"זה הדבר היחיד שמלהיב אותי אחרי שנים של חצאיות ושמלות", אמרה מיוצ'ה פראדה מיד לאחר תצוגת חורף 2012-13 של המותג מיו-מיו בפריז, כשהיא מתייחסת למסר הברור שניבט מהבגדים שאך לפני רגע טופפו על המסלול מערכות לבוש של פריטים עליונים ותחתונים מתואמים בהגזמה מכוונת. גם בתצוגה שהציגה שבועיים לפני כן, עבור בית פראדה, הדוגמניות דמו לחיילים מצועצעים, שלבושם אחיד ומציית לחוק נעלם הקובע כי יש הגיון בסטים אין סופיים, בין אם מדובר בשילוב מקובל של חליפה מחוייטת, או בין בשילובים מעט משוכללים יותר, כמו מעילים ארוכים הנלבשים מעל למכנסיים העשויים מאותו הבד בדיוק ומעוטרים באותם הקישוטים.
בסתיו הקרוב מתפרצת אל כנסיית האופנה דת חדשה - האמונה בכוח שמביאה איתה התאמה טוטאלית. על אף שחליפות, גם לנשים, מלוות את הארון המודרני לאורך המאה ה-20, מעצבים מבקשים כעת להשתמש בהופעה אחידה, הקובעת שילוב בין שני פריטים ויותר, אולם מבלי להיכנע לתכתיב שמרני או מהוגן, ומבלי להתחייב לשילוב בין בלייזר למכנסיים. ההיגיון המוביל את המהלך פשוט. במקום להדגיש פרט סגנוני אחד מתוך מערכת לבוש, מוגש מקבץ שלם של בגדים המשלימים זה את זה והקשורים באותה שפה גראפית. שיטה, שמייצרת כותרות גדולות על חשבונן של אמירות מרומזות.
ומהי הכותרת הראשית? שאת הסטים העונה יהיה בלתי אפשרי להחמיץ. לא משום שיש הרבה מהם, אלא שהמעצבים משתמשים בכל אלמנט ויזואלי משוכפל כדי להפנות את תשומת הלב אל עצם קיומם. מלבד שימוש מובן מאליו בגוון בד דומה בכל אחד מהחלקים, ניכרת חזרה מועצמת של אותו הדפס גרנדיוזי במספר פריטים בהופעה אחת, כמו כן בשלל שיטות אריגה, רקמה וחריזה.
פראדה, למשל, העמידה את אותן חליפות מעיל ומכנסיים דווקא באריגת ז'קארד מלאת פיתוחים, שלעיתים הזכירה את שנות ה-60 של המאה הקודמת או פיג'מות שנתפרו מבד עבה במיוחד. מרק ג'ייקובס, שאפשר לדון רבות על הקרבה הסגנונית בינו לבין פראדה, הוציא למסלול הבומבסטי של בית לואי ויטון דוגמניות במערכות שמנו לא פחות משלוש שכבות מתואמות, לעיתים אף משולבים בסיבי לורקס מרצדים, אשר כללו מעיל יום, חצאית ומכנסיים. מנגד, בגוצ'י בחרה המעצבת פרידה ג'אניני בגישה מקלה, והדגימה את המגמה על ידי הדפס מעורפל שנזל מחולצת משי אל זוג מכנסיים, ורק בלבישתם יחד מתגלה התמונה המלאה.
בניגוד לחליפה מחוייטת מסורתית, שהיא כמובן הסט הנצחי, ניכרות המצאות של שילובים מקוריים בין פריטים, שאינם מתאגדים לחזית מאוחדת בימים כתיקונם. אוליבייה רוסטאן לבית בלמיין, הגה ווסט התואם לשמלת מיני בהשראת ביצת פברז'ה, כשהמותג הניו יורקי פרואנזה סקולר, יצר מערכות של חצאיות, חולצות וז'קטים אסיתיים א-סימטריים מאותו בד מטאלי.
מלבד העושר הראוותני, להופעתם של סטים תואמים יש גם ערכים פוליטיים, חברתיים ובוודאי גם כלכליים. רבים מהמרקמים המכסים את מערכות הלבוש המתואמות לסתיו הבא מדמים בצפיפותם החיונית הדפסי קמופלאז', אולי כרמז למידת הביטחון והסדר שביכולתם להשליט בעולם אופנה שנפרצו בו כל החוקים. בתמורה, סט מצריך מידה לא קטנה של משמעת, כוונה ונכונות. לעיתים אפילו הקרבה, שהרי הוא מסמן את הניגוד המוחלט ללבוש אגבי, בלתי מתוכנן ובלתי מתאמץ. אבל יותר מכל, סטים תובעים השקעה. מעצם הגדרתם, הם מבטלים את האפשרות לרכוש פריט בודד. שניים טובים מאחד, ושלושה טובים משניים, וביחד הם עולים הרבה יותר.
עוד על העונה שבפתח:
המעילים יוצאים מהאופנה; הגלימות נכנסות במקומם
ביי ביי סקיני: אוברסייז זה הדבר החם