האם קולקציית הקפסולה של ורסצ'ה עבור H&M, שתוצע למכירה בישראל בסניף עזריאלי ב-17 בנובמבר, תתברר ככישלון מפואר ותיוותר אחוזת תזזית וצבע על הקולבים? עם חשיפת כל הפריטים שנוצרו במסגרת שיתוף הפעולה הזה, התשובה עשויה להתברר במבט לאחור, לצערה של הרשת השוודית אשר דיווחה לאחרונה על ירידה בהכנסות, כחיובית. לא משום שרמת העיצוב נמוכה, אלא בדיוק מהסיבה ההפוכה. מתוקף השאיפה של שני המותגים להביא לקהל את תמצית המורשת של ורסצ'ה, ולשחזר רגעים ספציפיים בהיסטוריה שלו, מימיו העמוקים בשטחיותם הזנותית של ג'אני ורסצ'ה בשנות ה-80 וה-90 ועד הגלאם המודרני של אחותו דונטלה בעונות האחרונות, קולקציית הקפסולה הזו עלולה לחלוף ביעף מעל לראשו של קהל היעד. זה, שהגיע מתוקף שמו המפורסם של בית האופנה, עשוי להיראות נבוך מול המיניות הפרוצה שמציעות השמלות הקצרות או הדפסי הרוקוקו ,שכל מטרתם להפגין שפע.
השאלה היא את מי יהיה אפשר להאשים במידה והקהל לא ישתרך כמצופה מחוץ לחנויות ביום ההשקה? האם את הקהל, שמתוקף זכרונו קצר הטווח (או גילו הצעיר, אחרי הכל עדיין מדובר ב-H&M) שכח את תרומתו של ורסצ'ה לעולם ומכיר רק את האופנה שנוצרה אחרי המשבר הכלכלי האחרון, אשר מכרה את נשמתה הפזרנית למבעים מסחריים של מינימליזם, צבעי ניוד מרוסנים, ומודרניות של בלוקי צבע? הרי ספק אם סריגי קשמיר בהדפס רווי של עלי דקל, איורים דיגיטליים של מרקם מנומר ופיתוחי זהב או שמלות מחופות ניטים הקורצות לאחת הקולקציות משנת 1982, כפי שמציע שיתוף הפעולה הזה, יפרטו על איזשהו נים נוסטלגי שיביא לרכישתם. במקרה הטוב, הם יתפסו את עינם של המכורים לאופנה, קבוצה קטנטנה למדי וחריגה באובססיות שלה, שמעדיפה ערך של תעוזה על פני כל דבר אחר; במקרה הפחות טוב, וסביר להניח שאצל כל השאר, הם יעוררו רגשות חצויים, שינועו מסלידה גלויה ועד תמיהה שמקורה בבורות וקונפורמיזם.
או אולי זו תהיה אשמתן של שתי החברות - האחת רשת מסחרית ששברה שיאים בהיצע הזול שלה, והשנייה בית אופנה שרק בימים אלה מצליח להשתקם ולחזור אל אותו מושג חמקמק של רלוונטיות - בכישלון. ייתכן ששתי אלו עשו טעות כפולה. ראשית, שיתוף הפעולה הזה מוקדם מידי. זה לא סוד שמאז שנרצח ג'אני ורסצ'ה ב-1997, עבר הבית מהמורות ומשברים כלכליים ולמעשה עד הקולקציות האחרונות שהציג, למרות פרזנטורים כמו מדונה או קייט מוס, הוא צלל לתהום הנשייה. במקום טעם רע המבוצע היטב ומאתגר, כפי שהיה בתחילת דרכו, ורסצ'ה בעשור הראשון של שנות ה-2000, פשוט היה שם נרדף לטעם רע. אמנם הבית עובר שינויים מרחיקי לכת, וקולקציית החורף הנוכחית כבר אומצה על ידי פשניסטות כליידי גאגא או מבקרי האופנה, אך עדיין אין זה מספיק כדי להיחקק בהכרה הקולקטיבית כאופנה שווה. מצד שני, שיתוף הפעולה נועד כדי לעודד את התקומה המחודשת שחווה בית האופנה האיטלקי, ולפתוח את הארכיון וקולקציית הקפסולה הזו מצטטת באופן נרחב מתוכו אל הקהל הרחב.
כפי שנרמז בתחילה, וכפועל יוצא של אותו עיסוק בארכיון של ורסצ'ה, יכול להיות שהבעיה הגדולה ביותר נעוצה דווקא ביומרה המבורכת. שיתוף הפעולה הזה מכוון גבוה, וחלק ניכר מהעיצובים מתמקד בהגזמה שנקשרה בשמו של בית האופנה, כפי שמוכיחים שמלת פאייטים בצבעי שקיעה או מכנסי עור מחופים ניטים לגברים. שני הצדדים לא התפתו לרכך את השפה האסתטית ולעשות אותה נגישה יותר, אלא לתת הזדמנות כנה לקחת חלק באותה מורשת, באותם בגדים שיש בהם שמץ גדול מהחיים עצמם. עם זאת, השאלה היא האם הגבוה, שיתחבב ובצדק על קומץ המשכילים באופנה, שיכול להבין את האקסטרווגנטיות בהקשר רחב יותר של שחרור מיני, הוא לא גבוה מידי? האם בין שמלות המשי האמיתי, פריטי העור וסריגי הקשמיר, שגם עולים מעט יותר מפריט ממוצע ב-H&M (1,500 שקלים לז'קט עור), הקהל הטבעי של הרשת עשוי להרגיש שהחגיגה הזו זרה לו? מנגד, אין ספק שזהו יום חג עבור העשויים ללא חת. אבל רגע, כמה כאלה כבר יש?
מה אתם אומרים על הקולקצייה? בואו לדבר על זה בפייסבוק
כל הצילומים: יח"צ
טווח מחירים: 99 - 1,499 שקלים
ההצצה הראשונה לקולקציה
ומה חזאי הטרנדים אימרן אמד חושב על שיתוף הפעולה?