אל מגמת בתי האופנה המתחדשים, מצטרף כעת שחקן מפתח וסוריאליסטי באופיו. בחודש שעבר החלו לצוץ במרחב האינטרנטי ידיעות על כך שבית אופנה סקיאפרלי, שנוסד בפריז בשנות ה-30 של השנה שעברה על ידי המעצבת האיטלקייה אלזה סקיאפרלי, יושק מחדש בשנה הבאה על ידי דיאגו דלה ולה, המחזיק בין היתר גם במותג מוצרי העור TOD'S. על פי יומון האופנה WWD, שפירסם הבוקר (שני) מידע קונקרטי על המהלך, פרידה חלפה ששמשה מוזה לז'אן פול גוטייה ואזאדין אלייה - מונתה לדוברת הבית, כאשר בספטמבר הקרוב ייחשף המעצב שיעמוד בראשו. שמועות שאינן מבוססות, אף גרסו שיהיה זה לא אחר מג'ון גליאנו (אם כי הן נדחו על ידי שני הצדדים). כך או אחרת, קולקציה ראשונה, שתתמקד באביזרים משלימים וקוסמטיקה, צפויה בפברואר 2013.
בין אם זוהי מקריות גדולה, או אסטרטגיה מתוכננת היטב, ההודעה על החייאת בית האופנה, שסגר את שעריו באמצע שנות ה-50 של המאה שעברה, מתפרסמת בסמוך להשקת התערוכה 'מיוצ'ה פראדה ואלזה סקיאפרלי: שיחות בלתי אפשריות', שתיפתח ביום חמישי הקרוב במוזיאון המטרופוליטן בניו יורק. כמיטב מסורת האופנה של המוזיאון, שבשנה שעברה הפיק את מיצג הלהיט 'אלכסנדר מקווין: יופי פראי', התערוכה הנוכחית זוכה לתשומת לב אדירה בכל העולם, ועוד לפני פתיחתה נרשמת כאחד מאירועי האופנה המתוקשרים בעת האחרונה. מכאן, שיש לה חלק מהותי בתהליך החזרת שמה של סקיאפרלי אל התודעה הציבורית.
השאלה הגדולה המלווה את ההודעה על החייאת בית האופנה, היא האם יצליחו קברניטיו החדשים לשחזר את ההילה העולצת והספק מטורפת שהובילה כל פרט בעבודתה של המעצבת האייקונית והמצוטטת, שנודעה בכובעים שצורתם כנעל עקב, או בשמלת ערב בהירה, אשר על חזיתה חסילון ענק שהושאל מעבודתו של הצייר דאלי?
סקיאפרלי נולדה ברומא ב-1890, ועברה לפריז, מקום שיהפוך למקום מושבה הקבוע למעט גיחה לניו יורק בשלהי מלחמת העולם השנייה - בגיל 32. מעצב הקוטור פול פוארה נחשב כאדם ששכנע את האישה הצעירה דאז, להיכנס אל עולם האופנה. תוך זמן קצר, מלבד השגתה של יריבות עזה עם קוקו שאנל, הוכיחה סקיאפרלי כי היא לא רק שופעת עזות מצח, אלא גם מסוגלת להפיק לא מעט המצאות. מעבר לכך שהיא נחשבת לראשונה שהציגה עיצובי אופנה עילית מוכנים ללבישה, בחנות הקטנה שפתחה בתחילת שנות ב-30, סקיאפרלי ביססה טעם ושיטות עבודה משל עצמה. היא דגלה בשיתופי פעולה עם אמנים אחרים, ובמיוחד כאלה הנמנים עם החוגים הסוריאליסטיים, תואר שדבק גם בה בסופו של דבר ואפשר לה להטיל ספק במציאות המוכרת ולשרטט בה שיגיונות, כמו גם לפתח קולקציות שסבבו סביב קונספט אחד שאין לו קשר ישיר לאופנה, כדוגמת מוזיקה.
אחד ההישגים הבולטים, תרתי משמע, של המעצבת קשור לצללית שפיתחה לפני מלחמת העולם השנייה, שלאחריו העתיקה את משרדיה אל כיכר ונדום האקסקלוסיבית, הספונה בסמוך לרחובות היוקרה של עיר האורות. במקביל לרושאס, היא הציגה חולצות ובלייזרים בצללית כתפיים תפוחה ומרופדת - העשויים להזכיר מרחוק מטדורים - אשר עמדה בניגוד גמור לקו מותניים מכונס והדוק. היה דבר בלתי רגיל, בלתי טבעי ברעיון שביקש לפסל את הגוף, שאך שוחרר ממחוכים על ידי שאנל ומעצבים אחרים באותה התקופה, ובמידה מסוימת הוא גם חתר תחתם. זו הייתה המצאה שלא שינתה רק האופנה באותה התקופה, והפכה לפופלרית בשנות ה-40, אלא שימשה מקור השראה למעצבים רבים אחריה. רק לפני כשנתיים, הציג הצמד דולצ'ה וגבאנה קולקציה שלמה שהתכתבה עם הגזרה האנגימטית והמשפיעה של סקיאפרלי.
על אף ההצלחות המרשימות שכללו גם קו בישום שהפך לאגדה עתירה ניחוח - סגירת בית האופנה ב-1954, פחות מ-30 שנים מאז נפתח, מעידה גם על הלהיטות בעבודתה של סקיאפרלי. בדיוק כפי שגווע הסוריאליזם, שפינה את מקומו הפנטסטי עבור גישות אחרות לאמנות, אולי ריאליסטיות יותר, ייתכן שכתב היד העיקש ומופרע של המעצבת, שלא בחלה בפרובוקציות ושיטות הלם, התקשה לספק צורך אנושי לאופנה הפורטת על קודים של נשיות קלאסית, כפי שהשכיל לעשות לאחר המלחמה מסייה כריסטיאן דיור, שהמציא חצאיות דרמטיות וקוקטיות להפליא.
יותר מחצי מאה לאחר מכן, חזרתה המדומיינת של סקיאפרלי אל סצינת האופנה עתידה להתברר כמהלך חכם. מעבר לכך שבזכות התערוכה במטרופוליטן שמה נישא עכשיו לכל עבר, ובצמידות לשמה של פראדה, מהמעצבות החשובות של הדור, העובדה שמעצבים רבים בכל התקופה הזו בחרו לשוב ולפשפש בארכיונים הרוחניים שהותירה אחריה, מבטיחה שהמורשת שלה עדיין נוכחת. העשייה שלה מוכרת לכל, גם אם הם אינם מכירים בכך בעצמם. יכול להיות, שהדבר אותו דור שנות ה-50 לא הבין, יהיה רק עכשיו ברור לחלוטין.
התערוכה 'מיוצ'ה פראדה ואלזה סקיאפרלי: שיחות בלתי אפשריות', תיפתח ב-10 במאי ותינעל ב-9 באוגוסט. מוזיאון המטרופוליטן, מנהטן, ניו יורק.