מרק ג'ייקובס שוב סותר את הנחות היסוד. בזמן שמקובל לחשוב שקולקציות ריזורט - המגשרות בעצם בין עונת החורף לאביב ומיועדות להימכר החל מחודש נובמבר - הן בבואה שדופה, מסחרית וחיוורת של קולקציות עונתיות וקונספטואליות, הרי שהמעצב האמריקאי מוכיח שזו אינה מציאות כפויה. קולקציית הריזורט לעונת 2013, שחשף אמש, לא רק מבעבעת מחיוניו?ת וצבע, אלא גם חושפת מימד סוטה, א-נורמטיבי.
עוד ריזורט 2013 בוואלה! אופנה:
הקרקס של שאנל בארמון וורסאי
מה בעצם יכול להיות מסוכן בקולקציות ריזורט?
מלבד ההדפסים הפרחוניים העזים, שיש בהם חוויה כמעט מיושנת בכוונה, והגווניים הכמעט ניאונים הממסגרים אותם, אחת הבשורות הבוטות של הקולקציה מגולמת בצללית. שמלות ומכנסיים מתרחבים או שילובים של טוניקות ארוכות ומכנסיים - שחלקם נתפרו מבדים נוקשים מאוד, אשר העצימו את נפחם, יצרו על הגוף מעין צורת חרוט, ההולך ומתפזר לקראת הרגליים. כהמשך ישיר לקולקציה שניסח ג'ייקובס בקולקציית המסלול האחרון של לואי ויטון, הוא הותיר מקום משמעותי גם לבדי ברוקד מבריקים למדי, מהם תפר מערכות לבוש תואמות, כחלק מטרנד הסטים הפושה בכל בימים אלה (שבאופן מוזר הדהדו יצירות קודמות של מיוצ'ה פראדה).
למרות מבקרי אופנה שמצאו קשר בוהמי בין שנות ה-30 וה-70 לקולקציה המדוברת, לפרקים מסויימים, ובמיוחד במקסימליזם העצור בה, קשה שלא להשוות בינה לבין המראה החדש שניסח כריסטיאן דיור בשנות ה-50 של המאה הקודמת, ולא רק בגלל מכפלת החצאית המסתיימת באמצע השוק. ניכר ששולטים ביצירה הזו של ג'ייקובס מושגים של פנטזיה ופזרנות (והשראות מעבודתה של צלמת הפופ האמריקאית סינדי שרמן), אך מהסוג שמאפשר לעצמו חופש מוחלט. ייתכן, שמתוקף אותה חירות שזימן לעצמו המעצב, נכללו גם עיצובים העלולים להרתיע; כאלה, שיש בהם חן חסר, כפי שממחישות שמלות שהורכבו מטלאי בד מעוגלים בצבעים מנוגדים, אשר יצרו תחושה של עבודת קולאז' ילדותית וחולמנית, אולי אף מעט סתומה.
ומהצד השני - ברברי
מנגד, ברברי מבקשים לעשות חיים קלים לקהל הפוטנציאלי שלהם עם קולקציית ריזורט שפורטת על כל המאפיינים הידועים לשימצה של קולקציות מעבר; קרי בגדים מסחריים וחסרי כל ברק עיצובי, שקל ללבוש, וכמובן גם קל לשכוח. בית האופנה הבריטי המצליח ממחזר בעונת 2013 את הלהיטים הגדולים שלו חליפות צרות לגברים וז'קטי עור קצרצרים לנשים ומבצע עליהם וריאציות קלושות.
בגדול, האווירה הכללית, אחרי קולקציית חורף אנגלופילית וחנוקה למדי, משוחררת יותר, הודות לשימוש בבדים מקומטים, או מכנסיים לנשים המעוצבים בשפת חגורה מדובללת. הגוונים להוציא סריג דייגים בוורוד שטוף לגברים עדיין חמורי סבר, ומתמקדים בקשת הפופולרית והקלה לעיכול, כמו חומים, כחולים כהים, ונגיעות של מרקמים מטאליים על האביזרים המשלימים.
השאלה המעניינת ביותר כנגד שתי הקולקציות האחרונות שהציג בית ברברי חורף 2012 וריזורט 2013 היא מדוע הן מבטאות חזרה כל כך אגרסיבית אל הקוד האסתטי השמרני והכה-אנגלי של המותג? השאלה אף מתחדדת כאשר נזכרים כי הקולקציה לקיץ 2012, שלמעשה נמצאת בימים אלה בחנויות, דווקא התרחקה ממנו כליל והביעה השפעות אפריקאיות מוקצנות והדפסי איקט אקזוטיים, שנראו בתחילה כל כך חדשניים. האם כריסטופר ביילי, המעצב העומד בראש המותג, מחזר אחרי קהל שנטש?