בווידאו: נעמי קמפבל בראיון בתכנית האירוח של מרדית' ויירה (The Meredith Vieira Show) על תופעת דוגמניות האינסטגרם.
במרץ 1967 נחתה בניו-יורק דוגמנית בריטית בת 17 עם מראה יוצא דופן. שמה, טוויגי, כבר היה מוכר בכל בית בעקבות דיון תוסס במוזרות שלה - שחצה את הקווים מעבר לתקשורת האופנה. היא הייתה דקיקה במיוחד, היה לה חזה קטן, כתפיים גרמיות, שיער קצר, ליפסטיק חיוור וסקס-אפיל אנדרוגיני. מראה נערץ ומשפיע בכל העולם ששינה את תפיסות היופי המקובלות עד אז לגבי נשים. הניו-יורק טיימס כינה אותה "סופרמודל", כינוי שניסה לתאר את התופעה: דוגמנית שהפכה לסמל (האישה החדשה) ואייקון מיידי.
המושג שמאז הפך להיות שגור בתרבות הפופולרית, ובמיוחד בשנות השמונים והתשעים, לא היה חדש. למעשה נעשה בו שימוש מספר פעמים מאז תחילת המאה העשרים, אך היו אלו אזכורים נשכחים למדי. אבל מאותה נקודה, היה ברור. רק דוגמניות מסוימות ראויות לתואר. דוגמניות המרוויחות סכומים גבוהים, בעלות מוניטין בינלאומי שניסיונן המקצועי כולל התקשרויות עם בתי אופנת-על, שערי מגזיני אופנה יוקרתיים, קמפיינים איקוניים וקשרים קרובים עם גורמים מובילים בתעשייה. דוגמנית שלעתים מוכרות בשמן הפרטי או בשם יחיד, כמו טוויגי.
במהלך שנות השבעים כונו בשם "סופרמודל" דוגמניות כמו מריסה ברנסון, פט קליוולנד, פאטי הנסן, רנה רוסו, כריסטי ברינקלי, בוורלי ג'ונסון, שריל טיגס, מרגו המינגווי, לורן האטון וג'יה קרנג'י. הן היו דוגמניות עסוקות שהופיעו רבות על שערי מגזינים נחשבים ובהפקות אופנה יוקרתיות שצילמו צלמים בעלי שם, וזכו בחוזים שמנים.
בתחילת שנות השמונים, קבוצת דוגמניות כמו אימאן, קארן גראהם, כריסטינה פררה ואחרות, נודעו כ"פני מיליון הדולר". דוגמניות אלו התפרסמו בזכות עסקאות בלעדיות וחסרות תקדים מבחינת שכר עם חברות קוסמטיקה גדולות. הן היו הסופרמודלס הבלתי מעורערות של זמנן.
בהמשך, עם התרחבות הפרסום בטלוויזיה ובשלטי חוצות, דוגמניות כמו קים אלקסיס, פאולינה פוריצקובה, יסמין לה בון, קרול אלט, ברוק שילדס וקאת'י איירלנד פירסמו מוצרים לצד אזכור שמן. כסמלים של יוקרה ובריאות, פונקציה שהייתה שייכת קודם לכוכבי הקולנוע, הן היו יותר מותג ופחות אינדיבידואל.
עד שנות התשעים, לסופרמודל הייתה נוכחות קבועה בתקשורת. התואר הפך להיות שווה ערך לסופרסטאר והגדיר דוגמנית שהתפרסמה והצליחה בזכות "פרסונה" ולא רק בזכות מראה. סופרמודלס טופפו על מסלולי תצוגות של מותגי-על, הצטלמו לקמפיינים שהיו לאיקוניים, הופיעו שוב ושוב על שערי מגזינים, התארחו בתכניות טלוויזיה, הופיעו בתפקיד עצמן בסרטים, יצאו עם כוכבי קולנוע וספורט, בילו בנקודות חמות, כיכבו במדורי רכילות ובידור והרוויחו מיליונים. קלטות כושר וקולקציות לנז'רי אישיות חיזקו את סטטוס הסלב שלהן וכמובן הגדילו את הכנסותיהן.
