נעים להכיר: אלומה קליין, 35, אספנית חרוזי וינטג' פואטית וחובבת משחקי טקסטורות. קליין היא בוגרת בצלאל הירושלמי, אך את ניסיונה כמעצבת רכשה דווקא בלונדון. לפני כשנתיים חנכה את הבוטיק שלה במתחם בזל בתל אביב, עם שותפתה העסקית קארין בלום.
הלוקיישן: בין בתי חרושת אפורים ותחנות דלק, בשוליו של איזור תעשייה סואן בפתח תקווה, ניצב מפעל ריפודים ישן הטומן בחובו סטודיו צבעוני רווי השראה.
הפריט: שמלת תחרה שחורה, המורכבת מ-7 תחרות שונות, בהשראת הזרם הקולנועי פילם נואר. "תחרה זו אהבה מאוד גדולה שלי", מתוודה קליין, "גם בפריטים אחרים שאני מעצבת אני משתדלת לתת אזכורים של תחרה. יש בתחרה משהו מאוד סקסי בעיניי, בעיקר בתחרה שחורה. אני אוהבת לשלב בין נשיות לרוק'נרול".
ההשראה: ברמת המאקרו, כאמור ההשראה נשענת על פילם נואר, אותו סגנון קולנועי אפל שהפציע מתוך החשכה בשנות ה-40. ברמת המיקרו, קליין שאבה השראה מרפרנסים מדוייקים, כדוגמת הסרט "גילדה" וכדוגמת כוכבת הסרט ההוליוודית, ריטה הייוורת'. "היא פשוט האשה המושלמת", נפעמת קליין, "היא פאם פאטאל ואי אפשר להפסיק להסתכל עליה". המעצבת נפלה בקסמי הפילם נואר כבר מזמן, אך ביחס לעונות קודמות, בקולקציה הזו הווליום של הציטוטים חזק מאי פעם. "אני מאוד אוהבת קונפליקטים וניגודים", מפרטת המעצבת, "סרטים בשחור-לבן יוצרים משהו ויזואלי נורא חזק, שיוצר תחושה של דרמה. השראה גדולה גם קיבלתי מהפילם נואר היפני, למשל מהסרט High and Low מ-1963".
תהליך העיצוב
1. קונספט: "אני מאוד מתחברת לשילוב בין וינטג' לחדש", משתפת קליין בנטייה השחוקה אך מוכיחה בהמשך כי האינטרפרטציה שלה מורכבת ואינדיבידואלית. "הקולקציה הזו עסקה בשחור על גבי שחור, בליצור טקסטורה חדשה מאותם הגוונים. ככה אני מייצרת אמירה ולא סתם רצף של סרט נע. השמלה הזו היא אחד הפריטים הראשונים שנולדו בקולקציה. התחלתי מהתמצית של הרעיון ואז לאט לאט יצאתי מתוך השמלה לכל מיני דגמים אחרים".
2. סקיצות: "אני עובדת על כל הדגמים במקביל", מגלה המעצבת, "ובודקת איך אלמנטים מדגם אחד משתלבים באחר. הדגם הזה עבר שניים-שלושה טייקים, כאשר בכל אחד היו התלבטויות לגבי השילוב הספציפי של סוגי הבדים, הכמויות והאורכים הרצויים".
3. סיפורי בדים: "חיפשתי תחרות שונות לשמלה הזו", משחזרת קליין, "השרוולים למשל עשויים מתחרת סולסטיס- חברה צרפתית שמייצרת תחרה בטכניקה של פעם, עם אותם מכשירים ושבלונות בהם היו משתמשים לפני 300 שנה". שאר התחרות הן גם צרפתיות במוצאן, ואותן משלימות בהרמוניה אירופאית בד פליסה איטלקי וקטיפת-משי משובחת שקליין הצליחה להשיג ממפעל של ארמאני. ממש פודינג אירופאי. "יש בעיה לקנות בדים בארץ. זה חלק מאוד קשה בעבודה. המבחר שמגיע לכאן הוא לא גדול. אני מרגישה שמתוך הכורח, הצלחתי לייצר בד חדש".
למעשה הפכה קליין את החיסרון הקולקטיבי ליתרון הפרטי שלה. "בסופו של דבר ההכרח באמת הופך לאתגר. לפעמים כל בד בפני עצמו הוא חביב, אבל השילוב עצמו יוצר משהו חדש ואחר. היום כשאנחנו (קליין ובלום) בוחרות בדים, אנחנו כבר רואות בראש את השילובים שנרכיב מהם. זה הופך את התהליך להרבה יותר קשה ומתיש".
4. בית השיטה: "אני מאוד 'מעצבת בידיים', אני אוספת הרבה רפרנסים ויזואליים ואז מתיישבת מול ערימת הבדים בסטודיו ומתחילה לעשות הרבה טסטים" מבארת קליין, "החלוקה, התפירה והכל מתערבב אחד בשני. כל התהליכים מזינים אחד את השני וזה חלק מהכיף. בדגם הזה למשל לא התחלתי מהגזרה, אלא קודם ניסיתי לשלב בין כל הבדים ורק אז הדגם עבר לתפירה. העבודה על הבגד נעשתה בשילוב עם תדמיתנית, תוך כדי ניסוי וטעייה בטכניקה של דיגום חופשי, אפילו ניסיתי את הבגד השמלה על עצמי תוך כדי. בסך הכל התהליך מאוד אורגני ואינטואיטיבי, אני אוהבת להרגיש את החומרים ולתת לדברים לקרות".
5. לגזור ולשמור: "הגזירה לוקחת הרבה זמן. צריך לגזור את התחרות אחת אחת משום שמדובר בבדים מאוד עדינים, צריך להקפיד על תפירה סימטרית", נאנחת קליין בחיוך, "התפירה נעשית בשלוש מכונות בשביל להתאים את סוג התפר לסוג הבד. לדוגמא, תפר צרפתי לוקח יותר זמן מתפר רגיל, אבל רמת הגימור שלו גבוהה ונקייה הרבה יותר. זה מכבד את הבד וזה מכבד את הלקוחה. אין כאן הרבה עבודת יד, אבל רמת התפירה היא ברמה מאוד גבוהה בגלל הגימורים והעיבודים המוקפדים. אם לקוחה משקיעה כסף בבגד, אז הוא צריך להיות טיפ-טופ".
6. תוצרת הארץ: "מכאן הבגד נכנס לייצור, בארץ", פוסקת קליין, "אנחנו לא מייצרים בכמויות גדולות. יש משהו כמו 50 פריטים בקולקציה, אז אם תוחמים את כל הזמן שמושקע בה מדובר בשלושה-ארבעה חודשים, כאשר כמה ימים טובים מושקעים רק בפריט הזה".
מחיר השמלה: 2,750 שקלים וכעת מוצעת ב-1650 שקלים(אחרי 40% הנחה)
הילה שרון מעצבת סרבל טייסים
אניה פליט מעצבת שמלת עור וסריג
