בימים טרופים כמו אלה, כשהמגזר הערבי מעורר קונוטציות טעונות מאי פעם בקרב תושבי ישראל, מתרחש תהליך הפוך לחלוטין ביקום המקביל שנקרא תעשיית האופנה. מחוץ לגבולות הזירה המדינית, בעולם האופנה הגדול שמעבר לים, המגזר הערבי הוא מלכת הכיתה החדשה של התעשייה העולמית.
בשבוע שעבר, עם כניסת חודש הרמדאן, השיקה מעצבת העל הכל-אמריקנית דונה קארן קולקציה מיוחדת המיועדת לנשים מוסלמיות, מעין קולקציית קרוז ייחודית המיועדת עבור אותה התקופה.
הקולקציה מורכבת מפריטים בעלי אפיל שמרני אך קיצי בהתאם לאקלים הים-תיכוני, דוגמת חצאיות מקסי עם שסעים צנועים, מכנסיים בגזרה רפויה, חולצות מכופתרות ושמלות בצבעים והדפסים חגיגיים. המעצבת אף השיקה לאחרונה אתר אונליין חדש עבור מותג האופנה שלה DKNY, המיועד לקהל לקוחותיה שבמזרח התיכון.
אך דונה קארן היא לא מעצבת העל הראשונה שזיהתה את הפונטציאל של הקהל הערבי ברחבי העולם. אחרי הכל, קיים נתח עסיסי של פאשניסטות ופאשניסטים בעלי אמצעים המתגוררים ברחבי האמירויות הערביות, ומדינות ערב נוספות.
לפני כחודשיים בחר קרל לגרפלד להציג את קולקציית הקרוז של בית שאנל בניצוחו בדובאי. מעצב העל הגדול בעולם, החליט להטיס את כל מוזמניו, ביניהם אמירים ונסיכות מארצות ערב, אל האי המלאכותי והיוקרתי שיצר לחופיה של דובאי.
נקודת השיא נרשמה בסוף החודש שעבר עם חשיפת שער גיליון יולי-אוגוסט של מגזין הארפר'ס בזאר הערבי, כשבתפקיד נערת השער לא אחרת מריהאנה. עם השער נחשפו גם צילומי אופנה אדיטוריאליים של נסיכת הפופ הפרובוקטיבית, שנראתה אלגנטית וצנועה מאי פעם.
הצילומים המרהיבים עוררו הדים רבים ברחבי עולם האופנה והעולם בכלל, ועשו יחסי ציבור מעולים כשהחדירו למיינסטרים את סצנת האופנה הערבית.
בנוסף, בתחילת השבוע האחרון חשף מעצב העל האמריקני טום פורד את הפנים החדשות שלו, בדמותה של ג'יג'י חדיד, דוגמנית מבטיחה בת 19 ממוצא הולנדי-פלסטיני, ועוררה הדים בזכות צילום שאינו משאיר מקום לדמיון.
אך בעוד שמעבר לים נראה כי מעמדו של המגזר הערבי מתחזק, בארץ האביב הערבי אינו נראה באופק. מדי שנה נפלטים אל תעשיית האופנה עשרות רבות של בוגרים ממוסדות לימודי האופנה השונים בארץ, חלקם ממוצא ערבי - והם מוכשרים ברמות. האם וכיצד הם מצליחים להשתלב בתעשיית האופנה המקומית? אילו קשיים עומדים בפניהם? והאם גם אצלנו תיתכן סצנת אופנה בועטת דוברת ערבית?
"ערבי זה השחור החדש. כמו הפאייטים לפני עשר שנים", פוסק בנימה מחויכת ורצינית כאחד הייתאם חדד, בוגר שנקר מחזור 2011. "כולם רוצים להיות בדובאי, ללכת לביירות למסיבות גייז ולדבר בערבית. טרנדים קשורים להלך הרוח בעולם, ומתוך הפוליטיקה פתאום מתגלה התרבות. הכל קשור להכל".
חדד בן ה-25, מתגורר בחיפה אך מוכר בסצנת השוליים התל-אביבית בזכות ליין הטי-שירטס המקוריות שהוא מעצב בשנתיים האחרונות. אך מסתבר שגם לסצנה שמתיימרת להיות מעוז הליברליות, עדיין יש כברת דרך לעשות. החולצות המודפסות של חדד, על שלל כיתוביהן בערבית, עשו את דרכן ברחבי הארץ, מהצפון ועד למכירות בברים היפסטריים תל-אביבים נוסח הפסאז', התדר ואנה לולו היפואי. אך אפילו במהלך ה"רוקנ'רול-טור הערבי", כפי שמכנה אותו חדד, הוא גילה כי יש קץ לפתיחות.
