הקהל עדיין היה נרגש מהתצוגה של תום בראון, כשהוא עשה את דרכו לאולם בו התקיימה התצוגה של מריה קורנהו (למותג Zero+Maria Cornejo). למרבה המזל, המקום היה במרחק של בלוק אחד בלבד, ואף אחד לא היה צריך להילחם על מוניות. כשצעדתי עם לין יגר, אחת מעורכות האופנה של ווג, דיברנו על כמה ששבוע האופנה הזה בניו יורק היה פסטיבל של נמנום, ועל כמה המופע תיאטרלי של בראון היה מעורר.
ובכן, תיאטרליות לא הייתה אצל קורנהו, שבחרה למקם את התצוגה בבית מהסוג שניו יורק ידועה בהם אולי יותר מכל, אלה עם האריחים האדמדמים והחשופים. לפני שתפסתי את מקומי, שוחחתי עם ואלרי סטיל, מנהלת מוזיאון המכון לעיצוב ולטכנולוגיה בעיר, ואחת מאושיות האופנה הידועות של מנהטן. היא ציינה שהיא מחכה בקוצר רוח לראות את התצוגה, וציינה לשבח את הסגנון היציב של המעצבת הצ'יליאנית-ניו יורקית.
גם אני מעריך עקביות, אבל לעיתים היא נעשית למשעממת. לכן היה משמח לגלות שקורנהו לא הפריזה עם שמלות א-סימטריות בשרוולים נפולים, שהפכו לאחד הסממנים המובהקים ביותר של עבודתה והביאו לה בזמנו תהילה. במקום זאת, היא התמקדה בפריטים מחוייטים והציגה יותר מעילים מבדרך כלל (בכלל, העונה הזו שפעה לא מעט רעיונות למעילים, בכל צורה ובכל גודל). ההזמנה לתצוגה הייתה בצבעי שחור-אדום, והיה בה די כדי לעורר סקרנות לגבי האופן בו הרמז הזה יבוא לידי ביטוי בקולקציה. הציפייה השתלמה בזכות שלוש מערכות לבוש בשחור ואדום, כשמתוכן ראויים לציון במיוחד מעיל בשרוולי עור וכפתן משוחרר וארוך. המעצבת המשיכה לשגר למסלול פריטים נוספים באדום, שנדמו כעשויים מפשתן מצופה ומבריק. מעורר תיאבון באופן יוצא דופן היה מעיל פקעת נינוח, שנלבש מעל לשמלת ערב שחורה, ארוגה בטכניקת שתי וערב. היה זה מרענן לגלות קולקציה שלא נכנעת לתחזיות הטרנדים, בניגוד לכל כך הרבה תצוגות אחרות בשבוע האופנה הזה.
אמש (רביעי) צפיתי בתצוגה של נרסיסו רודריגז, אחד המעצבים הבולטים של הסצינה הניו יורקית והאמריקאית בכלל (שכזכור הלביש את מישל אובמה בכמה הזדמנויות). זו הייתה הפעם הראשונה בה הוא בדומה למעצבים רבים אחרים, אגב - נטש את מרכז התצוגות הרשמי של שבוע האופנה בניו יורק (לינקולן סנטר) ובחר בלוקיישן אחר במערב-מרכז מנהטן.
כמעצב, רודריגז מצטיין בשתי קטגוריות חייטות ושמלות. לרוב הוא מאזן היטב בין השתיים, אבל בקולקציה הזו החייטות הייתה מורגשת פחות. מוזר, בהתחשב בעובדה שמדובר בקולקציית חורף. השמלות היו כרגיל תפורות לעילא הן היו עשויות מבלוקים של משי בצבעוניות עזה, שנגזרו באלכסון, כך שיוכלו להתנפנף לכל עבר בדרמטיות על המסלול, עם כל צעד של הדוגמניות. מנגד, הפריטים המחויטים באו לידי ביטוי משמעותי בעיקר בעיצובים כמו ז'קטים מלאי נוכחות בקווים חדים יחסית, ששולבו בהם טלאים מהונדסים וקונטרסטיים.
במסיבה שנערכה לאחר התצוגה, בבר טאפאס אינטימי בשכונת צ'לסי, המעצב נראה נינוח כשעשרות חברים ומעריצים באו כדי לברך אותו על היצירה האחרונה. עשיתי זאת גם אני, ורודריגז, שלא נראה כלל כמעצב על בסניקרס של ניו באלאנס ומכנסי ג'ינס שחורים ורפויים, ענה בתודה ובחצי החיוך התמידי והמסתורי שלו.