כעת כבר ניתן לומר, ששבוע האופנה בפריז לגברים לחורף הבא, שיינעל הערב (ראשון) אינו מתעסק במהפכות, אם כי בהתפתחות אבולוציונית של רעיונות שנבדקו בעונות האחרונות. שלוש מגמות-על, שאפשר למצוא את שורשיהן דווקא בקולקציות הנשים, מסתמנות מתוכו; הראשונה, דבקות בצבעוניות קונטרסטית, עם העדפה ברורה לטקסטורות גראפיות ומנעד שחור-לבן; שנית, התמקדות בפריטים מחויטים, לרבות החליפה הגברית ומעילים עליוניים; ושלישית, ניסיון להתמודד עם הצללית הגברית על ידי פריטים המשווים לטורסו צורה רכה יותר בזכות שרוולים וקו כתף מעוגל.
למרות ההצהרה הדרמטית לתקשורת כי "בפעם הראשונה, ריקרדו טישי מביא את הגברים הלטיניים שלו לעולם הרוק", הקולקציה של ז'יבנשי הייתה מהפכנית פחות מהצפוי. ייתכן, שהעניין נעוץ באולם התצוגה עצמו, שבמרכזו שורטט מסלול מעגלי על ידי שורות של מאות נרות גדולים ולבנים. המקום, שנותר חשוך הן מרגע כניסת הקהל והן עד לעזיבתו את המקום, היה כה מלא באווירה פגנית ובניחוח מריר של קטורת כנסייה, עד שעורר ציפייה לחוויה כמעט קיצונית, שבוששה להגיע.
כמו ריק אוונס, או המעצבת הבלגית אן דמולמייסטר ואחרים, טישי בחר הפעם בפלטת צבעים דלה בכוונה כזו שנעה על המנעד המצומצם שנמתח בין שחור ללבן (ובכן, עם נגיעות מזעריות של אדום). לכל מעצב יש את הסיבות שלו לעניין, וזו של טישי הייתה השראה שנגזרה מתצלומיו האיקוניים של רוברט מייפלתורפ בשחור-לבן, שנודעו בנועזות יוצאת דופן משום ששילבו עירום מגרה שהילל את הגוף האנושי ורמיזות הומוארוטיות משמעותיות.
אלא, שיש לעשות סקס, ויש לדבר על סקס. הטיית הראש של טישי ביחס למייפלת'ורפ, או עולם הרוק אנ' רול בכלל, הייתה פחות מהצבעה רפה וניכר שהוא התייחס אליהם בצורה מילולית מידי. עליוניות שכוסו בהדפסים של תצלומים חושניים שעברו עיבוד ממוחשב, פריטים המשלבים בין צמר לפיסות עור (כמו במעיל דאפל הנרכס באמצעות לולאות) או המשוסעים ברוכסני מתכת אגרסיביים, וצללית כללית שהייתה מעט הדוקה יותר ביחס לעבודות קודמות שלו, אמנם יצרו צבא של דוגמנים מסוגננים לעילה אבל נעדרה תחושת הפריצות, או פריצת הגבולות, שהאסוציאציות מזמנות. דוגמנים נטולי מכנסיים, שמעיל פוך קשור סביב אגנם, הם לא פתרון סגנוני מספק.
גברים עם עקרונות: ריק אוונס ודריס ואן נוטן לחורף 2014
הר הקסמים: לואי ויטון לחורף 2014
צבא ממאה אחרת לגמרי יצר כריס ואן אש עבור בית האופנה דיור, שמיקם את התצוגה בחלל לבן ומבהיק. "הגבר של דיור מתבונן כעת לעתיד, והוא אופטימי", ציין המעצב לעיתונאים. "מה שרציתי להשיג בקולקציה הזו היא קשיחות, רוגע ושליטה". בפועל, הייתה הכוונה לפרש בצורה חדשנית את שני הזרמים העיקריים השולטים בארון הגברי (והמאפיינים את שבועות האופנה האחרונים בכלל) הגרדרובה המחויטת ובגדים באווירה ספורטיבית.
תחת ידיו של ואן אש, המוכר נותר מוכר, אבל זכה למקצה שיפורים יוצא מגדר הרגיל ולחזות עתידנית-מינימלית חמורת סבר בזכות קו צווארונים גבוה. החליפה השחורה של דיור, אחד הפריטים המפורסמים של הבית, פתחה גם הפעם את התצוגה, אבל את מקומם של כפתורים בז'קט החליף רוכסן כמעט ושאינו נראה. לאחריה חליפות עם חגורה המושחלת בקו המותניים, או מאוחר יותר ברצף התצוגה גם מערכות מחויטות שחולקו לבלוקי טקסטורה.
עיטור גראפי אדום של עיגול ובתוכו משולש, כביטוי לצורות הנדסיות נקיות ומושלמות, תפקד כמוטיב המפתח באוסף הזה והוא השתלב הן על סריגים הדוקים ואתלטיים, שיש בהם דגש מיוחד על אזור הכתף, והן על גבי חלקים עליונים אחרים.
הבעיה בחזות קפדנית כל כך היא שהיא בדרך כלל מסרבת לגרום להתרגשות יוצאת דופן. וגם אם הדוגמנים, אחרי שסיימו את הצעידה שלהם על המסלול, טיפסו בגרם מדרגות נעלם והתפזרו בחלל כנמצאים בחללית, וגם אם מקצתם לבש מעילים עליוניים בגימור לקה מבריק כמראה, היה מעט מאוד מקום לסערת נפש.
ייתכן שבזכות שני האחרונים, מסקרנת במיוחד הייתה עבודתו של רף סימונס בשבוע האופנה הנוכחי. "הרעיון היה דנדי פרוע", מסר איש יחסי הציבור של המעצב בפרזנטציה בחדר התצוגה של הקולקציה לחורף הבא. ואכן, בחיפוש אחר צללית חדשה בעידן שבו כולם ממחזרים את הסקיני, או מתנסים באוברסייז מרומז, המעצב הבלגי ביקש לפרוע את הגבולות. מלבד היותה צבעונית במיוחד, עם גוונים רוויים במיוחד של אדום, צהוב, טורקיז וירוק, הקולקציה שברה את חוקי הסגנון הגברי המקובל. שרוולי חולצות היו כה ארוכים, עד שהשתלשלו הרבה אחרי שרוולי הזק'טים. גם המכנסיים נדמה במבט ראשון מרושלים מעט, מכיוון שהיו ארוכים פי כמה ובכוונה מרגלי דוגמני המדידות במקום.
למרות הגישה האקסצנטרית כולל מעין חגורה שנתלתה בחזית ז'קטים מחוייטים באמצעות קרסים בלתי נראים החוויה שסיפק סימונס היא חוויה שלמה. הייתה בה התכוונות גדולה לא למחזר את העבר; אומרים, רק אומרים, שעל גישה כזו חיים מעצבים גדולים באמת.
