"הגיע הזמן להעלות את האופנה בחזרה למעלה"

ענני קטורת דקים ולבנים, בעלי אותו ניחוח כנסייתי מריר ומובחן כל כך, וצללי עוגב מתוזמרים להפליא, היו הנדבך הראשון בתפאורה המשוכללת שנבנתה עבור תצוגת הגברים האחרונה של בית ז'יבנשי, שהוצגה בסוף השבוע האחרון בפריז. עבור כל מי שהרמזים המטרימים האלה לא היו ברורים מספיק, הרי שמבט חטוף במפתן ממנו עתידים לצוץ הדוגמנים, אשר חופה כולו בשושנים צחורים וצפופים, אישר את החשדות כולם – בקיץ 2013 המעצב ריקרדו טישי מבקש להשתמש באופן בוטה מבעבר בעולם הנוצרי ובפולחן הקתולי.

התצוגה התנהלה באגרסיביות. במעבר חד הוחלף העוגב המצווח במוזיקת טכנו, והדוגמנים, שגשר האף שלהם קושט בעגיל-פירסינג מגנטי, נורו למסלול בקצב מסחרר, גבוה באופן משמעותי מהמקובל בתצוגות. המסרים נערמו כקליעים על רצפה. לבד מפלטת צבעים מצומצמת של שחור, ורוד חיוור ושנהב, המוטיב המרכזי היה נעוץ בצללית. מתחת לבלייזרים בגזרה קופסתית, נשתלו ווסטים ארוכים מאוד או מעין טוניקות שקופות ומתבדרות המשוסעות משני צדיהן כשמלות כמורה נדיבות. השילוב הבלתי רגיל הזה אצר בתוכו, מלבד אותו רפרנס דתי ברור, גם התגרות בדרך המסורתית בה נלבשת חליפה. למעשה, עם הפרופורציות החדשות האלה, טישי הרחיב את מנעד האפשרויות המוגבל שיש לגברים, ויצר שעטנז בין השמרני למעורפל מגדרית.

לצד אותו משחק אורכים – שהתברר לאחר התצוגה כמחווה מסוימת לקווים המודרניים של הסגנון הבינלאומי - ניתן דגש גדול גם על עליוניות שעליהן מתנוססות איקונות נוצריות מופשטות, לרבות המדונה וישו מוקפים בהילה זהובה. אלו הוצגו בשתי גרסאות – או כחולצות רפויות העשויות שתי שכבות מודפסות של טול שקוף, שעם תנועת הגוף יצרו אשליה של הולוגרמה חיוורת, או כז'קטי בייסבול מסאטן אטום ומבריק, שהודות לחומר הנוקשה שמרו על צורה תפוחה ותלת ממדית.

"טישי אמנם התגורר בצפון איטליה, אולם חלק מהחגים בילה עם משפחתו שבדרום המדינה", הסביר יום לאחר תצוגת האופנה המתוקשרת איש יחסי הציבור של קו הגברים את פשר השימוש בסמלים הקדושים לכאורה. "שם הוא נחשף לקונטקסט הדתי המובהק, וגם לטקס 'הקומיוניון' [טקס ההתייחדות עם האל – ל.ש.], שמשמש כרעיון מוביל בקולקציה".

מקום של כבוד נשמר לטכניקת הדפוסים דיגיטליים שטישי ניכס לעצמו בשנתיים האחרונות. לפרקים הם נותרו פשוטים למדי, כמו הדפס זריקות צבע אבסרקטי על עליונית בהירה, שרק מרחוק מתארגן לכדי פני מלאך, ולעיתים – אולי כדי להתמודד עם גל החיקויים שמציף את השוק – תוך שילוב של 'יכולות קוטור', כפי שמגדירים זאת בסביבתו של המעצב. באופן הזה, מעיל כהה וארוך נתפר מבד ז'קרד, שגם כוסה בציור מסוייט של פנים מעונות וגם שוסע בתפרים דקים מדויקים ומפותלים, ששיוו לו עומק וטקסטורה של שמיכת קיץ דקה. סביר, ששום רשת אופנה לא תצליח להתמודד עם כמות העבודה הזו.

