הנערה שהתלבשה כמו גבר מסוגנן

הדוגמנית בקמפיין החורף של מותג האופנה הפריזאי קרבן, שצולם על ידי ויוויאן סאסן, לא סתם מוצגת כשראשה כלפי מטה, ואילו רגליה מסוכלות באוויר. מעבר לתשומת הלב שהיא גורפת, יש בהגשה הלא פופולרית הזו רמז לשיטת העיצוב של גיום הנרי, המנהל האמנותי של הבית. הסוד? להשתמש באותם החומרים המוכרים, אבל עם טוויסט.

הדוגמנית שהתחבקה עם ביג פוט - חלק א' של מצעד הקמפיינים

רבים לא מכירים בעובדה הזו, אבל ג'ורג'יו ארמני היה אחד הראשונים שהשכיל להבין בתחילת שנות ה-90 את הכוח העצום המגולם בתרבות הסלבס, ולכן נהג להלביש כוכבות הוליוודיות על השטיח האדום של טקס האוסקר בתמורה לציון שמו בסמוך לשמן (הרבה לפני שזו נעשתה תעשיה מתוקשרת כל כך). עם זאת, בקמפיינים העונתיים שלו - ובניגוד להלך הרוח הפושה ברבים מבתי האופנה הגדולים - הוא ממעט בפרזנטורים מוכרים ומעדיף דוגמנים ודוגמניות. ברצף הצילומים לחורף 2012-13 הוא מגיש את תמצית כתב היד שלו - חליפות מחוייטות ורכות, ומסתורין אלגנטי שאין שני לו.

קמפיין החורף של קו הגברים של לואי ויטון, שבמרכזו עומד וורנר שרייר, משחזר את אחד המראות החזקים שעלו על מסלול תצוגת האופנה, שכלל מעין צעיף-פונצ'ו עצום, סריג תואם ורמזים דקים לתרבות אסייתית. נוף ההרים ברקע, כמו גם תיק הקבאן, מפנים את תשומת הלב למוטיב הנסיעות הנצחי של ויטון.

יש הבטוחים שהרמס הוא בית אופנת היוקרה היחיד האמיתי בעולם כיום. זה, שלא שינה את דרכי הייצור שלו - האיטיים והמוקפדים - לטובת אחרים מודרניים, זולים ומהירים. קמפיין החורף מעביר בדיוק נמרץ את קלישאות הסתיו עם עלמה האוחזת בכובעה ועץ העומד בשלכת, אבל יש משהו בתנועת העלים ובתנועת הריצה, שנוסך בכל קלילות השמורה לאלה היודעים כיצד לא להסגיר ולו אגל אחד של זיעה, גם כאשר הם נראים נפלא.

אחרי שתי עונות עם קמפיינים שנויים במחלקות, בעיקר בגלל צילום והעמדה בנאליים, רוח יצירה קלילה חוזרת לקו הגברים של בית האופנה הצרפתי כריסטיאן דיור. כהרגלו, וכתמיכה במעצב הקו כריס ואן אש, קרל לאגרפלד יצר את הצילומים. הפעם, הוא קבע את הבגדים הספוגים בדיטיילים צבאיים על רקע של יער כסוף, המעביר נימה דקה וצוננת של גבריות בטוחה בעצמה.

אניה רוביק, הדוגמנית המשתתפת בקמפיין החורף של קלואה, מבהירה היטב מי היא האישה של המותג הצרפתי, שהחל את דרכו כבית לאופנה עירונית מוכנה ללבישה. הגישה היא פונקציונלית במידה ויופי שהוא לא עשוי מידי, אל מעט יותר נגיש מהמקובל בקטגוריית בגדי היוקרה.

כבר נאמר רבות על כך שפיבי פילו, המעצבת הראשית של סלין, מעצבת לקהל של עורכות אופנה (ולאלו האוצרות כוונה להיות). ולכן, כמו בבגדים, הגישה במודעות הפרסום העונתיות היא מושכלת, מתוחכמת ומשתשמשת פחות באסתטיקה שבדרך כלל קוסמת לקהל ההדיוטות הרחב.

הקמפיין, שצולם על ידי יורגן טלר (שאחראי גם לקמפיין של מרק ג'ייקובס), ניחן באותה השפה. הצילום השטוח, שנדמה לכאורה כלא מקצועי, הדוגמניות שאוצרות רגע אגבי ושילובו של פלמינגו ורוד במרכז התמונה, מבהירות שהמטרה היא לא להתחנף, אלא לגרום לתחושות אמביוולנטיות אצל הצרכנית הפוטנציאלית.

מספר פעמים בעבר אמר טום פורד, שבקרוב יחנוך סניף בלונדון, שהוא 'לא מעצב לכל אחד'. מה שנשמע כמו קלישאה שחוקה, מתברר אצלו כאמת. היוקרה שהוא מציע, היא יוקרה אמיתית. החומרים משובחים והמחירים מרקיעי שחקים, והוא לא מנסה לחזר אחר מעמד הביניים, כפי שמותגי לקשרי אחרים מנסים על ידי שלל מניפולציות (אפילו הבשמים שלו יקרים יותר בהשוואה למתחרים). גם הקמפיין לחורף הבא, שצולם על ידי פורד עצמו, לא משחק את המשחק העונתי. אין צבעים קודרים ואין אווירה דרמטית, אלא מטחים של כתום מסנוור ודוגמנית שנועצת עיניים חדות כל כך, עד שהן מעוררות אי נוחות. בדיוק כמו אריסטוקרטיה.

שבריר הכיתוב "סטייג 17", שמציץ בקמפיין של המעצב האמריקני מייקל קורס (שחייב כל כך הרבה ל'פרויקט מסלול'), נועד כדי להבטיח דבר אחד - שמאף צופה לא תחמוק העובדה שהקמפיין צולם בהוליווד, על סט צילומים. הסיפור של קורס הוא אותו סיפור נדוש, המערב בין זוהר שחוק ואימג'ים של חוג הסילון, לרבות מעיל הפרווה המנומר. מצד שני, וכפי שההנפקה בבורסה הוכיחה לאחרונה, עם ההצלחה הגוברת של קורס קשה להתווכח, במיוחד כאשר המספרים מזנקים כלפי מעלה.

השאלה 'איפה לארה סטון?', הדוגמנית שבתקופה קרין רויטפלד בווג הפריז הייתה האישה המיוחצנת בתבל וכעת פחות, מקבלת תשובה בקמפיין של קלווין קליין. סטון חתומה על חוזה בלעדי עם בית האופנה האיקוני, ומתוקף כך היא מופיעה רק על מודעותיו. הפעם, העמדה קלאסית לקלווין קליין, עם ניקיון מודרני מובחן, וצילום שחור-לבן שמפיח בכל אווירה של סרט תקופתי המתרחש בהווה.