פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      "שוק האופנה נעשה לחרא"

      יוז'י ימאמוטו חונך תערוכת יחיד במוזיאון העיצוב בחולון, תולה על הגב את השלט "למכירה" ומודה שהוא עצמו מלא בניגודים. ראיון בלעדי עם המעצב היפני המשפיע של הדור

      יוז'י ימאמוטו בסיום תצוגת קיץ 2013 בפריז (AP)
      ימאמוטו בסוף תצוגת קיץ 2013 בפריז (צילום: רויטרס)

      עם סיומה של תצוגת אופנת הגברים לקיץ 2013 של יוז'י ימאמוטו, שנערכה בלב שכונת המארה הפריזאית בשבוע שעבר, יצא לשניות המעצב היפני מאחורי הקלעים כדי לנפנף לקהל. זוהי מחווה מוכרת בתצוגות אופנה, שמטרתה לספק התבוננות קצרצרה באדם שחתום על היצירה שאך נראתה על המסלול. עם זאת, כאשר הסתובב המעצב בחזרה, היה אפשר להבחין בבירור בכיתוב ענק שנתפר על גב מעילו. צמד המילים For Sale, כלומר למכירה, זעק באותיות אדומות. זהו מסר פרובוקטיבי לכל הדעות, במיוחד כשהוא תלוי על גופו של אחד המעצבים הרדיקליים והמשפיעים בשלושים השנים האחרונות. האם יש למילים האלו קשר למשבר הכלכלי שחוותה החברה שלו בשנת 2008, שבעקבותיו נרכשה על ידי חברת ההשקעות אינטגרל, או שאולי זוהי התרסה לשם התרסה?

      "זוהי אירוניה על עולם האופנה", מסביר ימאמוטו בראיון מיוחד, רגעים לאחר מכן. "החברות הגדולות מתייחסות למעצבים כמו לעבדים", הוא יורה מבלי שמץ של הסתייגות. ימאמוטו אף מתאר במילים בוטות את ההתדרדרות שחווה עולם האופנה, שכפי שאפשר ללמוד עליה גם מתוך ספר התחקיר Deluxe של דנה תומאס, מקורה בהשתלטות של קונצרני ענק על אופנת היוקרה. אלה, הכניסו את האופנה ויצירה של אופנה למשוואות מסחריות ולייצור המוני שדחקו גחמות יצירתיות ויצירה איכותית. "היא נהפכה לחרא. שוק האופנה נעשה לחרא", המעצב משווה את התנאים בין תחילת הקריירה שלו, בשלהי שנות ה-70, לבין ההווה. "אנחנו צריכים לטפח אותה מחדש על ידי יצירה של בגדים אמיתיים. כוח הכסף יכול להרוג מעצבים צעירים. זה קורה עכשיו".

      איך אפשר להתנגד לזה? לכוח הכסף?
      "כל מה שאני יכול לומר זה – פשוט תלכו אחרי".

      מה הם בגדים אמיתיים?
      "כל מה שהוא לא אופנה מהירה. לא זול. הכול הוא זול. מיתוג, פרסום והמון בגדים זולים".

      קולקציית קיץ 2013 של יוז'י ימאמוטו בפריז (AP)
      קולקציית קיץ 2013 של ימאמוטו. צבעונית מבעבר (צילומים: AP)

      אופנה שאחרי הפצצה

      ימאמוטו, בן 69, נולד בטוקיו באמצע מלחמת העולם השנייה. נקודת זמן קריטית, המשייכת אותו באופן אוטומטי להפצצה הגרעינית שעברה המדינה, ואשר מייצרת כוונה לבחון את יצירתו לאורה, אם כי ספק אם ניתן להצביע על כך במפורש.