"בשנה האחרונה אני מרגיש תנופה, אבל עדיין התגובות מעורבות. הטקסטים שאני מדפיס על החולצות שלי הם בערבית, אבל אין בהם משהו פוליטי בכלל. אפילו במכירה ב'תדר' (בר מצליח בסצנת השוליים התל אביבית, ר.ו), נתקלתי באנשים שלא הסכימו לקנות את החולצות. כמעט תמיד ניגשים אליי ושואלים מה כתוב, ואני תמיד עונה: 'למה צריך לדעת?'. אם אני במצב רוח סבבה אני עונה, ואם לא אז אני משיב שזה לא באמת משנה, ושולח את האנשים לעשות גוגל טרנסלייט ולגלות. אנשים מפחדים שהם ילבשו בטעות קללות בערבית נגד יהודים".
הגישה של חדד אינה נובעת מהתרסה, להפך. בחודש שעבר התחיל למכור לראשונה את החולצות שלו בחנות במתחם גן החשמל בתל אביב, לאחר לא מעט חוויות של "לא תודה". למרות שבתל אביב נתקל ברתיעה קלה, ביפו ובצפון הארץ, מעיד חדד, החולצות עובדות לא רע. לאחרונה הוא אפילו החל לשווק את החולצות שלו לירדן וללבנון. חדד אוהב אופנה, אבל ממקום אחר. הרבה יותר מעניין אותו הדיאלוג שיוצר הבגד עם מי שלובש אותו לבין הסביבה שלו, מאשר האספקטים האחרים שכרוכים בלהיות מעצב אופנה. לכן הוא עוסק גם בציור, עיצוב גרפי, עיצוב תלבושות ולימודי תואר שני במגדר באוניברסיטת תל אביב.
"חס וחלילה", צוחק חדד ומשיב לנוכח השאלה מדוע לא רצה להמשיך ללמוד אופנה. "אני מאוד אוהב את העולם הזה, אבל הרבה יותר מעניינת אותי ההשפעה של האופנה על אנשים. אני ממש עושה מחקר סוציולוגי בנושא. לצורך העניין, ההדפסים שלי לא מתפקדים רק כוויז'ואל יפה, אלא הם יוצרים דו-שיח. כשהסתובבתי ברחוב לדוגמא, עם חולצה שכתוב עליה 'בחיבאק' ('אוהב' בערבית, ר.ו), נהג מונית אחד שעבר לידי התחיל לצעוק לי 'בחיבאק' בחזרה וזה היה מאוד חמוד. מצד שני, היה אדם אחר שגילה יותר אגרסיביות והתחיל לשאול אותי בתוקפנות למה אני מסתובב ככה, ובצד של מי אני. בסופו של יום כל דבר שאתה עושה הופך לפוליטי פה, גם אם אתה לא מתכוון".
כשחדד נשאל האם הוא צופה את בואן לארץ של רוחות האביב הערבי האופנתי המנשבות בחו"ל, הוא משיב: "כן, אבל רק ברגע שרגשות הרדיפה ייפסקו".
"אני לא מכירה הרבה מעצבים ערבים שהשתלבו בתעשייה. יש קבוצה שלמה של מעצבי אופנה מאוד מוכשרים מהמגזר שסיימו לימודים בארץ או בחו"ל, ועדיין מנסים לפרוץ החוצה", אומרת רולא ג'אריסי, בוגרת מחזור 2013 של ויצו חיפה, שעדיין מגששת בעצמה באפילה. "אני מרגישה שבזמן האחרון נוצרה קפיצת מדרגה בחברה הערבית פעם אם היו מעצב אחד או שניים מובילים, היום יש ביקוש ליותר מעצבים חדשים וצעירים שמביאים משהו שונה ומקורי".
ג'אריסי שהציגה פרויקט גמר יפהפה בשנה שעברה, ואף סומנה כאן בוואלה! אופנה כאחת הבוגרות המבטיחות של המחזור, עוד לא ממהרת לפתוח מקום משלה. היות ומדובר בהשקעה כספית עצומה שמצריכה היערכות כלכלית מתאימה, ג'אריסי פועלת בינתיים מתוך חלל קטן, בו היא מעצבת שמלות ערב בשביל להתקיים, ותיקים בעבודת יד בשביל הנפש. התיקים ממשיכים את הקו המיוחד שהטביעה בתצוגת הבוגרים בשנה שעברה, שם הציגה לצד בגדים מרהיבים, תיקים עשויים עור ועץ בחיתוכי לייזר פריטים בעלי פוטנציאל להיטי, שבעזרת קצת יותר חשיפה היו מצליחים לסחרר את סצנת האופנה המקומית.
