לבית האופנה כריסטיאן דיור לקח שנה להחתים את מריה גרציה צ'יורי לתפקיד המנהלת האמנותית, אחרי עזיבתו של ראף סימונס ב-2015. צ'יורי, שעשתה חיל בתפקיד המעצבת הראשית בבית האופנה האיטלקי ולנטינו, נבחרה לבסוף למלא את החלל אותו מילאו בינתיים צוות המעצבים של סימונס, תוך תקווה שהשילוב בין הרזומה המרשים איתו היא הגיעה ומגע הזהב שלה בכל הנוגע לעיצוב עצמו יביאו את דיור לקדמת הבמה - הן מבחינת מכירות והן מבחינת הסטייל והיוקרה. תצוגת הקוטור לאביב 2018 שהתקיימה בפריז, השישית תחת ניצוחה, העלתה לא מעט סימני שאלה לגבי הצלחתה למלא את הציפיות.
מתחילת דרכה בבית אופנת-העל הצרפתי, צ'יורי לא נרתעה מהצהרות פוליטיות כשהעלתה למסלול דוגמניות בחולצות טי ועליהן סלוגנים פמיניסטיים כמו "כולנו צריכות להיות פמיניסטיות" ו"למה אין אמניות נהדרות?" שהגיעו עד מהרה למעמד איקוני.
צפו בתצוגה
"רק התיאטרליות הבלתי נמנעת של חיי מעניינת אותי"
הפעם הסלוגנים הפכו לקעקועים שמוקמו באזור הצוואר, מה שנתן להם מעמד סוריאליסטי יותר. הם כללו אמרות והצהרות של אנשי רוח כמו הציירת הארגנטינאית לאונור פיני או הסופר ומשורר הצרפתי אנדרה ברטון. בין הסלוגנים החדשים נראו "רק התיאטרליות הבלתי נמנעת של חיי מעניינת אותי", "אני מדמיינת את עצמי", ו"האהבה תמיד לפנייך", שצוירו בדיו לאורך עצם הבריח של הדוגמניות ונדמו לשרשראות שמתאימות לרוח התקופה של MEETOO# וצעדת הנשים. מסכות חתוליות שנראו על חלק מהדוגמניות חיזקו את האפקט.
לדעת האתר הבריטי טלגרף, מדובר במחאה חסרת משמעות באופן יחסי לכוח שיש לתצוגה בסדר גודל כזה עם מעצבת פמיניסטית כזו. בכתבה שסיקרה את התצוגה נכתב כי הסלוגנים הללו "הוכיחו את אחד הביטויים הזעירים ביותר של מחאה חברתית בתולדות האופנה". בנוסף עלתה התהייה "לא הגיע הזמן שמריה גרציה צ'יורי תתקדם הלאה ותפסיק עם השמלות השקופות חושפות הפטמות?"
מבחינה ויזואלית, התצוגה עצמה נסמכה ברובה על שחור, לבן ושילובים וירטואוזיים של השניים במרקמים, בנפחים ובמשחקים גיאומטריים, והקעקועים סביב הצוואר נדמו לשרשראות מרהיבות. גם הדיטיליים הקוטוריים של עבודת יד עדינה תוך חיבורים של רקמות, טולים, תחרות ואבנים זעירות היו מרשימים במיוחד. בסופו של דבר, כמובן, אי אפשר להתכחש ליופי ולעדינות בעיצוביה של צ'יורי. סביר להניח שניפגש איתם שוב בשטיח האדום הקרוב.