      למרות שאת החברה Y's ואת מותג האופנה המקושר אליה ייסד ביפן עם קולקציית ביכורים לנשים בשנת 1972, הרי שנקודת ציון משמעותית תתרחש עשור לאחר מכן, כאשר יעלה בפעם הראשונה בפריז קולקציה תחת השם Yohji Yamamoto. בדומה למעצבים יפנים נוספים אחרים, לרבות ריי קוואקובו מ'קום דה גארסון' (איתה גם עבד תקופה), ימאמוטו הציע לעיר האורות הצרפתית נוסחה אחרת של עיצוב בגדים. יש שכינו זאת בטעות 'אנטי-פאשן', משום שהכוונות התבררו כרדיקליות, כניסיון למשוך את אמות המידה המוכרות מתחת לרגליה של האופנה הקונטיננטלית ולשכתב את ערכיה מחדש.

      היום עבודתו שופעת בצבע. בתחילה, לעומת זאת, זוהה עם צבעים מונוכרומטיים וחסרי עליצות, המתבססים פעמים רבות על שחור, ומלווים בגזרות שתמיד שלטה בהם התנגדות. בין אם בקווים א-סימטריים, או שבורים, כמו דשי ז'קט שהוכפלו או נקטמו או נתפרו מחדש; בין אם ערבול בין חייטות מערבית שמרנית לדיטיילים שנלקחו מהתרבות הסמוראית המסורתית; או בין אם בצורת הבגדים עצמם. לרעיונות אלטרנטיביים כמו מכנסיים רחבים כחצאית הנקטמים בקו הקרסול, צלליות פקעת מרובות שכבות, ומניפלוציות שאינן נכנעות לצורתו של הגוף, היה כוח של מטען נפץ בפריז המהוגנת של שנות ה-80, עיר אותה כינה בעבר "נשלטת על ידי היגיון של בורגנות משועממת".

      יחד עם אישיות לקונית, שאינה מתרצה בקלות לדבר את היצירה שלה ושאינה שואפת לציית לכוחות השוק, נוסח אוונגארד.

      קולקציית חורף 2012-13 של יוז'י יאמאמוטו (AP)
      קולקציית חורף 2013 לנשים של ימאמוטו

      ביססת את העבודה שלך כאן, בפריז, ולא בטוקיו. למה?
      "כי אין ביקורת משמעותית וחזקה ביפן. אנחנו צריכים את זה. זה כמו כוח מאזן. ביקורת ויצירה יוצרים תנועה קדימה".

      אבל מעצבים היום לא אוהבים ביקורת
      "אני לא מפחד. תגיד לאנשים צעירים – אל תפחדו מביקורת, ממבקרים. רק קניינים הם איום רציני. תיזהרו מהעין שלהם".

      למה?
      "כי הם צריכים לחיות, הם צריכים לאכול", הוא רומז לדרך בה קניינים משפיעים על דרכי היצירה של מעצבי האופנה ועלולים לשנע אותם למסלול של מסחור יתר.

      גם אם הוא מכריז על עצמו באירוניה שהוא 'למכירה', ומתוקף כך גם נמצא מחוץ למשחק הסטייל לכאורה, וגם אם הוא מתנגד לשיטות הפעולה של האופנה העכשווית, ימאמוטו זכה להכרה יוצאת דופן בהיקפה. באופן רשמי, אפשר למנות צרור עצום של פרסים או פרויקטים כמו עיצוב תלבושות לאופרה, ושיתופי פעולה עם מותגי ענק, שהמפורסם שבהם, Y-3, נוצר עם אדידס ב-2002 וממשיך להתקיים. באופן רשמי פחות, אפשר להצביע על ההשפעתו על מעצבים אחרים, צעירים ממנו לפחות בשלושה עשורים. למעשה, מעניין להשוות את עבודתו של המעצב הבלגי כריס ואן אש, שמנהל גם את קו הגברים של כריסטיאן דיור, או את זו של הקרואטי דמיר דומה – שניים הנמצאים כעת במרכז תשומת הלב של תקשורת האופנה – ליצירות העבר של ימאמוטו. מבט מדוקדק יגלה במהירות, כי הכול כבר נעשה.

