור. בכניסה, שהייתה כמובן מפוצצת בכל פשיוניסטה נחשבת, כמעט רמסו את עדה האסרטיבית. היא בתמורה נתנה צעקה לגברת איטלקייה, והסבירה לה שהיא נתפסה לה בז'קט, ושתעצור מיד לפני שיקרע.

התצוגה התחילה, ויחד איתה גלי האכזבה. מלבד האיפור המושלם של פאט מגראת', שהיא באמת אחת המאפרות הטובות בעולם, לא אהבתי כלום. הקולקציה הייתה משעממת ונשענה על קלאסיקות שחוקות של בית האופנה. לא היה זכר לדרמה ולעושר שפרסמו את בית האופנה בימיו של גליאנו. אפילו אפשר להגיד שזה היה מעין ניצחון של גליאנו, שבטח יושב בבית ודוקר בבובות וודו בדמותו של מר טולדנו, יו"ר בית האופנה. בקיצור, עדיין אין תחליף למעצב הגאון.

בדרך מהתצוגה של דיור התחלנו להתפשט. נעשה חם יותר ויותר (יותר מתל אביב!) תוך שאנחנו עוברים דרך מלאה בפקקים כדי להגיע לצד השני של העיר, אל גני טולרי היפים, שם עתידה הייתה להתקיים התצוגה של לנווין (בתקווה שהאופנה הפעם תהיה מרגשת יותר).

כמו שתמיד קורה בתצוגות הגדולות, ולא משנה כמה אנחנו נמסים - שעה וחצי איחור. חם מוות. אנה ויינטור לא פוצה פה, וכמוה כולם יושבים ומחכים. והנה, שנייה לפני שאנחנו מתפגרים - מתחילה התצוגה. בניגוד לדיור - הקולקציה עוצרת נשימה. הכל כל כך מדוייק, חד ומעורר. אלבר אלבז גאון ויודע לנסח את האישה של לנווין בצורה מדהימה. גם פה פאט מגארת' אמונה על האיפור המושלם. אגב, גאווה ישראלית עוטפת אותי כשאימא שלי אומרת תוך כדי, שבתצוגה של קסטרו היה הרבה יותר נעים לה, 'ולמה אין פה מזגן'. היא אפילו דואגת להגיד את זה להילה רהב, היח"צנית של קסטרו, שגם היא הגיעה למקום.

ועכשיו, אם כבר מדברים על אימא שלי, אז מעבר לזה שהיא אהובת ליבי הניצחית, זו הזדמנות לספר שהיא גם האחת שאומרת לי את האמת ורק את האמת, כפי שהיא תוכיח שוב מיד. מהתצוגה של לנווין נוסעים עייפים אך מרוצים. טוב, עדה כבר יושבת במזגן וסמי הנהג נותן לה מים סוכרית מנטה, והחיוך חוזר אל פניה. אנחנו חונים בסמוך לרחוב רויאל, ומיד נכנסים לבית הרמס הסמוך. אני מבקש מהמוכרת הכרגיל מאוד-לא-נחמדה לקרוא לאיש הקשר שלי, שבפעם האלף יסביר שאין את התיק שאני רוצה ושהוא יגיע לחנות רק עוד חודשיים שלושה. כתגובה, אימא שלי מחמיצה פנים ובעיקר מחזירה אותי למציאות. לא ברור לה איך משלמים כל הרבה על תיק של זקנות (לדבריה; אני מוחה בתוקף) וגם לא מקבלים אותו בזמן.

את הביקור הקרצרצר אנחנו חותמים בגאלרי לאפייט. המקום, כרגיל, מכניס אותי לחרדה ולפאניקה קלה. בכלל אם כבר בתי כלבו, אז ה'בון מרשה', שהוא רחב מואר ונעים יותר. בערב פוגשים את חבריי הטובים ואת אהוב ליבי, שהפתיע וחיכה במסדרון של המלון (בכלל לא ידעתי שהוא מגיע), ויוצאים לארוחה בהוטל קוסט. טוב, רמת היפים והיפות, המוגזמים והמוגזמות, מטורפת, האוכל הטעים וריח הנרות והחושך פשוט גורמים לאושר. כמה שעות לאחר מכן חזרנו לארץ. עייפים אך מאוד מרוצים. טיול לפריז מבחינתי הוא מסע לעולם אחר, כזה שהפנטזיות והאשליות מותרות לכמה ימים. אבל, אל דאגה נחתי מהר למציאות.

מיקי בוגנים מראיין את דורית בר אור
איך ערך מיקי בוגנים את וואלה! אופנה?

הטור "מאחורי הקלעים של פריז" הוא חלק מפרויקט 'אצלנו בסוכה – אורחים עורכים את וואלה!'. במסגרתו, הערוצים המרכזיים של וואלה! נערכים על ידי הכישרונות הגדולים בתחום. כל אחד מהם קיבל הזדמנות ליום אחד לעבור אל אחורי הקלעים של העיתונות הישראלית ולהעביר לקהל פיסה מהעולם כפי שהוא רואה אותו, עם כל הסודות, הידע והניסיון. בכיסא העורך של וואלה! אופנה התיישב מיקי בוגנים, ואליו מצטרפים –

גורי אלפי בוואלה! תרבות,
גל אוחובסקי בוואלה! סלבס,
אריק זאבי בוואלה! ספורט,
תירסקסואל בוואלה! ZONE.