למרות הסיוע הממשלתי, השנוי במחלוקת יש לציין, ניכר כי הפגיעה הכלכלית בפעילות המשק עוד לא אמרה את מילתה האחרונה. אם חברות יציבות וחזקות רושמות הפסדים ומציגות תחזיות קודרות, קל וחומר להסיק על מצבה העגום של תעשיית האופנה המקומית. הראשונים להיפגע הם קבוצת המעצבים העצמאיים והמוכשרים שפועלים פה בקושי רב גם ללא השפעת הקורונה. הנרטיב שלהם מוכר לכל - מצד אחד נאלצים לספוג ביקורת על המחירים הגבוהים שהם גובים, ומצד שני נאבקים להתגלגל מעונה לעונה בשל עלויות ואפשרויות הייצור בארץ הקודש.
מילי דהן (36), אחת מהמעצבות המוכרות והמוערכות בארץ, בוגרת FIT ניו יורק, החליטה לפני למעלה משנה, ואחרי עשור של פעילות עצמאית לחצות את הקווים והתמקמה בצוות המעצבים של רשת 'רנואר'.
הצלחת בדיעבד להציל את עצמך מנזקי הקורונה, אבל לפני שנה זה היה צעד שממש נחשב ל'עריקה' בברנז'ה. מה עבר עליך?
"סוג של התבגרות כמעצבת והבנתי שזה מה שנכון עבורי. הבנתי שמאז שהתחלתי לעבוד כמעצבת השוק הזה השתנה בגדול ונהיה רווי מאוד. נוצר מצב שדרך האינסטגרם אפשר לצאת לעולם כמעצב בהשקעה מינימלית, להכין כמה דגמים ולמצוא מפורסמים שילבשו אותם. תחרות זה דבר טוב בעיניי, אבל ישראל היא מדינה קטנה והתחרות נהייתה גדולה. החוכמה היא לדעת להתבלט ולהיות מזוהה עם סגנון ייחודי. אם פעם היה קשה לבוא עם טרנד חדש ושאנשים יתחברו אליו, היום באינסטה זה מתפוצץ כי כולם מבינים ונחשפים לכל חידוש. בשביל להצליח באמת צריך גב כלכלי יציב כדי להתפתח. בשלבים הראשונים והתמימים נהניתי מאוד מלעבוד בקטן, אבל באיזשהו שלב רציתי להתקדם ולא הייתי שלמה עם רמת ההשקעה שזה דורש. וגם אלו שנתנו את ההשקעה ופתחו חנות ואונליין - ראיתי שגם הם נמצאים בקושי. מנגד, אני ממש מבינה את הלקוחות שאוהבות להתחדש וקונות ברשתות כמו רנואר וזארה. קשה להן לרכוש פיס ממני ואז להצטלם איתו לאינסטה ולשרוף אותו. הרשתות והנגישות לרכישה מכל העולם ממש מקשה על מעצבים עצמאיים".
המותג שלה, מילי דהן, פעל און אנד אוף במשך עשור. היא הציגה בשבוע האופנה של מוטי רייף, השתתפה בעונה הראשונה של סדרת הריאליטי 'איט-גירלז' והלבישה קשת רחבה של מפורסמות ביניהן מרינה קבישר, לאה שנירר, קרן מור, אדל בספלוב, מור סילבר וציפי רפאלי.
איך התחלת?
"כשחזרתי מניו יורק, לא ידעתי איזה דרך אני בוחרת ופשוט התחלתי להתגלגל עם הזמנות פרטיות של בגדי ערב. בהמשך פנו אליי בוטיקים והתחלתי לעצב ולמכור בבוטיקים בכל הארץ, מאילת ועד ראש פינה. באיזשהו שלב הרגשתי שזה גדול עליי לעשות בגדי ערב שיהיו מספיק מסחריים להתאים לתפוצה כזו רחבה. לפני שש שנים החלטתי שלא בא לי לעבוד ככה וחזרתי למתכונת של שלושה פריטים מדגם ופשוט מכרתי ללקוחות מהבית. המחיר הכלכלי של לפתוח עסק וגם לעבוד על קולקציות סביב השעון הפך למרדף שהתיש אותי. ככל שאתה יותר פרפקציוניסט העלויות יותר מטורפות. השוק פה לא פשוט והבנתי שאנשים לא יכולים לשלם 900 שקלים לחולצה. הרגשתי שמאוד אוהבים אותי בתעשייה ומפרגנים לי, גם עברתי דרך עם חוויות מדהימות ובתור מעצבת צעירה זה נתן לי המון סיפוק, אבל לא ראיתי את העתיד שלי ממשיך באופן הזה".
