קוטור, קוטור, קוטור: הרגעים הגדולים של שבוע אופנת התפירה העילית

הוט קוטור - כלומר תפירה עילית ידנית לפי הזמנה מיוחדת, שנעשית על ידי בתי אופנה המוסמכים לכך - הוא מרחב טריקי עבור מעצבים. במובנים רבים, משמעותו חופש; חירות כמעט מוחלטת להשתמש בחומרים הכי יקרים שידע הטבע, בידיים הקטנות המיומנות ביותר ובבתי המלאכה – לעבודות התחרה או החריזה - עם המסורת המוצקה ביותר. זהו המקום בו מתממשות פנטזיות האופנה הכי פרועות שידע האדם. מנגד, הוט קוטור יכול להיות גם מגביל; שהרי אופנה שנעשית לפי הזמנה, נדרשת תמיד ללקוחה, וזו בתורה יכולה לצמצם את המרחבים (או כמובן, בתוספת כיסים עמוקים, להרחיב אותם עד אין סוף).

שבוע אופנת ההוט קוטור לחורף 2013-14, שנפתח בערב יום ראשון האחרון בפריז, כלל לא מעט אירועים יוצאי דופן. אחד מהם, הוא חזרתם של צמד המעצבים ההולנדי ויקטור ורולף ללוח תצוגות ההוט קוטור, לאחר שנעדרו ממנו יותר מעשור. כצפוי – זו הייתה חגיגה של רעיונות, שכללה בעיקר שמלות שחורות, טון יפני חסכני והתמקדות בפרופורציות יוצאות דופן. קאמבק נוסף היה זה של כריסטיאן לקרואה, אשר מכר את בית האופנה הנושא את שמו בעקבות פשיטת רגל לפני כארבע שנים. לקרואה לא הציג קולקציה מסורתית אלא קולקציית קפסולה עתירת משחקי נפחים עבור בית האופנה המתעורר מחדש סקיאפרלי.

לצד קולקציות שמרניות, כלומר כאלו שבעיקר הציגו שמלות ערב ושמלות שטיח אדום (ראויה לציון זו של הלבנוני אלי סאאב), היו גם אמירות מוצקות בנוגע לשאלה 'הוט קוטור לאן?' העובדה שבמיסון מרטין מרג'יאלה בחרו להעלות למסלול דוגמניות במכנסי ג'ינס – אולי הפריט היומיומי ביותר שניתן להעלות על הדעת לאחר חולצת הטי – ושהמעצבת בושרה ז'ראר התעמקה דווקא במראות יום (ולא במראות ערב), יכולה להעיד על הניסיון להרחיב את היריעה. אחרי הכל, בעולם שנשלט באופן מוחלט על ידי קולקציות זולות ומוכנות ללבישה, צריך לא מעט פעלולים כדי לשמר את גחלת התפירה העילית.