צמד המילים "יום הזיכרון" יוצרת תחושה כואבת ולא נעימה אצל כל ישראלי כמעט. הגוף מצטמרר, הלב נצבט והדמעות מטפסות במעלה הגרון. בין אם מכירים באופן אישי מישהו שנפל באחת ממערכות ישראל ובין אם לא, זהו יום אבל שאי אפשר שלא להזדהות עם הכאב שלו נוכח סיפורי האובדן. אך זה לא המצב אצל האחות הגדולה של מדינת ישראל, הלוא היא ארצות הברית. אצל האמריקנים כבר יותר מ-50 שנה שיום הזיכרון הוא חגיגת שופינג ומבצעים בחנויות, וזה כלל לא מרגיש להם חריג. להפך, זה הדבר הכי טבעי עבורם. האם זה לא הרגע לעצור ולהרים גבה?
יום הזיכרון בארצות הברית נועד להנציח את הלוחמים והלוחמות שנהרגו בעת שירותם הצבאי, והוא מצוין מדי שנה ביום שני האחרון של חודש מאי. הוא הוכרז באופן רשמי ב-1868 ונחגג במקור ב-30 במאי כשתחילה הוא נקרא "יום הקישוט", על שם המסורת לעלות לבית הקברות ולקשט את הקברים.
השינוי הגדול, שהפך את יום הזיכרון לחגיגת קניות, אירע אי שם ב-1971 אז נכנס לתוקף "חוק החופשה הלאומית", שאושר שלוש שנים קודם לכן בקונגרס וקבע את יום הזיכרון כיום חופש. כמו כן, הוחלט לשנות את התאריך הרשמי שלו ולציין אותו מדי שנה ביום השני האחרון במאי. כך הבטיח הקונגרס האמריקני שיום הזיכרון יהיה המשכו של סוף השבוע (שכן סוף השבוע של האמריקנים חל ביום ראשון). התוצאה: וויקנד שלם של בילויים וקניות.
ב-50 השנים האחרונות, יום הזיכרון האמריקני מזכיר יותר את יום העצמאות הישראלי. פיקניקים בפארקים הלאומיים, מפגשים משפחתיים, נסיעות לחוף הים - והמון מבצעים והנחות בחנויות בכלל וברשתות האופנה בפרט. יום הזיכרון הוא עד כדי כך יום כיף בארצות הברית, שהם אף נוהגים לברך - "יום הזיכרון שמח". לכל ישראלי זה ודאי יישמע אבסורדי. איך יום זיכרון יכול להיות שמח? אנחנו רגילים להרכנת ראשים, לדמעות, לכאב, לאבל. השירים ברדיו שקטים ועצובים, בטלוויזיה יש תכניות הנצחה, הקניונים מתרוקנים והקצב הכללי יורד. בארצות הברית לעומת זאת - יום הזיכרון הוא סיבה למסיבה.
בעידן הרשתות החברתיות, הפער התרבותי בין איך ישראל תופסת זיכרון לבין איך ארצות הברית עושה את זה, מעמיק אפילו יותר, עם נוכחות של ההאשטאג הפופולרי "יום הזיכרון שמח", שלו מאות אלפי תיוגים. תוסיפו לזה שורה ארוכה של פוסטים שיווקיים של חנויות אופנה שרק קוראות ללקוחות שלהם ליהנות מ"ממוריאל דיי סייל". מותגים שונים בארצות הברית פרסמו פוסטים בו הכריזו על המבצעים וקראו להמונים לפקוד את החנויות (בתקופה הזו - הווירטואלית) וליהנות מכל הטוב הזה שיש ליום הזיכרון להציע. אם שילובי המילים האלה צורמות לכם, זה בסדר, אתם לא לבד. אתם פשוט ישראלים.
כל החנויות שאנחנו מכירים היטב נרתמו לחגיגה האמריקנית, כן, חגיגה - והציעו שלל מבצעים. אסוס (אם רק תשנו את הלוקיישן שלכן לארצות הברית ותיהנו מ-25% הנחה), ריבולב, אלו יוגה, קואץ', אנתרופולוג'י, שופבופ, טורי ברץ', סטיוארט ויצמן, קוס, ספורה, פילוסופי ועוד ועוד. במובן הזה, יום הזיכרון האמריקני לא שונה במאומה מיום הרווקים הסיני, בלאק פריידי או סייבר מאנדיי. אבל הוא כן שונה. כי במקור הוא אמור היה להיות יום התייחדות עם הנופלים, ולנו, כאומה ישראלית שמקדשת את זיכרון נופליה, קשה מאוד לעכל איך קצת מבצעים והנחות יכולים להשכיח את המהות של זיכרון.
השנה, הניסיון לשווק ברשתות החברתיות את מבצעי יום הזיכרון עלה מדרגה. זה לא בגלל שכולנו גוללים באובססיביות את פיד האינסטגרם, זו גם העובדה שבתקופה האחרונה כולנו יושבים בבית - ורק צמאים לקצת שופינג שיגרום לנו להרגיש נורמליים שוב. בניגוד לישראל, שכבר עושה צעדים משמעותיים של חזרה לשגרה אחרי משבר הקורונה, בארצות הברית מרבית האזרחים עדיין ספונים בבתים. בילויים כמו ים, משפחה או פיקניק בפארק לא ממש על הפרק. אז מה הדבר היחיד שנשאר לעשות כדי לחגוג את יום הזיכרון השמח? ובכן, התשובה היא שופינג אונליין. מותגי האופנה, שגם ככה נמצאים בקשיים בשל המשבר, מנצלים את יצר הקניות האמריקני - שמורגש במיוחד ביום הזיכרון, ומפמפמים בלי הפסקה מבצעים, וכמוצא אחרון להצטרף לחגיגה המסורתית - האמריקנים עוטים על הטרף.
ובכן, בואו נהיה רגע כנים, מי לא אוהב הנחות? זה כמעט לא ריאלי להתנגד למבצעים. אבל במקרה הזה, התרבות הישראלית שלנו מכריעה את הכף ומבטלת את הרצון לחסוך כמה דולרים. זה פשוט לא עובר חלק בגרון שאומה אחרת הצליחה לקשר בין זיכרון נופלים לבין חגיגת קניות. זה לא מכבד את הנופלים, לא עוזר לנו לזכור אותם טוב יותר וזו לא דרך לחגוג את החיים. אם יש משהו שאסור לנו אף פעם להעתיק מהמעצמה הגדולה בעולם - זה בדיוק את המנהג הזה. שמישהו יסביר להם מהי דקת דומייה.
