מרק ג'ייקובס (49), ממעצבי המפתח באופנת העל העכשווית, נמצא היום, לאחר עשרים שנות קריירה, בשלב של סיכומים מוקדמים. אלה, מכל מקום, המתגלים כמרתקים למדי. המעצב היהודי, שנודע כמעצב הצעיר ביותר אי פעם שזכה בפרס ה-CFDA (מועצת מעצבי האופנה של אמריקה) בקטגוריית 'כשרון האופנה החדש', העניק בברלין ראיון וידאו למגזין 'אינטרוויו גרמניה'. בראיון ג'ייקובס דיבר בפתיחות על אהבותיו (לטוס במטוסים פרטיים, לעשן, לישון), על אופנת על ("זה מותרות"), על מסחריות ("לפעמים צריך לעצום עין אחת ולעשות את זה"), ועל כמה מנקודות השיא והשפל בחייו (לשים את ויקטוריה בקהאם בשקית קניות ענקית בקמפיין ולהתמכר לסמים, בסדר הזה).
על תקופת הסמים בחייו ג'ייקובס דיבר כבר בשלב מוקדם של הראיון, ונראה כי מה שמטריד אותו עד היום מאותה תקופה הוא החשש מפני תגית של 'מכור שמן להרואין': "זה היה הדבר המטופש ביותר ששמעתי, מפני שקודם כל אף פעם לא הייתי מכור שמן להרואין - הייתי מכור רזה להרואין, והתגברתי על זה, למזלי. השמנתי כשהפסקתי עם הסמים, לא בזמן שעשיתי סמים. לא מכיר אף אחד שהשמין מסמים".
באופן מעניין, נראה שרוברט דאפי, חברו קרוב של ג'ייקובס ושותפו לעסקים מאז אמצע שנות השמונים, הוא זה שכינה אותו כך מול ה'וול סטריט ג'ורנל' בקיץ שנה שעברה.
ג'ייקובס דן גם באופנת יוקרה והגדיר אותה כ"כל מה שאתם לא צריכים. כלומר, כן צריך מזון, מים, ביגוד, מחסה, נכון. אבל יין משובח, אוכל מעולה, עיצוב פנים יפה, בגדים יפים; אלו לא דברים נחוצים, זה מותרות - הכל פאר והוד. אני מתכוון, זה יהיה נפלא להחזיק מטוס פרטי כל הזמן. אני מכירים אנשים שטסים במטוסים פרטיים כל הזמן...ופעם היה לי המזל לתפוס טרמפ במטוס כזה ולא מוגזם מה שאומרים. זאת דרך נהדרת לטייל".
עם זאת, יש דברים שמנצחים טיסה במטוס פרטי בחייו של ג'ייקובס. "לעשן זה הכי טוב", הוא אומר דרך מסך עשן. "לעשן ולישון הם שני הדברים הכי טובים בעולם".
בחצאית ועל סיגריה, עוד אמר המעצב הכריזמטי:
על הרגעים הטובים ביותר בחיים
"אני מקנא באנשים שמגיעים לפריז בפעם הראשונה, דבר לא ישווה לחוויה הזאת וזה לא משנה אם זה בגיל 15 או 35, הפעם הראשונה היא הקסומה ביותר".
על תפיסת הגוף היום
"אני חושב שמושלמות היא אידיאל בלתי מושג. תמיד יש מה לעשות. אני ממשיך להוסיף קעקועים ופירסינג וכל מיני דברים ומי יודע מה עוד אעשה בעתיד. הייתי רוצה לחשוב שלא סיימתי".
על כושר
"יש דברים שקשה לי לעשות. לרוץ, למשל. זה מאוד קשה לי, אז אני לא אוהב לרוץ. כנראה שעישון עושה את זה אף קשה יותר. אבל אני אוהב להרים משקולות בחדר כושר".
על עבודה
"אני מקדיש הרבה זמן לתקשורת, שעתיים ביום לתקשורת, שעות רבות במשרד, סופי שבוע ולילות רבים על תצוגות, אני חושב הרבה על עבודה, מרבית חברי קשורים לעבודה, גם אלו שבמקצועות שונים. אנו חולקים גישה יצירתית לדברים. אז אני לא יודע אם יש הפרדה בין חיי המקצועיים והאישיים. אני חושב שהכל מתחבר."
אופנה ואמנות
"הגבולות מטושטשים ואין שום צורך לשים דברים בקופסאות. אנדי [וורהול] היה בעניין הקונספט הזה. למעשה, מגזין אינטרוויו שם אותי בשער לרגל יום השנה [השמונים] להולדתו...זה היה רעיון מצוין, השילוב בין מסחריות ואמנות, חלום בהתגשמותו עבור אנדי".
על ויקטוריה בקהאם בשקית נייר
"ויקטוריה הייתה בקהל [בתצוגה], אז ניגשתי אליה והצעתי...היא הייתה לגמרי בעניין. דיברתי עם יורגן [הצלם] והצעתי את שקיות וקופסאות הקניות. זה היה כאילו שהיא סוג של מוצר, מה שהיא באמת. הייתה ציפייה גדולה לתמונות, זה היה בכל הבלוגים. התמונה הראשונה הייתה של הרגליים היוצאות מן השקית".
על שיתוף הפעולה עם הצלמת והבימאית סינדי שרמן והצלם יורגן טלר
"אני זוכר שאמרתי ליורגן טלר שהייתי רוצה את סינדי שרמן לקמפיין. התקשרתי לסינדי ושאלתי אותה אם היא תעשה את זה, אז היא אמרה שכן, אבל רק בתנאי שהיא גם מצלמת...אז היא יצרה את משפחת הדמויות האלו...ופרסמנו ספר על העבודה של יורגן וסינדי. זה היה שיתוף פעולה נהדר. לא מכרנו כלום. אף אחד לא הסתכל בתמונות ואמר אני רוצה להיראות ככה, אף אחד!"
על אמנות
"אני אוהב דברים שהם טעויות או לא מושלמים, דברים שהם לא יופי אידאלי. יצירת האמנות האהובה עלי היא L.H.O.O.Q, המונה ליסה עם שפם של מרסל דושאן. אני מאמין גדול בכל דרך החשיבה של דושאן. רעיון המשתנה כיצירת אמנות".
על עיצובים מזעזעים
"היה סוודר שהסתכלנו עליו יום אחד וממש לא אהבתי אותו. אבל הוא נמכר מצוין והיה דוגמא למשהו מסחרי. כל פעם שאני רואה אותו אני מתכווץ, כי אני חושב שאני לא רוצה לעשות דברים כאלה; אני רוצה לעשות דברים ולהיות גאה בהם. אבל, אתם יודעים, לפעמים צריך לעצום עין אחת ופשוט לעשות את זה".
קולקציית הריזורט המטורפת של מרק ג'ייקובס