לא כל זוכי תכניות הריאליטי ומשתתפיה מצליחים להמריא ולנצל את 15 דקות התהילה שלהם. מי שכן הצליח למנף היטב את ההשתתפות שלו על המסך הוא מעצב האופנה כריסטיאן סיריאנו, שמי בכלל זוכר שהוא "נולד" בתור זוכה עונה 4 של הריאליטי "פרויקט מסלול" האמריקאי לפני יותר מעשור?
סיריאנו זכה בעונה הרביעית של התכנית ששודרה ב-2008 כשהיה בן 22 בלבד. היום הוא בן 33, עדיין נחשב צעיר בתעשייה שמקדשת את בתי האופנה בעלי ההיסטוריה ארוכת השנים, ולמרות זאת, הצליח לבסס היטב את מעמדו ולהפוך למעצב אופנה מבוקש. דוגמניות ושחקניות בינלאומיות רבות לובשות את העיצובים שלו, וכיום כמעט שאין שטיח אדום בלי נוכחות של שמלה או בגד בעיצובו.
לא רק הכישרון, היצירתיות והיד הטובה של סיריאנו הצליחו להעלות אותו לפסגה ולהשאיר אותו שם כבר כמה שנים. מה שעוד הפך אותו למעצב מבוקש ואהוב בתעשייה הבינלאומית, היא היותו פורץ דרך בנושא שינוי אידיאל היופי. בעוד שמעצבי אופנה רבים מציגים את העיצובים שלהם על דוגמניות דקיקות שמייצגות את תפיסת היופי הישנה, מתקשים לשלב דוגמניות פלאס סייז ובאופן כללי סולדים מכל מי שהתברכה בישבן עסיסי, בטן עגלגלה וחזה בולט - סיריאנו הוא ההפך המוחלט. הוא חוגג את הגוף הנשי על מידותיו וצורותיו במסלולים שלו, בקטלוגים ובנשים שהוא בוחר להלביש לאירועים מתוקשרים.
העידן הנוכחי לא פשוט לתעשיית האופנה. היא לומדת לשנות את עצמה ואת כל מה שהיא מכירה כבר עשרות שנים. מצד אחד, התעשייה נלחמת באידיאל היופי הישן, ומצד שני - לא לגמרי מצליחה ליישם את התפיסות החדשות. למובילי הדעה בתחום - מעצבים, סטייליסטים וכוכבים - עדיין אין את האומץ הדרוש לעשות את הצעדים הנחוצים ולהתחיל לשלב באופן טבעי נשים במידות שונות במסלולים, בקטלוגים ובנראות בכלל. סיריאנו הוא אור באפלה הזו, וזאת משום שהוא מאז ומתמיד הלביש נשים בכל המידות. ההוכחה לכך היא המוזה שלו בשנים האחרונות - אשלי גרהאם, דוגמנית הפלאס סייז המובילה בעולם שהפכה להיות הבסטי שלו, שלובשת את הבגדים שלו וצועדת עבורו על המסלולים.
שחקניות ודוגמניות רבות שלא לובשות מידה אקסטרה אקסטרה סמול התבטאו בשנים האחרונות וחשפו את הקושי למצוא מעצב שילביש אותן לאירועי שטיחים אדומים. אם מסתכלים על הלקוחות של סיריאנו, נראה שכל מי שקצת יותר מלאה ממה שנחשב בתעשיית הזו לנורמה (וממש לא מייצג את החברה) עומדת אצלו בתור. חוץ מגרהאם, שאותה הוא מלביש לעתים קרובות, בטקס האמי האחרון הוא הלביש את כריסי מץ, דאשה פולנקו, ניקול באייר וניסי נאש. אף אחד לא בקטגוריית הדקיקות.
עוד ברשימת הלקוחות שלו: קארדי בי, הזמרת ליזו וביבי רקסה שמצאה בו נחמה, אחרי שסיפרה שאף מעצב לא רוצה להלביש אותה בשל גודל הישבן שלה. כמובן שאל הנשים הקצת יותר מלאות מצטרפות גם יתר הכוכבות, שאף פעם לא צריכות להתחנן למעצב שילביש אותן - ובכל זאת בוחרות ללבוש סיריאנו. כך למשל, ג'יי לו, קנדל ג'נר, אריאנה גרנדה, סלין דיון, ליידי גאגא וזנדאיה - כולן לבשו בהזדמנות כזו או אחרת בגדים בעיצובו.