"התיקים זאת האהבה האמיתית שלי, הרבה יותר משמלות ערב, אבל אצל הערבים שמלות ערב זה תחום מאוד חזק", מגלה ג'אריסי ומוסיפה כי קהל הלקוחות הערבי מוכן להשקיע הרבה יותר בשמלות ערב וקוטור מאשר בכל פריט אופנה אחר, מה שמניע הרבה מעצבים צעירים לפנות קודם כל לערוץ הזה. "יש הרבה קשיים, להגיד שזה קל זה לא".
"אני חושבת שמעצבים ערבים צריכים לאזור יותר אומץ ויותר יוזמה בשביל לפתח את עצמם. בעולם, עם כל הסטאז'ים היוקרתיים והחשיפה התקשורתית הגדולה - מי שלמד בחו"ל הצליח לפרוץ בחוץ. מתחילים שם מאפס כביכול, כמו כל אחד אחד בלי תוויות. בארץ יש הרבה פחות אופציות, וצריך לעבוד מאוד קשה בשביל לפתח קשרים ולהגיע לאנשים. כשאת ערבייה והרוב בתעשייה יהודים, אז צריך לעבוד אקסטרה-קשה בשביל להגיע לאן שרוצים. צריך להוכיח את עצמך יותר".
"אני מכירה הרבה צעירים וצעירות, גם מהמגזר וגם בכלל, שעדיין מנסים להשתלב בתעשייה", אומרת נדא נפאר, בוגרת מחלקת האופנה והצורפות בבצלאל. נפאר בת ה-28, בוגרת מחזור 2010, מודעת היטב לקשיי ההישרדות בתעשיית האופנה המקומית, מה שהוביל אותה לפעול בדרך שונה לחלוטין. היא גדלה בלוד, עיר מעורבת, ולמדה בבית ספר יהודי. אותו מיקס דמוגרפי בא לידי ביטוי גם בפרויקט הגמר שלה בבצלאל, שבו עיצבה קולקציה בהשראת קו האופק המתרחב של לוד על קהילתו הצבעונית המורכבת ממוסלמים, נוצרים, יהודים, דתיים וחילונים.
בתום לימודיה, מתוך היכרות עם שתי הקהילות, החליטה נפאר כי מה שטוב לקרל לגרפלד גם טוב עבורה. בניגוד לדרך החתחתים המקובלת של בוגרי מוסדות האופנה הכוללת סטאז' סיזיפי וניסיונות פריצה עצמאיים רוויי קשיים, החליטה נפאר לנקוט בטקטיקה אחרת וללמוד את הביזנס מהצד השני - העסקי. רפאר החליטה להיכנס לשוק ההון, תחום בו היא עובדת עד היום, אל מול קהל לקוחות אמיד ומבוסס מארצות ערב.
נפאר מודה כי היא קצת נשאבה אל התחום, אך במקביל היא מספרת כי היא עושה תואר שני בעיצוב תעשייתי בטכניון. נפאר לא הזניחה את האהבה האמיתית שלה, ולאורך השנים היא יצרה תלבושות, עשתה סטיילינג וארט לסרטי אינדי בארץ ובחו"ל, קליפים ופרויקטים אמנותיים למיניהם.
"אמרתי לעצמי שאני רוצה להיכנס לתחום, אבל פה בארץ אין חוסר לא בבגדים ולא בנעליים - אלא בכסף, ובגלל זה אני באופן אישי מסתכלת החוצה אל מדינות ערב - אלה הלקוחות העיקריים שמולם אני עובדת כיום. אני לא רואה את עצמי מוכרת בירידים, ואני לא רוצה ללכת לעבוד בקו קיים של מעצב אחר לא לשם אני מכוונת. אני רוצה לעצב לעצמי הכל מ-א' ועד ת', והלקוחות העתידיים שהייתי רוצה שיהיו לי נמצאים במדינות עם יכולת כלכלית שאין פה בארץ. מאוד מסקרן אותי לדעת איך הם חושבים, אני עוקבת אחריהם באינסטגרם ולומדת את הרגלי הצריכה שלהם. אצלנו בארץ רואים את כל מותגי העל רק בכיכר המדינה, אבל אצלם זה בכל מקום. מתי אני אקים סופסוף את העסק שלי? עוד חצי שנה, שנה, שנתיים אני לא יודעת, אבל בינתיים אני לומדת איך מנהלים עסק, איך עושים עסקים ואיך מרוויחים".