      תצוגת אופנה של יוז'י ימאמוטו – קיץ 2010 (AP)
      קיץ 2010 של ימאמוטו

      "אני אוהב פרדוכס. החיים שלי הם פרדוכס" הוא מציין בחסכנות מילולית אופיינית, כמעט מבוישת, בהתייחס לאין ספור הניגודים והסתירות המרכיבים היצירה שלו. החל מתצוגת האופנה שהציג לפני דקות, בה דוגמנים בפנים חבולות, שכאילו ויצאו מקרב רחוב, הידסו בבגדים קלילים ועתירי צבע מסנוור לצלילי מוזיקה עולצת, ועד לשאלה חסרת מענה, כיצד אדם ש"שונא כוח", כפי שהתבטא בסרט הדוקומנטרי 'זה החלום שלי', חובר אל מותג כאדידס, פותח סניפים בפריז, ניו יורק ואנטוורפן ומציג קולקציה מתוקשרת בשבוע האופנה המתוקשר בעולם. אפילו האסיסטנטית הקרובה אליו, הניצבת בסמוך לו לאורך כל הראיון, מכלה את מאמציה בניסיון לאחוז מאפרה בהתאם לתנועת ידו המעשנת, כדי שחלילה האפר לא ייפול לרצפה.

      "פשוט כי הזמינו אותי"

      אחרי שבשנת 2005 חנך שתי תערוכות אופנה, האחת בגלריה לאמנות מודרנית בפירנצה והשנייה במוזיאון הטקסטיל בפריז, ולאחר שבשנה שעברה פתח לא פחות מארבע תערוכות בלונדון, בסוף השבוע האחרון נפתחה במוזיאון העיצוב בחולון תערוכת יחיד לימאמוטו. זוהי תערוכה נרחבת – אולי מתערוכות האופנה הגדולות בישראל אי פעם – המונה 80 מערכות לבוש, הלקוחות משנת 1986 ועד לקולקציית החורף האחרונה. היא משתלטת על כל חללי המוזיאון, ומתפזרת על פני שלושה מוקדים. הראשון, הוא אולם המדמה תנועה ברחוב עירוני על ידי בובות הנעות רנדומלית על ציר. האחרון, הוא מעין חדר מדיטציה, שבמרכזו עץ חשמלי עשוי נורות. באמצע, בחדר המעבדה של המוזיאון, מתקיים מייצג מרשים המדמה קהל עטוף שחורים המביט על רקדנית בהירה; מחווה שותקת לאחת המוזות היחידות שימאמוטו נקב בהן באופן ספציפי - הרקדנית פינה באוש.

      אנשיו של המעצב, כמו גם אוצרת התערוכה בארץ, מסרבים בתוקף לכנות אותה 'רטרוספקטיבה'. לטענתם, המטרה היא לא יצירה של מבט על ציר זמן, אלא יצירה של תחושה, כשכל חלל אמור לעורר בצופה תחושה אחרת, בין אם בלבול, חשש מקהל ועד שקט.

      "אני לא ממש יודע. אני לא ממש יודע [למה לצפות - ל.ש.]. זו הארץ של היהודים, ולכן אני מאוד סקרן", אומר ימאמוטו ביחס לביקורו [שבוטל בסמוך לפתיחת האירוע].

      למה בחרת להציג בישראל?
      "כי הזמינו אותי".

      לא היו לך ספקות? ישראל היא לא יעד שידוע באופנה שלו, או בהבנת אופנה
      "לא אכפת לי. כי אנשים שבאמת אוהבים אופנה, קיימים בעולם, בכל עולם. אבל הם לא מראים את זה".

      בתערוכה יש שני מוקדים מרכזיים – עיר סואנת ומרכז שקט. למה?
      "אני לא יודע. בגלל הצורה של הבניין. רצינו ליצור רגש חדש. אבל אני לא יודע אם זה עובד או יעבוד".

      אייקון וואלה! NEWS רקע שחור (מערכת וואלה! NEWS)
      מתוך התערוכה של יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב בחולון (יח"צ , שרון דרעי)
      מתוך התערוכה במוזיאון העיצוב בחולון

      הצצה ב-360 מעלות על התערוכה במוזיאון חולון

      יוז'י ימאמוטו במוזיאון העיצוב בחולון. עד ה-20 באוקטובר 2012.