אחת הקולקציות המעניינות, אולי גם המסקרנת ביותר בשבוע אופנת הגברים בפריז לחורף הבא, דווקא לא הוצגה כמקובל על מסלול, אלא בחדר תצוגה פשוט בלב הרובע ה-2 של העיר. כמות צוותי הטלוויזיה (ממערב ועד טוקיו), הקניינים והעיתונאים שניצלו הפוגה בלו"ז התצוגות הצפוף ופשטו על הפרזנטציה של קו הגברים החדש של בית האופנה קרבן Carven, אותתה על ההתרגשות ההיסטרית המתגבשת סביבו, ועל הסיכוי העצום שיהפוך לאחד השחקנים המשפיעים בתחום הרעוע והתקוע למדי של עיצוב לגברים.
על אף כברת הדרך שעשה המותג הצרפתי בשנתיים האחרונות, עדיין נדרשת לו הקדמה קצרה. בית קרבן, שהחל את דרכו כבית אופנה עילית לאחר מלחמת העולם השנייה, הושק מחדש לפני כשלוש שנים עם קולקציית נשים בקונספט ברור עיצובים המכוונים לטייפקאסט של איט-גירלס (אלכסה צ'אנג לדוגמא), במחירים הנחשבים נסבלים למדי. על עבודת העיצוב הופקד גיום הנרי, צעיר צרפתי (33) שהתמחה בעבר בז'יבנשי. כבר מהקולקציה הראשונה בהנהגתו, הנרי רקח את תמצית הקוקטיות הפריזאית, רבות בזכות גרסאות ילדותיות בכוונה לקאסיקות, הפורטות על השילוש הקדוש - תמימות, סקס וכסף. במילים אחרות, הוא יצר את מזון המלכות של חולות האופנה ומימש את הקלישאה השחוקה 'הצלחה בין לילה'.
עד השנה, קו הגברים הזניח של קרבן, שהתמקד בפתרונות לבוש חסרי משמעות לאנשי עסקים, נותר מחוץ לשליטתו של הנרי. אחרי כמעט שנתיים בבית, הוחלט לתת לו את המושכות מתוך תקווה שגם כאן יחולל את אותו הקסם. וכך, לפני כשישה חודשים נערך מעין ניסוי כלים והוצגה לקיץ 2012 קולקציה קטנטנה שזכתה לכינוי 'זירו', כלומר, הקולקציה שלפני הקולקציה. היקף המכירות וההתעניינות התקשורתית חסרת הפרופורציות שהיא קיבלה, עמדו ביחס הפוך להשקה המינורית. כאן, כבר היה ברור לשני הצדדים מבקרי האופנה מול קברניטי קרבן שיש להם ביצת זהב מעוצבת במיוחד.
הקולקציה לחורף 2012-13, אשר הוצגה לראשונה ביום שישי האחרון (20 בינואר) , נחשבת על ידי קרבן כקולקציית הביכורים הרשמית של הנרי לגברים. היא נרחבת, הוליסטית וכוללת כמעט כל פרט לבוש, החל מחגורות ונעליים ועד למעילים מחויטים. גם כאן, המטרה היא כפולה. מצד אחד, להעמיד אופנה קונקרטית, שתשקף נאמנה את הגישה הייחודית של הנרי, ומצד שני, להישאר ברף מחיר נגיש (הפריט היקר בקולקציה הוא מעיל ב-800 אירו; מכנסיים נמכרים בכ-150 אירו; מחירים הנמוכים בחצי לפחות בהשוואה לבתי אופנת יוקרה מקבילים).
בזמן שהנרי התרוצץ בחדר התצוגה ללא הרף, זז כדבורה שקדנית מקניין אחד לאחר, ומעיתונאי אחד לשנייה, ומחווה ארוכות על הבגדים התלויים מסביב, הדבר הראשון שמבחינים בו, הוא השימוש המוחלט בצבע ומרקם. אמנם צילומי הקטלוג אינם מסגירים זאת, בעיקר מסיבות מסחריות, אך קשה לאתר בה צבע אחד שלא נעשה בו שימוש. החל מסריגי אוברסייז בטורקיז, דרך סריגים בצבע קרמל, הכוללים מעין נגיסה עצומה באימרתם של גוון אחר, ועד מכנסיים בבורדו או מעילים משובצים בירוק. בלוקי צבע, או חיבור בין בדים שונים על אותו הפריט, מפיחים אנרגיה רעננה מבלי לפגום בערכים של לבישות. מול מגמת הגוונים המרוסנים הפושטת באופנה הגברית, כאן מצטיירת קונטרה מעוררת.
אך הנרי עושה הרבה יותר מאשר להכניס קצת צבע בדרך המזכירה לפרקים את בית מארני. למעשה, הוא מעז לחלוק על החוקים המקובלים באופנה המסחרית ולבחון באופן רדיקלי את הערכים בארון הגברי. כמו רבים אחרים גם הוא מתבסס על שינויים של פרטים בעיצובים בסיסיים ומוכרים היטב, רק שאצלו התהליך לעולם אינו מסתכם בעוד תפר מינורי על קצה השרוול. כך לדוגמא, מעיל טרנץ' מסיבי, העשוי מחציתו צמר אפור ומחציתו כותנה בצבע קוניאק, עוצב עם 'גאן פלאפ' (תוספת בד המכסה רק את הכתף הימנית בדרך כלל) על שתי הכתפיים. מה שהיה עשוי להיות קישוט זניח, מתגלה בעת הלבישה כמעין מסגרת על חלקו העליון של הטורסו, היוצרת בסופו של דבר כתפיים רחבות ומותניים צרים במיוחד.
מוטיב משחקי הפרופורציות חוזר ללא הרף, וממתג את הקולקציה כולה, כגון מכנסיים שמכפלתם קצוצה, חולצות ארוכות כטוניקה או סריגים קצרצרים היוצרים אשליה של גוף שגדל בתוך בגדים מכווצים. בכלל, הסגנון דומה לבגדי ילדים למבוגרים. מתקבל מבע של אופנה אקסצנטרית, כמו נערי בית ספר יוקרה שנחשפו לטעמו המעקצץ של ה-LSD. על פניו הם בסדר גמור, אבל לפתע מזהים בהם זווית רוטטת, לא נורמלית.
על אי השפיות מהסוג זה עולם האופנה חי. הנרי, עם נקודת מבט מדויקת, מציע ממנה מינונים נדיבים. הוא אפילו הבין שסיכות בצורת ארנב, נעלי מוקסין מפרווה מנוקדת, חגורות צבעוניות ודקות להפליא (כחצי סנטימטר!) או תיקים העשויים גובלן מצוייר רק יתרמו לתחושת ההפרעה המרתקת. פלא שמתיקות חולנית כזו, שהיא כמו סוכריות לסובלים מהפרעת קשב, העבירה את תעשיית האופנה בפריז על דעתה?
עוד דיווחים משבוע האופנה של פריז
התצוגה המדכאת של ז'אן פול גוטייה
הגלובוס הענק בתצוגה של לואי ויטון
