"בטח שכן", עונה בהחלטיות גדי אלימלך, כשנשאל האם שבוע האופנה שנערך בתל אביב בשבוע שעבר יצר אצלו חשק להשתתף, או לפחות להתכוונן אליו בעונה הבאה. "אני חייב לפרגן למוטי רייף (מפיק האירוע ל.ש.), ולומר שאני המעצב הראשון שהוא פגש לפני שבוע האופנה שהתקיים. אבל זה היה לי קצת לחוץ, גם כלכלית וגם ביכולת להעמיד קולקציית קיץ כבר עכשיו. רציתי לעשות את זה בראש שקט. מנגנון פנימי אמר לי 'בוא נחכה'."
אותו מנגנון פנימי מדובר, מתגלה כמערכת משוכללת של איזונים ובלמים, וכאחד המאפיינים המובהקים בעבודתו של אלימלך, שמציג בימים אלה קולקציה שלישית בסך בכל, לחורף 2012. ייתכן שמשום העובדה שהוא בעל ניסיון של כמעט שני עשורים בעולם האופנה המקומי כסטייליסט, הוא בוחר ללכת דווקא לאט, "להירגע" כדבריו. לא רק ביחס לדחיית הצעות לשיתופי פעולה עם מותגים ומעצבים אחרים מתוך חשש להתפזר (אם כי היה עונה בשמחה אם הצעה כזו הייתה מגיעה מקסטרו), אלא גם בדרך בה הוא ממקד את היצירה שלו. לראייה, הקולקציה החדשה מלוטשת ונוגעת בעיקר בז'אנר בגדי הערב. העשייה עצמה, כוללת חשיבה אינסופית על הפרטים הקטנים הקשורים באופן לבישת הבגד, כמו היכולת של הגזרות להחמיא גם לפיגורה תמירה פחות, מתן פתרונות כיסוי לחלקים שקופים (שיש מהם ביד נדיבה) והשקעה במבנה התפרים הפנימיים.
השליטה העיקשת שאלימלך מפגין בבגד ("כשאשה יוצאת עם שמלה שלי, חשוב לי לייעץ לה על המראה השלם. אחרי הכל, היא שגרירה שלי") יוצרת שפה של הידור מעודן, העולה בקנה אחד עם האסתיקה שהפכה נרדפת לשמו רומנטיקה אפלה, על גבול הגותיקה, שמתפלשת בשנות הארבעים של אירופה במאה הקודמת, או בדמותה של מרלן דיטריך. זו נוכחת בכל פרט, כדוגמת גזרת כתפיים רחבה, הנוצרת על ידי כריות מעודנות תחת חולצות משי או על ידי כיווצים בתפר הכתף, או בחצאיות עיפרון הדוקות, המלוות את האגן בקו מותניים גבוה. מקום מיוחד נשמר לתחרה ומשחקי שקיפות של הצצת העור תחת הבגד, כמו למשל במפתחי חזה של שמלות ארוכות ונשפכות, העשויים קרושה ותחרות אצילות, כפי שניכר בשמלה שעיצב עבור יובל שרף לפסטיבל קאן במאי השנה; גרסה נועזת של הצצת הגוף, אפשר למצוא בשמלת-חלוק אריסטוקרטית בצווארון מעוגל ובובתי, השקופה לחלוטין ומעוטרת נקודות-נקודות אטומות.
בזמן שההקפדה המוחלטת על כל פרט אפשרי מייצרת בעיקרון מוצר מושלם, היא גם מקשה באופן ניכר על אלימלך לפרוץ את גבולותיו המחושבים והמוכרים כל כך. הרי זהו המבחן של הקולקציה השלישית להיות מסוגל לא רק להוכיח כתב יד, אלא גם וריאציות נועזות שלו. במקרה הזה, על אף כניסתם של חומרים ומרקמים חדשים, מסתמן שהמעצב עורך את עצמו בצורה כל כך קפדנית, עד שעולה החשש שיש כאן אלמנט הגובל בסירוס.
רגעים מסויימים בקולקציה מבהירים את הנקודה על דרך הניגוד. האחת שמלה שחורה, שהיא למעשה אינה שמלה כלל, המעוטרת במפתח החזה שלה ברקמה כמעט בלתי נראית וחצאיתה נאספת כך שהיא מהווה בעצם מעין מכנסי הרמון נדיבים ותפוחים במיוחד. "את זה הבאתי מבית אמא", מעיד אלימלך על השורשים המזרחיים-לבנטיניים הברורים הניכרים בעיצוב, שהוא ללא שמץ של ספק המרשים בקולקציה, ולו משום שיש בו טעם אחר, מקורי ומשכר. במקרה אחר משתקף אותו תת-סיפור אוריינטלי, בחולצה מכופתרת ואוורירית המלווה בהדפסי-זהב מסנוורים או בשמלה נוספת, שקופה אך מעוטרת לכל אורכה בפסי סיכה זהובים וקלילים. אלא שאלה, בסופו של דבר, מהווים את השוליים ולא את חזית הבשורה. הופעתם מבורכת, אבל רק מדגישה את הצורך לקחת את הרעיון המפתה ולהגיש אותו בצורה מרוככת פחות. הרי סגנון העולה בקנה אחד עם הצעותיהם של בתי אופנה כז'יבנשי או לנווין יש למכביר; זיכרונות מבית אמא לעומת זאת, יש הרבה פחות.
רוצים לראות עוד מהקולקציה? היכנסו לפייסבוק שלנו
סטודיו גדי אלימלך, נחלת בנימין 85, תל אביב.
טווח מחירים: 560 - 5,900 שקלים
צילום: עמית ישראלי
הקולקציה הקודמת של גדי אלימלך
נינט משיקה עם גדי אלימלך את הקולקציה הראשונה שלו