הן היו סינדי (קרופורד), קלאודיה (שיפר), כריסטי (טרלינגטון), לינדה (אוונג'ליסטה), נעמי (קמפבל) ,סטפני (סימור), אל (מקפירסון) יסמין (לה בון), וקייט (מוס). האחרונה, שלעתים מכונה "הסופרמודל האחרונה", הצטרפה לחבורה בהמשך עם התעצמות התופעה בתחילת שנות התשעים. בשלב מסוים, קמפבל, קרופורד, אוונג'ליסטה, שיפר, טרלינגטון ומוס היו ל"שש הגדולות" מבחינת ההכנסות מדוגמנות. אליטה מצומצמת של דוגמניות. נדמה היה שהמושג סופרמודל הומצא בשבילן. היום הן ידועות כ"סופרמודלס המקוריות".
באמצע העשור, עידן הסופרמודלס החל את הדרך הבלתי נמנעת לסופו. מראה ההרואין שיק שלא נקשר אליהן (מלבד למוס), אופנה מינימליסטית ופחות זוהרת, עלויות גבוהות וגישת ה"אני לא יוצאת מהמיטה עבור פחות מעשרת אלפים דולר" (אמירה ידועה ומושמצת של לינדה אוונג'ליסטה), הובילה לחיפוש אחר פנים חדשות שעולות פחות. והן נמצאו.
זרם דוגמניות עלומות ממזרח אירופה שנתפסו כחסרות פרסונה מיוחדת ודוגמניות ממדינות שונות שאינן דוברות אנגלית, כמו לטיסיה קאסטה (צרפת), הלנה כריסטנסן (דנמרק), ג'יזל בונדשן (ברזיל), היידי קלום (גרמניה), קרלה ברוני (איטליה), אדריאנה קרמבו (סלובקיה) ואסתר קניאדאס (ספרד), לא היו מאוחדות בקליקה סגורה ורבת כוח. הן כמובן היו עסוקות כי ענו מצוין לצורכי לקוחות, מלהקים ועורכים, אך שחקניות וכוכבות פופ נראו יותר ויותר בקמפיינים על שערי מגזינים. את המגמה הובילה אנה ווינטור, שצפתה מראש את מגמת התרחבות תרבות הידוענים (למרות מחאות ברורות של המנהלת הקריאטיבית של המגזין גרייס קודינגטון, כפי שאפשר היה להיווכח בסרט התיעודי "גיליון ספטמבר" מ-2009).
נדמה היה שעידן הסופרמודלס תם. קלאודיה שיפר אמרה כבר ב-2007: "על מנת להיות סופרמודל, דוגמנית חייבת להיות על הרבה שערים בכל העולם באותו זמן, כך שאנשים יזהו אותה. כרגע זה לא אפשרי כי תעשיית הפרסום נשלטת על-ידי כוכבי פופ ושחקניות. סופרמודלס כמו שאנו היינו כבר לא קיימות יותר".
בהתאם לכך, מתקיים לאחרונה דיון בסוגיית השאלה: האם ג'יג'י חדיד וקנדל ג'נר הן סופרמודלס? השאלה בעניין שתי הדוגמניות המצליחות והמפורסמות עלתה עקב תפיסות בעולם האופנה לפיהן הצלחתן נובעת מהיותן כוכבות אינסטגרם (לקנדל יש 59 מיליון עוקבים באינסטגרם ולג'יגי 19 מיליון), או שהן פשוט "אינסטגירלס", כפי שמכונות כוכבות אינסטגרם היום. אין עוררין שהשתיים, חברות טובות אגב, הן יפות מאוד, אך נאמר באופן מעורר מחשבה שהן נטולות פרסונה מיוחדת נוסח הסופרמודלס של שנות התשעים, ומכאן שהן לא סופרמודלס באותו מובן.
הדוגמנית-שחקנית רבקה רומיין התראיינה לתכנית "אינטרטיינמנט טונייט" וטענה שקריירות של דוגמניות צוברות תאוצה באופן לא מוצדק על בסיס מספרי עוקבים באינסטגרם. "איש לא הוכיח עד כה שמספרי עוקבים גבוהים מובילים להכנסות", רומיין אמרה על טרנד הרשתות החברתיות שמכתיב החלטות ליהוק. אז זה מתסכל. אני יודעת שהרבה אנשים - אנשי אופנה לגיטימיים - לא יכולים לסבול את זה". אני שונאת שכוכבות רשתות חברתיות הן עכשיו סופרמודלס באופנה. הן לא סופרמודלס אמיתיות". והיא גם הוסיפה על חלקו של ווג בקידום הקריירה של ג'יג'י וקנדל: "תמיד ראיתי בווג מגזין מוביל. לא מובל. אני סומכת על ווג לקבוע את הסטנדרטים, ולא לעשות מה שאחרים עושים. אז אני מאוכזבת מתמיכת מגזיני אופנה בטרנד הזה של כוכבות רשתות חברתיות שקובעות עבורינו סטנדרטים של סטייל. אבל זה ישתנה; אופנה תמיד משתנית".
