בווידיאו: שלומי אלקבץ ואבנר ישר מספרים ליעקב אילון על התערוכה בראיון למהדורה של וואלה! NEWS.
אילו הייתה חיה, רונית אלקבץ הייתה צריכה להיות היום (ב') בת 53, אך השחקנית-במאית המחוננת נפטרה כידוע באפריל שנה שעברה ממחלת הסרטן. לציון חלק נכבד ממורשתה של האישה היפה והמוכשרת הזאת, נפתחת הערב תערוכה חדשה במוזיאון העיצוב בחולון. סיור מוקדם נערך לעיתונאים בליווי יערה קידר, עיתונאית האופנה והאוצרת של התערוכה; שלומי אלקבץ, אחיה של רונית ובמאי, מפיק ותסריטאי; ואבנר ישר, אלמנה של רונית ואדריכל שלקח חלק בעיצוב החלל.
התערוכה, "ז'ה טם, רונית אלקבץ", היא רטרוספקטיבה המציגה פריטי אופנה מחייה של השחקנית שהיתה גם מעצבת אופנה, דוגמנית ואייקון אופנה שבצעירותה נהגה לתפור לעצמה בגדים בעקבות לימודי אופנה בתיכון. בין היוצרים שנרתמו לעבודה על התערוכה נמצאים מעצב האופנה ויקטור "ויוי" בלאיש האחראי על עבודות הפיסול, והמעצבים יניב פרסי, בטי אלדד, סמדר עזריאל (למותג פאולה ביאנקו), רונן לוין והאמן דוד עדיקא.
200 המיצגים - הכוללים ביגוד, אקססוריז, מגזינים, תמונות ילדות וקטעי וידיאו - נתרמו למוזיאון באדיבות משפחות אלקבץ וישר. האוסף שאלקבץ שמרה בקפידה במשך ארבעה עשורים בבתיה בתל-אביב ובפריז ("היה לה כשרון של חיסכון במקום בארון וגם במזוודה", אומר ישר) מגלם נרטיב שבאמצעותו נמסרת לקהל המבקרים הפרסונה הייחודית שלה; אישה, מוזה, אמנית, פעילה חברתית, מזרחית ופמיניסטית.
כמו דמויות שהיא גילמה וחיברו בין השוליים למרכז, כך גם האופנה שלה חיברה בין קצוות; מצד אחד ממד אדג'י מודרניסטי, אבל מנגד גם מסורת ונוסטלגיה. היו בה פנים רבות, "כל כולי נמשכת למסע בזמן, מסע נפשי בזמן" - היא אמרה פעם.
"התערוכה אינה הנצחה", אמר שלומי אלקבץ (45). מי שהיה שותף לעשייה בכמה מסרטיה של אחותו ("ולקחת לך אישה", 2004; "שבעה", 2008; "עדות", 2001; "גט", 2014), עבד על התערוכה במשך שנה וחצי יחד עם קידר וצוות מוזיאון העיצוב בחולון. "היא התכוונה ליצור ארכיון", הוא גילה, ונראה שהיא אף דאגה להקל את המלאכה. הפריטים שהונחו בקפידה בארונה נעטפו בנייר משי לבן בצירוף פתק בכתב ידה, כאילו מנחשים את גילוי האוצר יום אחד, ממתינים לשעתם. "אני מאמינה שלבגדים יש נשמה ורוח, לכן חשוב לי לטפל בהם יפה ולשחרר אותם בבוא העת, לאחר שעשו איתי דרך ארוכה", סיפרה אלקבץ בזמנו לקרוביה. "אני מאפשרת להם להתגלגל הלאה, כמו סיפור או סרט שצריכים להמשיך את חייהם".
הרבה שחור לבשה רונית אלקבץ. פה ושם יש אדום עז, זהב וקרם. אבל לשחור היה לה יחס מיוחד: "שחור זה הבית. אני חשה את עצמי מאוד חשופה. האור, וכל הצבעים, אינם חסומים בפניי, ולכן שחור זה צבע שבו אני מרגישה בבית. הוא מאיר לי", היא הסבירה.
הבגדים, האביזרים והנעליים הם ציוני זמן בחייה המאפשרים מבט מחודש ומעמיק על פועלה, דרך דיאלוג עם עולם הקולנוע. כל בגד טומן בחובו סיפור וזיכרון, קול ותמונה. כמכלול זהו אוסף ייחודי בעל ערך תרבותי ורוחני שנשאר אחריה, כמו הסרטים שלה.
90 מערכות לבוש, כולל עיצובים של אלבר אלבז וכריסטיאן לקרואה, מוקמו פה לפי סצנות המשלבות בין ביגוד לבין תפאורה וקול. הבגד בתערוכה מסמל את העולם דרכו העניקה אלקבץ משנה תוקף לשונות ולייחודיות, שהפכו הודות לה לגלויים, מפוארים ובלתי נשכחים. יכולתה לעצב זהות ועוצמה דרך הבד היתה ועודנה השראה. על המסך, על הבמה, על השטיח האדום ובחייה, היא לא פחדה להעז ולחלום מציאות אחרת, זמן אחר ומקום אחר, ולהגשים הכל.
התערוכה "ז'ה טם, רונית אלקבץ" תיפתח הערב, 27 בנובמבר 2017, ותוצג עד ה-30 באפריל 2018. אוצרת: יערה קידר, עיצוב חלל: שלומי אלקבץ. מוזיאון העיצוב חולון.