אבל לא רק הפתיחות שלו לעניין מגוון המידות ומבני הגוף השונים של נשים הופכת אותו לחביב התעשייה, אלא גם העובדה שהוא מביא את הקול של הדור הנוכחי לידי ביטוי באמצעות הבגדים שלו, ולא חושש מפלואידיות מגדרית שמאוד מאפיינת את העשור הנוכחי. נשים שלובשות בגדי גברים זה לא חדש, זו מגמה שהתחילה בשנות ה-80 וצוברת תאוצה כל שנה יותר ויותר. ואולם, גברים שלובשים בגדי נשים - זו תופעה שעדיין גורמת להרמות גבה. כריסטיאן סיריאנו הוא אחד מהבולטים במגמה הזו, ו"זורם" עם הלקוחות שלו שמבקשים להעביר מסר חברתי חשוב על קבלת השונה, וההבדל בין מין, מגדר ומיניות באמצעות הבגד שהם לובשים.
התלבושת הבולטת ביותר שלו בהקשר הזה היא של בילי פורטר בטקס האוסקר האחרון, שאליו הגיע לבוש בחליפת טוקסידו שחורה עשויה קטיפה עם חצאית נפוחה בעיצובו של סיריאנו. התלבושת כמובן גררה שלל תגובות - מזעם, דרך פליאה ועד חיוך של השלמה, כזה שמבין את המסר שניסה פורטר להעביר באמצעות הלבוש שלו. אחרי שהסערה הזו צלחה, סיריאנו הבין כי טוב והמשיך באותו הקו. לאירוע המט גאלה המתוקשר הוא הלביש את מייקל אוריה באאוטפיט שחצוי לשניים - טוקסידו מפוספס מצד אחד, ושמלת טול קומות ורודה מצד שני. "הצד הגברי" היה עם איפור נשי ותכשיטים נשיים, ו"הצד הגברי" היה עם קעקועים גבריים, נטול איפור ונעליים גבריות. המשחק הזה בין גברי-נשי הוא בדיוק המשחק שסיריאנו לא מפחד להשתתף בו, בעוד רבים חוששים ממנו כמו מאש.
אבל סיריאנו הולך עם האמת שלו, וזה אולי מה שמונע ממנו להיות מקוטלג בצורה כזו או אחרת. הוא הרי לא ידוע בתור "מעצב המלאות" או "מעצב הבגדים הנזילים מגדרית". גם הפתיחות שלו לעצב לנשים מבוגרות, או בכל גיל שהוא - לא מיתגה אותו בצורה מסוימת. הוא מעצב אופנה מוערך נקודה. וזו ההוכחה שללכת עם האמת שלך, זה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בקריירה שלך, כנראה באופן כללי - אבל בפרט כמעצב אופנה או יוצר.
סיריאנו עבד קשה כדי להרוויח את ההערכה שלו. ב-2013, חמש שנים בלבד אחרי שהשיק את המותג שלו שנושא את שמו, הוא צורף למועצת האופנה של ארצות הברית. זאת אחרי שב-2011 הוא נדחה על ידי המועצה. ואולם, הסירוב הראשון לא ייאש אותו, והוא המשיך בדרך שלו עד לאישור הנכסף להצטרף למועצה היוקרתית. היום הוא מחזיק בעסק ששווה כמה מיליוני דולרים וגם חזר למסך ב"פרויקט מסלול" מהצד השני, של המנטור.
חוץ מהבחירה שלו בלקוחות שלכאורה יוצאי דופן בהעדפות הסטייל שלהם או בדרישות שלהם מהמעצב, מה שעוד מאפיין את העיצובים שלו זה בגדים גדולים, צבעים חזקים, שמלות טול ענקיות, קומות, שכבות, נוצות ותפירה מעניינת. הוא בוחר באלמנטים הכי מעוררי התפעלות שיש כדי למשוך את העין לכל מי שפוגש את העיצובים שלו. נראה כי אומץ ונאמנות הן מילות המפתח שלו, וזה מה שלוקח אותו רחוק מאוד.