רומיין אחר-כך הבהירה בטוויטר שהיא לא דיברה ספציפית של ג'יג'י וקנדל: "היי קנדל וג'יג'י (עם תיוג), אל תאמינו לקליקבייט. לא אמרתי שום דבר רע עליכן. שתיכן מדהימות ויפות".
דברים דומים נאמרו מעט קודם על-ידי קלווין קליין בוועידת קולג' SCAD (קולג' סוואנה לאמנות ועיצוב) בניו-יורק. המעצב האמריקאי שמכר ב-2012 את החברה שלו הודה שקנדל ג'נר אינה מוכרת לו, למרות שהיא כיכבה בכמה מהקמפיינים הגדולים של המותג הנושא את שמו. "הרבה אנשים רצו להיות בפרסומות ובשלטים. גם ג'סטין ביבר, וחשבתי שזה נהדר. וכשאני אומר שאני מחבב את ג'סטין ביבר בקמפיין ההלבשה התחתונה של קלווין קליין זה מפני שאני מחבב אותו, לא מפני שיש לו מיליוני עוקבים. היום דוגמניות מקבלות שכר לפי מספר עוקבים. הן נשכרות לא מפני שהן מייצגות את מהות המעצב - שזה מה שאני מנסה לעשות - אלא מפני שיש להן הרבה עוקבים ברשת. אני לא חושב שזה יעבוד, לא לטווח ארוך". הוא הוסיף: "אני לא חושב שזוהי נוסחה טובה להצלחת המותג שמנסים למכור. לשים בגדים קלאסיים על קים קרדשיאן - לא יעשה את העבודה".
מגזין ואניטי פייר שאל בגאלת קרן amfAR לאחרונה בניו-יורק את אחת מהסופרמודלס המקוריות, סטפני סימור, אם היא מסכימה. "הן שונות לחלוטין ממה שאנחנו היינו", היא אמרה. סופרמודלס הן משהו מהעבר. מגיע להן (לג'יגי וקנדל) תואר משלהן. הן נערות יפות ואני תומכת בהן, אבל הן צריכות תואר משלהן". כשנשאלה איזה תואר למשל? "ביצ'ס של הרגע!", היא ענתה וצחקה. "זה תואר מצוין עבורן".
היא גם הודתה בפני המגזין שימיה כדוגמנית מצליחה היו תובעניים ומאתגרים. "ויתרתי על ילדותי ועבדתי קשה מאוד מגיל 14. היה הרבה לחץ להצליח, במיוחד כשהייתי צעירה מאוד. זה היה קשה, אבל לא הייתי עושה שום דבר אחרת. זה הפך אותי למה שאני היום ואני גאה בקריירה שלי ובמה שהשגתי".
יש מקום להניח שסופרמודל העבר התכוונה לומר שבצעירותה, ללא רשתות חברתיות, הצלחה דרשה הרבה יותר מהעלאת פוסט פוטוגני לאינסטוש. בעניין הנקודה הזאת היא הבהירה: "אני שמחה שרשתות חברתיות לא היו קיימות בזמנים שלנו. אני אדם פרטי, ולחלוק הכל מוזר לי. בגלל שלא היו מצלמות בכל מקום אז, יכולנו ליהנות יותר. לא היו אנשים שצפו בנו כל הזמן ואנחנו לא הצגנו את עצמינו בחזית כל הזמן. עדיין הייתה לנו פרטיות והייתה אשלייתיות סביב הבנות. מאבדים אשליה כשחושפים יותר מדי וזה מה שאני לא אוהבת". היא גם גילתה שהיא שמחה במיוחד שלא היו מצלמות טלפונים פעם אחת בקריירה שלה כשהיא נסעה במונית בלונדון עם נעמי קמפבל לאחר צילומים לקטלוג בריטי כלשהו ונעמי צרחה מהחלון "God save the Queen!".