מאז שלקח את מושכות הניהול האמנותי של ז'יבנשי ב-2005, ואת השליטה על קו הגברים ב-2008, טישי העביר את הבית הקלאסי, הצרפתי כל כך, טרנספורמציה של ממש. רומנטיקה מועצמת וטעם אפל, שולבו עם טעם מיני נשכני, שמפגיש בנגיסות רעבות בין היפר-מצ'ואיזם לנשיות דורסנית. עורות, תחרות, הקשרים ברורים אל פטיש ותרבות ה-S&M ואפילו תכשיטי פירסינג נוקבים, הוכפפו כולם כדי ליצור את אותו קצה קשה. תגובת הקהל – כמו גם ביקורת על קיטש מוגזם - לא איחרה להגיע. במקום קליינטורה אלגנטית, בית ז'יבנשי החל לקבץ סביבו עורכי אופנה וקוראי מגזינים החולמים לאמץ ולו פסיק מתוך אותה אופנה רעילה, המצטלמת באופן מרשים כל כך, ודרמטי כל כך. הקולקציה הנוכחית, אפילו העצימה את האנרגיה השחורה הזו.

"היום כל אחד עושה אופנה"

אותו רעב לאופנה שעושה איזשהו הבדל, ושמצדיקה את תשומת הלב האדירה שמופנית כלפי שבוע האופנה בפריז ובכלל, אפיין גם את תצוגת הגברים של לנווין לקיץ הבא. "אני חושב שזו הפעם הראשונה מזה זמן רב שאנחנו באמת השתמשנו במסלול עצמו", אמר אלבר אלבז, המנהל האמנותי של הבית, שניות לאחר שהסתיים בקול תרועה רמה האירוע. "אני חושב שזה חשוב מאוד להרים בחזרה את האופנה, כי אנחנו בתקופה שהיא כל כך נגישה, שכל אחד עושה אופנה וכל אחד הוא אין וכל אחד הוא אאוט, וחשבנו שזה זמן טוב להרים את הרף. רצינו לתת ללקוחות שלנו יותר".

שניות לאחר שנכנסו הדוגמנים הראשונים אל המסלול מבעד להילת ניאון דקה וזוהרת, התברר כי הרף אכן הוטס מעלה. כפי שגם אישר לוקאס אוסינדריוור, המעצב הראשי של קו הגברים בלנווין, לא עמד מאחורי הקולקציה קונספט ספציפי, או רצון להציג את 'הלוק של העונה', וייתכן שמסיבה זו הקולקציה לא יכולה להיות מתוארת בכלים פשטניים. עניינה הוא גישה ואטיטיוד, סגנון אישי ומעל הכל אופנה שהיא לא גימיק, אלא חיבור בין כוחות מנוגדים, שאוסינדריוור ניסח כ"בנוי מול מפורק, שחור מול לבן, מסורתי מול עתידני".

הקולקציה, שאופיינה בצללית שעון החול האיקונית של הבית, שפעה מתחים מרתקים ומקבצים על מקבצים של פרטים. הברור ביותר, ואולי גם הפשוט ביותר, שורטט בין תחילת התצוגה המיושבת לסופה האקסצנטרי. בחלק הראשון – חליפות שמרניות בשחור ולבן, המופרעות במעילי קיץ קלים ועם זאת מפוסלים; בחלק השני – אוסף של פריטים מטאליים וכסופים, מבריקים כמראה, כמו חליפה צרה או ז'קט אוברסייז ברכיסה כפולה (שנלבש, בהתאם לרעיון, מעל לחולצה ועניבה במראה משרדי).

עם זאת, היופי הגדול היה נעוץ בניואנסים הברורים פחות ברושם ראשון. החל מצללית המכנסיים, שהיו גבוהים מאוד ורחבים, בניגוד לחלקים עליונים מקוצרים, דרך זגזוג בלתי פוסק בין חומרים אטומים לשקופים, ועד לפריטים מהונדסים גנטית, כמו ז'קט שחציו הקדמי עשוי כבלייזר מחוייט, וחלקו האחורי אסוף על ידי מכפלת אלסטית כז'קט בייסבול קצר ועתיר ווליום. זה האחרון הוכיח, שאופנה נחשבת רק כאשר היא חוצה את הקווים הלוך ושוב, הלוך ושוב.

וואלה! אופנה בשבוע האופנה בפריז:
אפילו שרון סטון לא מצילה את הקולקציה של דיור
חוזרים לבסיס: הקולקציות של דריס ואן נוטן וכריס ואן אש
התיקים הניאוניים של לואי ויטון