איזה חוט עובר בין חומרי ההשראה המשמשים מעצב אופנה, לבין היצירה שהוא מפיק בפועל? השאלה הזו, שיש לה אינסוף תשובות, מרחפת סביב התערוכה 'כריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי', שתיפתח בסוף השבוע הקרוב במוזיאון תל אביב. התערוכה, שהוצגה מוקדם יותר השנה בפריז על ידי המוזיאון לאופנה של העיר (גליירה), ממוקמת גם הפעם בחלל שעוצב כארכיון סטרילי שמכיל פריטי אופנה וחפצים בעלי ערך היסטורי שהיו ברשות המעצב המיתולוגי, לצד עיצובי הוט קוטור עליהם הוא חתום ורישומים פרי עטו. המטרה, כך נראה, היא לרמוז עבותות על מכנה אסתטי ורעיוני משותף בין אותם פריטים ייחודיים שאסף בחייו, לבין עבודתו של האיש.
בהסתמך על האוסף הפרטי הזה, ניכר ששני סיפורי-על השפיעו במיוחד על בלנסיאגה, שנולד ב-1895 בספרד ומת בשנות ה-70 של המאה הקודמת, והיה אחראי על אחד מבתי האופנה העילית המשמעותיים של פריז. "הוא מצא עניין גדול במאה ה-19, בצורות של הפריטים, בגלימות, בשכמיות", מציין אולבייה סייאר, אוצר התערוכה, ומסביר על ידי כך מדוע פריטים רבים כל כך מתוך מקבץ החפצים האישי הזה שייכים לתקופה ההיא. בין היתר, שכמייה שחורה העשויה משי, שנוצרה בסוף המאה ה-19, או מעיל עם שרוך רקום במוטיב עלים, שמתוארך ל-1890. כאשר מוצג לצידם ז'קט ערב שיצר הקוטורייה בעצמו (האגדה מספרת שידע לגזור את הבדים גם ביד ימין וגם ביד שמאל) בשנת 1945, ניתן לראות בברור כיצד כולם שייכים לעולם אסוציאציות אחד, למרות שנוצרו בהפרש של חצי מאה.
מסתבר, שמהמאה ה-19 שאב בלנסיאגה את החיבה העצומה לפאר, ואת הרעיונות לעבודה הנדסית כמעט עם הגוף והבגד. "הוא ראה עצמו כארכיטקט שבונה בגדים", מוסיף סייאר, המבקר בימים אלה בארץ לרגל פתיחת התערוכה. כשם ששכמיות קצרות או שמלות בעלות מותניים צרים במיוחד וישבן עצום מימדים פיסלו את צללית הלובשת עוד לפני שנולד, כך פריטים רבים אחרים שלו עצמו, בין היתר מיני מעילים רקומים, או חליפת חצאית הדוקה, מבצעים את אותו המהלך ממש.
מתוך החלק האחרון של התערוכה, המוקדש לקווים הנקיים של יצירתו, אפשר לדלות נרטיב מרכזי נוסף המאפיין את אוסף האופנה הפרטי, ובהתאם גם את היצירה המקורית של המעצב - הדת והנצרות. סייאר מציין שבדומה לספרדים רבים, גם בלנסיאגה היה אדם דתי, שהקפיד ללכת לכנסייה. שתי בובות שהיו ברשותו, למשל, ושנועדו לפולחן דת, או צעיף כנסייה מהמאה ה-17, מוצגים בתערוכה, כשלצידם מערכות לבוש המרפררות באופן ברור ללבושם של כמרים או נזירים, כמו מעיל ארוך בגוון אפור בהיר, שלקוח מקולקציית קיץ 1964.
זוהי תערוכה מרתקת, המזמנת יותר מאשר התבוננות שקטה בחפצים שאגר אדם שהותיר חותמו על המאה ה-20. באופן מוזר, דווקא הדבר שאין בה מעורר את המחשבה עבודתו של המעצב ניקולה גסקייר, שעמד בראש בית האופנה ב-15 השנים האחרונות (ועזב אותו לפני שבועות ספורים). גסקייר שאב רבות מעבודתו של מייסד הבית, והעניק אינטרפטציות פוסט-מודרניות מסעירות לרבים מעיצוביו המפורסמים, כמו כובע הדייגים שכיכב בתצוגת החורף האחרונה. במילים פשוטות, התערוכה הזו, שנועדה לחשוף מקורות השראה של אחד, חושפת באותה הזדמנות מקורות השראה של אחר ומוכיחה כיצד רעיונות נשזרים זה בזה וכיצד ניתן לעקוב אחריהם כמספרים סיפור היסטורי. כל שנותר כעת, הוא לתהות מה יעשה עם כל המטען הזה אלכסנדר וונג, המעצב החדש של בית בלנסיאגה.
'כריסטובל בלנסיאגה: אוסף אופנה פרטי'. מוזיאון תל אביב (האגף החדש, שדרות שאול המלך 27, תל אביב). 21 בדצמבר 2012 עד ה-27 באפריל 2013. אוצר: אולבייה סייאר