"הן בהחלט סופרמודלס והן מייצגות לגמרי את תנועת הרשת החברתית הגלובאלית שאנו חיים בה, אמר לואניטי פייר מעצב האופנה זאק פוזן שהיה גם הוא בגאלה. "אני חושב שהן עובדות קשה מאוד, הן מרוכזות ומלאות מוטיבציה. אז הן בהחלט כוכבות-על. הוא גם אמר שהוא אינו מעסיק דוגמניות רק על בסיס מספר עוקבים. "אני מעסיק דוגמניות על בסיס העבודה שלהן, הכישרון שלהן והאישיות שלהן. זה שיתוף פעולה".
סימור ופוזן נכחו באירוע כתמיכה בחברה ותיקה, נעמי קמפבל, שזכתה בפרס ההשראה מטעם קרן amfAR. קמפבל עצמה אמרה כבר בשנה שעברה בתכנית האירוח הטלוויזיונית של מרדית' ויירה ב-NBC שדוגמניות הרשת היום לא חייבות לעבוד קשה כמו קודמותיהן בשנות התשעים הודות לרשתות החברתיות שמאפשרות להן לקדם את עצמן לעתים בן לילה. "היינו חייבות להרוויח את המקום שלנו כדי להגיע לאן שהגענו ולהשיג כל מה שהשגנו עד היום", קמפבל אמרה על דור הסופרמודלס שלה. "עבדנו כל-כך קשה ואנחנו עדיין עובדות על זה. ופתאום זה בא להן ככה בשניה. אבל לפעמים אני מאמינה - מה שבא בקלות, הולך בקלות. אז אני אסירת תודה על הדרך שבה ניהלתי את הקריירה שלי. לא הייתי משנה כלום. אז אלה הן וזאת אני".
לעומת זאת, פרנק ספדפורה, מנהל ליהוק לשעבר, אמר למגזין CR פאשן בוק שדוגמניות מסוימות עשויות להרוויח סכומים של שש ספרות לפוסט אינסטגרם יחיד. "שלוש המובילות ברשת, קנדל ג'נר, קארה דלווין וג'יג'י חדיד, בסדר היורד הזה, שוות כרגע בין 125,000 דולרים ל-300,000 דולרים לפוסט יחיד בכלל העמודים שלהן". יולנדה פוסטר, אמה של ג'יג'י חדיד, ענתה ישירות לרומיין בטוויטר: "הן אדיבות, עובדות קשה והן השיגו יותר בתעשיית האופנה בחצי הגיל שלך". והיא תייגה את בתה ואת חברתה.
סינדי קרופורד, סופרמודל אגדית ואמא גאה של קאיה גרבר, דוגמנית בהתהוות ואיט-גירל באינסטגרם, הביעה הערצה כלפי היכולת של ג'יג'י חדיד וקנדל ג'נר לעצב לעצמן קול ייחודי באמצעות הרשת. "אני כל-כך מקנאה, כי אני מרגישה שיש להן דרך ישירה לתקשר עם הקהל שלהן. לדור שלי לא היה", היא אמרה למגזין קוסמופוליטן. "אני חושבת שזוהי אחריות, אבל זה גם כלי נהדר, כי הן יכולות לייצג את עצמן בדרך המועדפת עליהן".
בדומה לכך, הדוגמנית מירנדה קר אמרה לניו-יורק דיילי ניוז ש"הן (ג'יג'י חדיד וקנדל ג'נר) "עובדות קשה מאוד בדיוק כמו כל השאר" והיא גם הוסיפה שההערות של רבקה רומיין "לא היו יפות".
גרייס קודינגטון, האחרונה שהצטרפה לדיון, גילתה בראיון לאתר האופנה Refinery29 שלקח לה זמן לקבל את ג'יג'י חדיד וקנדל ג'נר כדוגמניות הראויות להיות בעמודי ווג: "הן ידועניות שונות. הן מאוד מייצגות את הרגע הזה בזמן. זה קצת עיצבן אותי בהתחלה, אבל אני חושבת ששתיהן דוגמניות טובות ושהן היו מגיעות למקום שבו הן נמצאות גם בלי כל האינסטגרם הזה".
עוד באותו נושא:
טופמודל ברמת גן: נעמי קמפבל מבקרת במכללת שנקר
הסופרמודלס של הניינטיז בקמפיין החדש של בלמיין
בחני את עצמך: לאיזו סופרמודל איקונית את הכי דומה?