פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      דמיינו את הדוגמנית עם מוזיקה: היצירה של מישל גובר

      הוא לא מוכר כמו יוצרים אחרים בתעשיית האופנה, אבל מישל גובר, שרבים רואים בו מעצב הסאונד החשוב של התקופה, הוא זה שהופך את התצוגות של שאנל או רף סימונס לקסם אמיתי

      לצפות בתצוגת אופנה בלי מוזיקה, זה כמו לאכול ארוחה עם אף סתום; האוכל הוא אותו אוכל אבל הטעם – תפל. פס הקול בתצוגה מסייע ביצירת האווירה, קובע את קצב ההליכה של הדוגמניות ועוזר לא פעם למעצב להעביר את המסר שמסתתר מאחורי הבגדים אותם הוא מציג על המסלול.

      מישל גובר, 54, יליד צרפת, הוא לא מוסיקאי ולא כותב שירים, אבל השילוב הבלתי אמצעי של כריזמה, חוצפה וטעם טוב, הפכו אותו לאחר ממעצבי הסאונד המובילים בעולם האופנה. מצוייד בלפטופ, ויותר מחצי תריסר אייפודים, גובר הוגה את הסאונד לתצוגות המעצבים המובילים - ביצירתיות אין קץ וכנגד החוקים המקובלים.

      מיהי מעצבת התפאורה המסקרנת ביותר בתעשייה?

      "מוזיקה נותנת לצופים מושג על מהותה של הקולקציה – היא לוקחת את הצופים למקום אחר", סיפר מישל גרובר בראיון למגזין "אינטרביו". "בתור מעצב סאונד, אני מתבונן על מוזיקה כאמצעי ליצור אווירה ולתת דגש לאימג', יותר מאשר אמצעי לגרום לאנשים לרקוד".

      גובר החל את הקריירה שלו ב-1978, כקניין עבור חנות תקליטים עצמאית שהייתה גם במקרה המקום בו קרל לאגרפלד היה עושה את "השופינג המוזיקאלי" שלו. טיולי הקניינות שלו ברחבי העולם עבור החנות, סיפקו לגובר את ההשראה שהובילה אותו להפיק את יצירות הסאונד הפרטיות שלו, אותן נהג לנגן במועדון ה"פאלאס", שהיה פופולארי כמקום בילוי של מעצבי העל של שנות השמונים כדוגמת טרי מוגלר, קלוד מונטנה וקנזו טקדה.

      לאחר ששרד לא מעט לילות פרועים, מהסוג שרק פריז הייתה יכולה להציע במהלך שנות השבעים והשמונים, הצליח גובר להפוך למנהל המוזיקלי של תצוגות האופנה במילאנו, פריז, לונדון וניו יורק האולטימטיבי במשך שני העשורים האחרונים. את ההתמכרות שלו לסמים ואלכוהול מתקופת צעירותו החליף בסיגריות ודיאט קולה. את 20,000 תקליטי הווניל שלו, לעומת זאת, הוא שמר ורק הוסיף להם עוד 60,000 דיסקים, ויותר מ-340,000 שירים המאוכסנים ב MacBook Pro האהוב שלו.

      ההכרות הארעית עם לאגרפלד היא רומן ארוך שנים. בתחילת שנות התשעים החל גובר להלחין את הסאונד עבור תצוגות המותג הפרטי של לאגרפלד. בהמשך יצר גם את הסאונד עבור התצוגות של פנדי ושאנל (מותגים בהם משמש קרל לגרפלד כמנהל האומנותי).

      כיום, פרט ללגרפלד, בין לקוחותיו של גובר נמנים אוסקר דלה רנטה, כריס ואן אש, ויקטור ורולף, מייקל קורס, רודרטה, טנקון, דיאן פון פירסטנברג, גוצ'י, ג'יל סנדר, רוברטו קוואלי, דריס ואן נוטן, בוטגה ונטה, בלנסיאגה ועוד רבים וטובים אחרים שמוכנים לשלם לגובר מינימום של 10,000 דולרים עבור כעשר דקות של סאונד שנרקח עבורם בהתאמה אישית. "אני אוהב אופנה לא פחות מאשר מוזיקה, היא מספרת סיפור. לפעמים אני מנגן מוזיקה שאני לא אוהב אם אני חושב שהיא נכונה לתצוגה", סיפר גובר.

      גובר לא מנגן רק שיר כזה או אחר לאורך התצוגה. כך לדוגמא, כחלק מתפיסתו המודרנית שלו לסאונד תצוגות ולמוזיקה בכל ניצח גובר בתצוגת שאנל לפני כשנתיים על תזמורת של לא פחות מ-80 כלי נגינה. מנגד, הוא גם הפיק את הסאונד לתצוגה הבלתי נשכחת של פנדי על החומה הסינית. "עם קרל, תמיד יש 'פאן פקטור'", אמר בראיון לניו יורק טיימס ב-2011, ורמז לדרך בה העבודה עם מעצב יכולה להביא גם להפריה אמנותית הדדית.

      ביתר ימות השנה שבין עונות התצוגות, גובר משמש ככותב אורח במגזינים שונים (כדוגמת סטייל.קום והמגזין של "אייר פראנס") וסדרת תקליטי ה"לקט" שיצר בשיתוף פעולה עם בית הכלבו הפריזאי הטרנדי, "קולט", נמכר בה בהצלחה כבר למעלה מ-10 שנים. ב-2007, שיתף גובר פעולה עם מותג התיקים לונגשמפ בקולקציית תיקי נסיעות וכיסויי iPod.

      החזון האומנותי והיצירתיות הבלתי אמצעית של גובר לא מתבטאת רק במוזיקה הטובה שהוא יוצר, אלא גם באסטטיקה העיצובית שלו בכלל ובתמונות שהוא מצלם ואוצר בחשבון האינסטגרם שלו בפרט. החשבון, שמונה מעל ל 29,000 עוקבים ו-7222 תמונות הומוריסטיות, מסקרנות ומגרות מבחינה אסטטית, אומנותית, אופנתית ויצירתית, ערב לעיניים לא פחות מאשר הסאונד שגובר מלחין ערב לאוזניים.