את מדברת על שיקול שהוא רק כלכלי?
"לא רק, אבל הטריגר בהתחלה היה שזה לא מיישר קו מבחינה כלכלית. אף פעם לא הייתי בהפסדים, אבל כשאת כל כולך משקיעה בעסק ומגלה כי הרווחים מול ההשקעה לא מסתדרים זה פשוט מתסכל. רציתי את היציבות. הרגשתי שכדי לפתח את העסק כלכלית אני צריכה לשנות את הדי אן איי שלי בכדי למכור יותר, הבנתי שפיסים משטיחים ומטקסטילים רקומים לא יביאו אותי ליעד כלכלי. וכן, בפירוש הייתה חסרה לי הכנסה קבועה ומסודרת".
אז למה רנואר?
"שלחתי קורות חיים לרנואר מתוך אמונה שאוכל להביא את הקו שלי גם בחברה מסחרית. מהצד קלטתי רשת מגניבה בצמיחה ודגדג לי להשתלב שם. הסיפוק עם אופנה נגישה הוא שאני צריכה לצקת לתוך זה את ה'אני מאמין שלי' ובסוף ככה אני נוגעת בקהל גדול. זה אתגר גדול ואני מאוד נהנית ממנו. אופנה זה אופנה, מי שאוהבת אופנה תמצא אותה גם בוולנטינו וגם ברשתות. אני מאוד נהנית להכניס אופנה לרנואר, זו משפחה חמה ואוהבת".
את לא מרגישה שמקצצים לך את הכנפיים מכורח הנסיבות?
"ייאמר לזכותם שיש לי שם מנהלת מדהימה שנותנת לי יד חופשית במסגרת המסחרית מה שמאפשר לי להשאיר חותם, ואני גם חלק מצוות מדהים שכיף לעבוד איתו. זה מרענן אחרי עשור לבד להיות בקבוצה, וזה גם מאוד מפרה. אני יכולה להודות שהיום הגעתי למקום שלם שאני יודעת מי אני ויודעת מה אני שווה. אני ממשיכה להתפתח כל הזמן גם במסגרת המסחרית. להבין טרנדים, לחזות אותם בזמן ולתרגם אותם למשהו מסחרי, לביש ורלוונטי שמתאים לכמה שיותר לקוחות זה אתגר יומיומי".
חשבון האינסטגרם הפרטי שלך השתנה מאוד לאחרונה לכיוון של משפיענית רשת. יכול להיות שאת מחפשת כבר את הדבר הבא?
"יו, ממש לא הדבר הבא. אני עפה על המקום שלי היום. אני פשוט מאוד אוהבת את מה שקורה בפלטפורמה הזו, השראה ועולמות תוכן בלתי נגמרים. המון זמן רציתי להיות פעילה בפרונט, נמנעתי כל הזמן כי הייתי ביישנית. קצת לפני הקורונה עשיתי סוויצ', הבנתי שגם אינסטגרם הוא סוג של יצירה, וביצירות שלי אני לא מתביישת. התגבשתי למקום שיש לי מה להראות גם בתור מישהי שאוהבת להתלבש ולעשות שילובים וסטיילינג ייחודי וגם להיחשף בתור מעצבת. זה מאוד קליל ואותנטי. אם יש לי מה לחשוף או להצחיק אז אני מעלה, אם לא אני לא ארדוף אחרי זה".
כמה עוקבים יש לך?
"זה הכי מצחיק, היו לי 14K, עוד מהתקופה שהייתי מעצבת עצמאית, ומאז זה ירד. כי הפסקתי לפעול תחת השם שלי כמעצבת. היום יש לי 11K עוקבים אבל המטרה היא פאן ומי שמתחבר אז בכיף".
אז עברת צד, וברנואר יש שמות גדולים, איך זה לעבוד עם הפרזנטורים הכי לוהטים בארץ?
"זו הזדמנות מהממת והם הכי מקסימים בעולם. הקטע הוא שאני מתרגשת בטירוף כשנועה קירל לובשת בגד שלי ובאותה המידה בדיוק גם מבחורה אנונימית ברחוב. פשוט מתרגשת ממי שאוהב את היצירה שלי".
