למקבילה הניו יורקית של המושג 'שיק צרפתי' אין עדיין שם מובחן, אבל בדיוק כמו אחיו הקונטיננטלי קשה לנסח אותו אך מזהים אותו ברגע שהוא נוכח. הקולקציה השנייה של הומברטו ליאון וקרול לים (אותו צמד האחראי לבוטיק המיתולוגי 'אופנינג סרמוני' במנהטן) לבית אופנה הצרפתי קנזו, עושה חסד עם שני התארים. ניכרות בה איכויות אציליות של גזרה אסופה ומוקפדת, המזוהה עם המורשת מפריז; מנגד יש בה חספוס ספורטיבי מובהק, המזכיר את הקצב האקסצנטרי השורה בעיר עם המוניות הצהובות.
זוהי אמנם רק ההתחלה של השניים עבור המותג, שנוסד על ידי קנזו טקדה בשנות ה-70 ונודע בשילוב החיוני בין מזרח ומערב. אך בקזינו הלא רשמי של תעשיית האופנה ההימורים בשיאם, כשכל הסיכויים מצביעים על כך שתחת ידם קנזו יעשה מרפרנס לקו בישום, למושא הערגה האולטימטיבי של הפאשניסטות; ל'איט-ברנד' שמקיף את עצמו בקובעי הטעם הנחשבים (והצעירים).
הקולקציה לחורף הבא מלאה בחומרים מהם רוקחים להיטים. בתפקיד התבלינים שנותנים את הקיק (וכמובן יזכו לחיקויים אין ספור) מוטיב חוזר של אשכולות ענבים וסריגים מעוטרים באיור ראש נמר עם שם המותג. כמו אנדי וורהול, זהו שכפול חצוף של אובייקט ויזואלי ברור, שפורט על מיתרים מקבילים של ילדותיות מודעת לעצמה וטירוף אמנותי. הבנות הנכונות של העיר, לא צריכות הרבה יותר מזה כדי להתאהב. אחרי הכול, מי לא רוצה להיראות כל כך לא בסדר?
בכלל, זוהי יצירה גראפית נועזת. מלבד הבחירה באין ספור מרקמים חליפות קטיפה לצד שמלות מודפסות, או מעילי צמר בטקסטורת מלאנז' היה גם את עניין הצבע. בורדו וצהוב, ירוקים עמוקים וקשת של כחולים וסגולים, היו בחירת גוונים מלאה בעסיס חי, שגרמה ליצירה הכללית לבלוט היטב על רקע קולקציות חורף אחרות. כאשר מוסיפים לתמהיל הזה את הצללית החוזרת והממזרית, שהתמקדה במשחקי נפח קלילים, חצאיות קצרצרות ומתפזרות ומותניים מכונסים בחגורה עבה (משהו בגזרת המכנסיים התפוחה, אולי גם בכובעי הקסקט שעל ראש הדוגמניות, יצר תנופה אתלטית), מתקבל מושג מוצק לגבי האופן בו יכולה להיראות אופנה עכשווית, נטולת כל נינוח וינטג' מדכא וסתום. בעידן בו מעצבים רבים נוטים לחזור אחורה בזמן; הגישה של לים ולאון בריאה וחיונית פי כמה.
חיבה לבומבסטי - הקולקציה של ז'יבנשי
ואם דנים במושגים של ה-Cool, הרי שלריקרדו טישי, המעצב הראשי של בית ז'יבנשי, יש גישה אפלה פי כמה לנושא. מאז נכנס לבית האופנה ב-2005, הוא שלט על קונספטים ששילבו בין גותיקה, רומנטיקה והמון עוצמה (המהפך ההוא של נינט טייב, אגב, הורכב על פי אמות המידה האלו בדיוק). בתצוגה שהעלה אמש (ראשון) בשבוע האופנה של פריז, ניכר היטב כתב ידו המוכר, שנוטה למצוא חן בעיני נשים מעודכנות, בעלות גישה דרמטית יותר לחיים, לפחות ביחס לקהל היעד של קנזו.
בסיפור הכללי של הקולקציה, מלבד פלטת צבעים של שחור, אדום וגוון שוקולדי של חום, נרשמו עדויות לפרשים. פריטים שלמים עשוים עור, ששיוו לגוף מראה מפוסל ומוגן במקצת, מגפי רכיבה גבוהים שדמו לגלילים עצומים, כמו גם צללית של ז'קטים מחויטים המכונסים בקו המותניים (היוצרים אגן רחב), שמשו כעוגן. אבל אצל טישי, כהרגלו, תמיד נותר מקום לסנסואליות ובנקודות מסוימות הוא ניקז אל המתרחש נגיעות לטיניות סוחפות, כמו חצאיות שקופות ושסועות, עגילים עצומים על האוזניים, או רקמות תחרה על סאטן משי, שהציצו תחת טול. שורה של ז'קטים קצרצרים במיוחד, שכוסו בכוכבי מתכת נוצצים, אף העלו בתודעה לוחמי שוורים המרקדים מול הקורבן.
אי אפשר לנתק את ההצלחה הגדולה של טישי מהעובדה שיש לו חיבה גדולה לקיטש ולאלמנטים בומבסטיים, וכמובן למודל נשיות שהוא מועצם מצד אחד, ועתיר סקס פגיע ופתייני מצד שני. הקולקציה הזו לא הייתה שונה. עם זאת, בדרך בה המעצב האיטלקי שכלל את סיפור המסגרת החבוט (השראות סוסים ידעה ההיסטוריה אפילו יותר מהשראות צבאיות), ונטע בו מראה כה ייחודי וספציפי, ניכר שהיא לפחות רהוטה הרבה יותר.
עוד על שבוע האופנה בפריז:
הכוכב החדש של העיר
אלבר אלבז חוגג עשור בלנווין
הקולקציה המרגשת של דריס ואן נוטן