בנאליות יכולה להיות דבר חיובי - זהו המסר העיקרי שעולה מקולקציית חורף 2012 של מותג הג'ינס לי קופר, שפרטיו מעוצבים בישראל תחת זכיינות מטעם מותג האם הבריטי הקיים מאז 1995. לפני כשנה וחצי חווה המותג בארץ משבר, ועמד בפני סכנת סגירה ממשית, עד שהזיכיון נקנה מחדש על ידי קבוצת בריל. "החלטנו לנקות את הכל", אומרת המעצבת שמרית בן יעיש, כשהיא רומזת לביקורות הקשות שספג המותג בתקופה הסמוכה למשבר שחווה, אשר התייחסו לעיצוב הילדותי שהציע, שכלל טיפול יתר בפריטים ועודף של הדפסים ואפליקציות, כמו ניטים או קרעים. במילים אחרות, מצביעה בן יעיש על שינוי של 180 מעלות, וניסיון אגרסיבי לחזר מחדש אחר הקהל שנטש אל רשתות אופנה מתחרות. מלבד פתיחתם של חמשה סניפים חדשים, ניכרת התמקדות במוצר בסיסי ונגיש, כזה הפונה למכנה משותף רחב ככל האפשר ולקהל בוגר במקצת.
מפתיע, אך ביחס להישגים העיצוביים המפוקפקים של המותג בשלוש השנים האחרונות, החזרה אל הבסיס מטיבה עימו. אין בקולקציה הנוכחית מהפכות או אופנה שלא נראתה קודם, אפילו לא התעסקות משמעותית בטרנדים, אלא בעיקר התבססות מודעת לעצמה במיינסטרים. מצב עדיף לכל הדעות על פני הפגנת טעם רע ובלתי רלוונטי.
למרות ירידת קרנם של מותגי ג'ינס באופן כללי בעולם האופנה (וזה הרגע לחשוב על תהילת העולם שחלפה לדיזל או לג'י סטאר), אגף הג'ינס עדיין מפותח מאוד בלי קופר וכולל כ-70 דגמים בעונה לשני המינים.
על אף כניסתה החוזרת של הרגל המתרחבת לאופנה, בקו הנשים הגזרות נסמכות ברובן על צללית הסקיני (זו שמיהרו להרוג שם לפני מספר עונות), המלווה בעיקר בקו מותניים גבוה יחסית. צבעי המכנסיים כהים וקלאסיים, עם העדפה ברורה לשטיפות קלות. הדיטיילים מעטים למדי, ומסתכמים בפאצ'ים או שפשופים מיניאטוריים. קו הג'ינס לגברים (שאגב נמכר טוב יותר מזה של הנשים), נוקט בעמדה דומה. גם כאן הרגל צרה בעיקרה וישרה, ואין שום רמז לצלליות המכנסיים החדשות שהחלו נכנסות לעולם האופנה, שהן רחבות יותר. עיבוד המכנסיים מרוסן, ומזכיר בכוונה דגמים איקוניים של חברות ג'ינס מיושבות כמו ליוויס או LEE. אילולא לבשו חלק מהדוגמנים בפרזנטציה מכנסיים שהיו קטנים עליהם במידה או שתיים, ייתכן שהיה גם אפשר להתרשם מהעובדה שגזרתם מחמיאה.
זה לא סוד שמלבד המשבר הכלכלי של 2008, אחד הגורמים שהביאו להיחלשותו של מותג הג'ינס לי קופר, היה התחרות מצד רשתות אופנה שאינן מתמחות בדנים. מותגים כמו קסטרו או זארה החלו לפתח את קווי הג'ינס שלהם, ולהציע דגמים אופנתיים במחירים נמוכים יותר. לי קופר נוקטת היום בשיטת פעולה דומה, ומיישמת אותה כדי להגדיל את היצע הבגדים שהם 'נון-דנים'. גם כאן, התחרות היא על המחיר, ובסופו של דבר משתקפת ברמת החומרים, שחלקם הגדול סינתטי. העיצובים עצמם פשוטים למדי, מעין אוסף אלמנטרי של אופנה עכשווית, וכוללים שמלות מבד דמוי משי בצבעי ניוד, חצאיות צרות העשויות חיקוי-עור או קרדיגנים דקים ופרקטיים, כשההשראה נוגעת לא נוגעת בשנות ה-70 ובאווירת וינטג' בוהמית.
לגברים עיקר ההיצע, שקורץ אל גילאי 25 ומעלה, נשען על מראה סמי-אוניברסיטאי של חולצות מכופתרות משובצות או ז'קט בייסבול בצבע נייבי, העשוי תערובת של צמר ופוליאסטר. שום דבר, שעשוי לעורר תשומת לב מיוחדת, ומצד שני מוצר יציב מספיק ומוכר מספיק כדי לבסס תשתית ראשונית לשיקום. חיים מתחת לרדאר אולי לא מבטיחים זיקוקי די נור, אבל הם יעילים בכדי להגן מפני פגיעה אפשרית.
מחירים לדוגמא: ג'ינסים: 2 ג'ינסים החל מ- 400 שקלים ומעלה; מכנסיים וחצאיות: 89.90-199.90 שקלים; טי-שירטים וחולצות: 79.90-199.90 שקלים; סוודרים וקפוצ'ונים: 119.90-229.90 שקלים; ג'קטים ומעילים: 199.90-349.90 שקלים
ראיון עם מעצבות לי קופר