ימים ספורים לפני שחשף אמש (שלישי) את הקולקציה לקיץ 2014 בשבוע האופנה בניו יורק אלון ליבנה כבר התריע בשיחות סגורות כי "זה הולך להיות משהו אחר לגמרי". זו הפעם השנייה שליבנה לוקח חלק באחד מאירועי האופנה המתוקשרים והעמוסים בעולם ומסתבר השינוי ביחס לפעם הקודמת הוא כפול ראשית, התצוגה לקיץ הבא הייתה תצוגה של ממש, ולא פרזנטציה; שנית אם שחור היה הצבע היחיד בקולקציה ההיא, הפעם הוא ירה למסלול כמויות אדירות של גוונים רוויים.
למעצב הישראלי יש רגע ממשי בניו יורק, ולא רק בגלל הסיפור הידוע עם ביונסה. עובדה, פריז הילטון פקדה אתמול את האירוע וקידמה אותו לא מעט באמצעות חשבון האינסטגרם שלה, וכבר נארגות שמועות בקשר לבתי כלבו ברחבי העולם שצפויים למכור את עיצוביו.
כך או אחרת, ליבנה לא התרחק לגמרי משורשיו, אלא חידד אותם פעם נוספת לכדי מסר ברור. זו הייתה תצוגה קונספטואלית ופחות לבישה בכוונה הכרעה שהבליטה אותו על רקע קולקציות אחרות בניו יורק, שחלקן הגדול לביש בהחלט. משחקי החיתוך שמלווים אותו עוד מימיו הראשונים כמעצב עצמאי קיבלו הפעם אופי מודרני יותר, כמעט עתידני. הם היו חדים ובהירים, ושילבו גם ברק מתכתי בולט. לפחות בחלק הראשון של התצוגה, הצלליות היו נוקשות, אפילו תעשייתיות, והם העלו בתודעה את המורשת של מעצבים שהוקסמו מהקדמה, נוסח פאקו רבאן. בשליש האחרון, לעומת זאת, שוחררה הפאם-פאטל (ליבנה ציין לא פעם כי הוא מוקסם מנשים כוחניות) חצאיות שקפקפות ושסועות, שנלבשו עם בגדי גוף הדוקים, נתנו לפרץ המיני דרור.
הטעם האולטרה-מודרני לא זר גם לנרסיסו רודריגז, אולי אחד המעצבים האמריקאים החשובים שפועלים כיום (וגם אחד החביבים ביותר על מישל אובמה). גם אצלו העור החשוף שימש כמוטיב מפתח. החצאיות, שהיו קצרות מבעבר, ורמזים לדוגמאות פרחוניות הוכיחו כי גם בניקיון מינימליסטי קיצוני יש מקום להורמונים רוחשים. והשיא? הוא הגיע בדמות שמלה כתומה, טרפזית, שמעליה נכרכה מעין גלימה מהונדסת. הרבה מדברים על לוחמות אורבניות, אבל רק מעטים מצליחים לשלוח אותה לרחובות כפי שרודריגז עושה.
אך שבוע האופנה בניו יורק, שמסתמן כאחד המרעננים יותר בשנים האחרונות, כלל גם טעם שמרני יותר. למרות שהוא הסתכן בעונה הקודמת בכך שהיה הראשון לשתף בעבודתו את ג'ון גליאנו אחרי הפרשה האנטישמית, הקולקציה של אוסקר דה לה רנטה נשארה גם העונה נאמנה לטעם העשיר של המעצב הוותיק. שמלות ליידי בצללית שעון חול או חצאיות ברוח אמצע המאה הקודמת, המתובלות ברקמות אביביות וצבעים ונעימים, היו עיקר הבשורה, שנועדה סביר להניח לרצות יותר את הקליינטורה ופחות את מבקרי האופנה. אחרי הכל, הראשונות הן אלו שחשובות באמת.
