לפני כארבעה חודשים הציג מותג האופנה המקומי קום איל פו קולקציה ראשונה שלא לוותה בקמפיין וסיסמא פוליטיים, עניין שאפיין את פעילותו בעשור האחרון. כעת, פונות מנהלות ומעצבות המותג לשינוי נוסף בשיטת הפעולה שלו השקה של ארבע קולקציות בשנה, נפרדות לחלוטין זו מזו, במקום שתיים. כל אחת אמורה לזכות בקונספט, וגם בקטלוג, משלה. "הכוונה", מסבירה אירה גולדמן, המעצבת הראשית של קום איל פו, "היא ליצור מצב בו הבגדים בחנות תואמים את מזג האוויר בחוץ, מבלי לוותר על הצורך בהתחדשות, ומבלי להגדיל את מספר הדגמים". וכך, בימים אלה נכנסת לחנויות המותג קולקציית קיץ שנייה, וזאת בניגוד לשנים קודמות, בהן בשלהי חודש יולי היו מטפטפים כבר עיצובים השייכים לעונת הסתיו.
על פניו זה נדמה כצעד מבורך, שנועד להתנגד למירוץ חסר ההיגיון המתנהל בעולם האופנה, בו קולקציות מגיחות על הקולבים חודשים רבים לפני הזמן בו אפשר להשתמש בהן. כדי להמחיש את המהלך עוד יותר, צמד המילים Slow Fashion (אופנה איטית, על משקל תנועת ה'אוכל איטי') הוצמד לחלק מן הצילומים החדשים, כשכל מטרתו לאותת שבקום איל פו לא מנסים לשווא להשיג את הזמן. עם זאת מתברר במהרה, חלק מהמהלך נותר חסר כיסוי ממשי.
מה דעתכם על הצעד של קום איל פו? בואו לספר לנו בפייסבוק
בשונה מקולקציית הקיץ הראשונה, שהושקה כאמור באפריל האחרון והייתה זכורה בזכות שימוש מושכל בצבע עז וסיפור מסע ימי ונופי מהגרים, זו החדשה חמורת סבר פי כמה. היא מאופיינת בצבעוניות בסיסית כמו ירוק זית, אפור, שחור ובז', ובגזרות הפועלות ללא לאות כדי להתרחק מהגוף. חולצות משי רבועות וקצרות מהרגיל, בטקסטורת פסים או בלוקי צבע, או מכנסי כותנה רחבים מאוד וישרי רגל, משרטטים את הצללית העקרונית. ההשראה העיקרית מגיעה מעולם המדבר, אולם לא באסוציאציות אוריינטליות, אלא מתוך כוונה לתרגם מאפיינים אחרים מתוכו, כמו קווים גראפיים או השקט השורר בו, מוטיב המסביר את מיעוט הדיטיילים היחסי והאווירה הכמעט סגפנית השוררת בין הבדים.
על אף מעיל פרקה שקוף ומנוקד, שמציע אופציית התעטפות שונה, כמו גם שמלת מעטפת עתירת כוח הקורצת לאווירת ספארי קולוניאליסטית, זוהי קולקציה שמתנהגת כמו קולקציית קדם-עונה. כלומר, הזדמנות להכניס אל הקולבים פריטים בעלי אופי מסחרי יותר, שאין להם זהות רעיונית מוצקה. יעידו על כך חולצות האוברסייז או מכנסי הבלון השחוקים. יתר על כן, מרבית העיצובים משחזרים את טון הטום-בוי המזוהה עם הקוד הבסיסי של קום איל פו (טון שנגנז בקולקציית הקיץ הראשונה), כשהצבעוניות הקודרת משלימה את אווירת בגדי המעצבים האורבניים, שהפכו חלק בלתי נפרד משמי הפחם של תל אביב. בקיצור, קולקציה נפרדת, אך חסרת אמירה.
מכאן, שההצהרה הגרנדיוזית בדבר ארבע קולקציות שונות מדיפה ניחוח עז של תרגיל יחסי ציבור ומתבררת כריקה למדי, ומזכירה באופן שאינו מחמיא את השימוש הציני שעשו קום איל פו בעבר באג'נדה פמיניסטית או גדר ההפרדה. עם ים הכוונות הטובות, כמו גם הרצון 'לערער על הסדר הקיים באופנה', ספק אם השימוש במהלך משוכלל מספיק כאשר הקולקציה השנייה לאותה העונה אינה חדשנית ומאתגרת כמו זו הראשונה. לפחות כרגע, על אף השונות שבה, היא פשוט אינה עומדת בפני עצמה.
הרי מבט חטוף על המתרחש ברשתות אופנה, כמו גם בבתי אופנה עילית, יגלה סידור של קדם-קולקציות שמטרתן למלא פערים בין עונה לעונה, או הכנסתם של פריטים חדשים ושעדיין מתאימים לעונה העכשווית (new arrivals תלויים היום על קולבי קסטרו וזארה, למשל; קדם-סתיו נמצא כעת גם בגוצ'י). הרעיון של קום איל פו, חינני ומעשיר ככל שיהיה, רחוק מלהיות רעיון מקורי במיוחד. בשנים האחרונות, העמדתן של ארבע קולקציות, אם לא יותר בשנה, הפכה לשיטת פעולה נפוצה, המאפשרת למעצבים לחדש את ההיצע ללא הרף.
אם כבר, כדי לשנות את חוקי העולם ולהתנגד להם, קום איל פו היו צריכים פשוט להשיק את קולקציית הקיץ מאוחר יותר בכמה חודשים, ובהתאמה גם את עונת החורף, ולפזר את הצגת הבגדים על פני כל העונה (הכרעה לא-כלכלית, שהייתה מאלצת אותם לפצוח בזמני סייל שונים מהמקובל בשוק). במקום זאת, הם בחרו באופציה המסוכנת פחות לנפנף בצקצקנות בסלוגן האופנה האיטית ביד אחת, וביד השנייה לאמץ את ההיגיון של האופנה המהירה, כפי שמלמדת אותה אחרונת הרשתות.
מחירים לדוגמא: מכנסיים 850-1390 שקלים; ג'קטים 1390-3400 שקלים; שמלות 1390-3200 שקלים; טישרטים 390-590 שקלים
כל הצילומים: עמית ישראלי