יום אחד בוודאי תצטרך ויקטוריה בקהאם לחלק כובעים לקהל שבא לחזות בתצוגות העונתיות של המותג הנושא את שמה, רק כדי שאלה יוכלו ללעוס אותם בנחת. מה שהיה נדמה בתחילה כגימיק, שנועד לנצל את התהילה שצברה במסגרת אותה להקת בנות בשנות התשעים, מתגלה עונה אחר עונה כאחת מהצעות האופנה הרלוונטיות והקולעות ביותר של הדור. במובן הזה, הקולקציה שחשפה אמש (ראשון) בשבוע האופנה בניו יורק לחורף 2014-15, לא הייתה שונה; היא המשיכה את הקו החד והמהודק, המלוטש להפליא, שמאפיין את בקהאם מאז 2008.
עוד על שבוע האופנה בניו יורק בוואלה! אופנה:
הפתעה - למרות המחאה הפרוות חוזרות
העירום המזעזע בתצוגה של פראבל גורונג
אם רוצים לתחום את המעצבת, אפשר לומר שהיא חולקת את המשבצת הסגנונית בה חברות שתי בריטיות נוספות פיבי פילו וסטלה מקרתני. שלושתן, אולי שלוש הנשים החזקות באופנת העשור הראשון והשני של שנות האלפיים, מגלות אהדה מסוימת לסגנון לבוש נשי נוח, שנשען על פריטי מפתח הקורצים אל הארון הגברי, עם מעילים ארוכים מרווחים, טעם מינימליסטי, ולא מעט מכנסיים מחוייטים על פי כללי הספר. כתב ידן של השלישייה גם נעדר לרוב רגשות סנטימנטליים מופרזים או התרפקות נוסטלגית, וחסכנות משמשת כל אחת מהן כדי לחדד את המסר הפרקטי של העיצובים אלה בגדים שאכן אפשר לדמיין בהם אישה בכל ימות השבוע ובכל שעות היממה.
ובכל זאת, בקהאם מותירה מעט מקום לבלינג, כדי שאפשר יהיה לדמיין את היצירה העונתית גם במסגרת של אופנה גבוהה באמת. בקולקציה לחורף הבא למשל, שזנחה כמעט לחלוטין את הכיוון הספורטיבי שאפיין אותה לפני עונות אחדות, שרשרת זהובה ועבה שימשה כסוגר א-סימטרי למעילים נדיבים ונוקשים מעט ברכיסה כפולה, כשמנגד פס פרווה בהירה שולב במכפלתה של שמלה קצרה ונקייה, המאופיינת בקו כתפיים מעוגל ומשורטט היטב.
המראה הגראפי העוצמתי של העיצובים שהועצם בזכות יצירת קונטרסט מושכל בין שחור ללבן ובזכות החייטות ועבודות הפליסה שאפיינו דגמים רבים פרעו מפעם לפעם דוגמאות מודפסות ומעוגלות בצבעים עזים, שהיו מעין פרשנות מרוחקת, מאופקת מאוד, לאר נובו נוסח שנות השישים.
גם אם שמה מייצר תשומת לב גבוהה (כמו גם דיוויד בקהאם וילדיה בשורה הראשונה), היצירה של בקהאם ניכרת כאותנטית מאוד. מילא שהיא משקפת את סגנונה האישי, אלא שזו אופנה שעומדת בזכות עצמה, שאינה נדרשת למיתוג מיותר כדי להצליח. החלקים שבה גדולים מערך מוניטין הידוענית של המייסדת.
