נתונים שפורסמו בשבוע האחרון על ידי חברת האשראי כאל חושפים כי בחודש אוגוסט האחרון חלה עלייה מטורפת ברכישות ישראלים באתר Shein. עד כדי כך, שהעסקאות שבוצעו באתר הסיני היו גבוהות יותר מהעסקאות באתרים אסוס ונקסט גם יחד. אז מה בעצם עומד מאחורי ההיסטריה סביב שיין, ומה שכחנו כשמיהרנו למלא שם את העגלה?
למי שלא עוקבת, האתר שיין הסיני נוסד כבר ב-2008, אבל בשנים האחרונות צבר תאוצה של ממש בקרב הישראליות. מדובר בפלטפורמה מקוונת עם היצע באמת מכובד של פריטים, מה שהופך את השיטוט בה לסחרור נעים. בין היתר, אפשר למצוא בגדים לנשים בכל המידות, פלוס קטגוריית פלאס סייז ענפה, עם שלל סגנונות - ערב, קז'ואל, ספורט, בגדי-ים וכמובן נעליים ואקססוריז. בנוסף לכך, יש באתר קטגוריות גברים וילדים עם בגדים במגוון סגנונות, כך שכל גולשת יכולה גם לפנק את בן הזוג והילדים, מה שלא קורה בהכרח באתרים מתחרים. וזה לא הכל, האתר שיין מתפאר בקטגוריית פריטים לבית עם שלל גאדג'טים קטנטנים ולא נחוצים, אבל כאלה שממש אבל ממש מפתה לקנות.
עקבו אחרי וואלה! אופנה באינסטוש
לצד כל מה שיש לאתר הזה להציע גולת הכותרת של שיין היא ללא ספק - המחיר. מלבד העובדה שהמשלוחים בחינם ובאתר יש שלל קודים וקופוני הנחה - המחירים של הפריטים מלכתחילה נמוכים משמעותית מכל מה שהכרנו. מאוד קל למצוא באתר ג'ינסים בפחות ממאה שקלים, נעליים ב-50 שקלים, חולצות בפחות מ-20 שקלים ואקססוריז או פריטים לבית בשקלים בודדים. המעצבים של שיין שואבים השראות (השתדלנו להיות עדינות בניסוח) ממותגים מוכרים וכך פעמים רבות אפשר לראות בגדים זהים כמעט לחלוטין לפריטים שראינו בסיבוב בקניון - במחיר נמוך פי כמה. למשל, תיק בזארה יעלה 200 שקלים ובשיין 30, חולצה ממנגו תעלה מעל מאה, ובשיין עשרות בודדות. כך אפשר למצוא עיצובים זהים לכאלה שמציעים מותגים פופולרים - במחירים נוחים בהרבה.
בתקופת הקורונה הקשה, כשאנשים מאבדים את פרנסתם, טבעי לחלוטין הרצון לחסוך בהוצאות ולקנות בגדים במחירים נוחים ונגישים. ואולם, יש כמה דברים חשובים שמפספסות כל הנוהרות לשיין ושאר אתרי אופנה מהירים. נתחיל בדבר הראשון והוא האיכות. הבגדים של שיין מיוצרים בייצור המוני מבדים זולים כדי לאפשר את אותם מחירים נמוכים. איכות הבד אינה גבוהה ולרוב, כתוצאה מכך, גם המגע אינו נעים והבגד לא ישרוד כביסות רבות. הפריט הזול הופך מהר מאוד לחד-פעמי וזה מרגיש בסדר, כי גם ככה לא שילמנו עליו יותר ממחיר של קפה ומאפה. אבל, ופה נכנס האבל הגדול - מתברר שיש לרכישה הזו מחיר כבד.
וזה בדיוק מה שמוביל אותנו לנקודה הבאה - זיהום האוויר שנוצר כתוצאה מייצור המוני של בגדים מבדים באיכות נמוכה. כמויות אדירות של מים שנדרשות לייצור, פליטת פחמן דו-חמצני מזהם ובסופו של דבר גם היעדר היכולת למחזר בדים מהסוג הזה. תוסיפו לכך את אריזות הקרטון המרובות והטיסות התכופות שמבקשת להעביר את הסחורה מסין לצרכניות הנלהבות בישראל - וקיבלתן יופי של מתכון לפגיעה בכדור הארץ.
כל הזמנה של עשרות פריטים משיין, במחיר של שלושה פריטים לכל היותר בזארה, אולי מעשירה את הארון והופכת אותנו לשמחות יותר לכמה רגעים, שכן ישנו קשר הדוק בין שופינג למדד האושר, אבל בטווח הארוך - משאבי הטבע אינם בלתי מוגבלים. אולי כרגע זה נראה בחירה מדהימה לבזבז אותם על עוד בגד ב-20 שקלים, אבל לא בטוח שהנכדים שלנו יסכימו אתכן.
אל כל אלה אפשר להוסיף גם את ההבנה שתעשיית האופנה בישראל נלחמת בשיניים כדי לשרוד וכל בחירה של צרכנית להזמין חבילה משיין מקטינה את הסיכוי של מעצבים ישראלים להתפרנס. נכון, אי אפשר להשוות. המחירים של מעצבים בארץ גבוהים פי כמה וכמה מאלו של שיין, בתחרות הזו בהחלט יש מפסיד מובהק. אבל אולי אם נחשוב על ייצור כחול-לבן, פלוס תנאי העסקה הוגנים יותר בישראל אל מול אותם עובדים בתת תנאים במפעלים במזרח, דווקא נרצה לפרגן לאופנה מקומית ואפילו ליהנות מהמוח הישראלי הקריאייטיבי.
חשוב להודות באמת - כולנו אוהבות לקנות בזארה את הנעליים שנראות בול כמו אלה שהוצגו על המסלול של בלנסיאגה. לרובנו אין תקציב בלתי נדלה לפריטי אופנה, ולא לכולם קל לחסוך ולהשקיע בבגדי מעצבים. המבחר בשיין לעיתים מסנוור ויש איזשהו היגיון שנעדיף כמה פריטים מאשר אחד יקר. וזאת, למרות הקלישאה שעדיפה האיכות על הכמות. אבל כדי לצאת טוב מכל הסיפור הזה, ליהנות ממה שיש לשיין להציע ועדיין לא לעודד ייצור המוני ופגיעה בסביבה, מילת המפתח היא איזון. זה בסדר להזמין אחת לכמה זמן חבילה מענקית אופנה מהירה כדוגמת שיין, אסוס, נקסט ושות' עם כמה פריטים, אבל ברגע שזה הופך להרגל חודשי, אנחנו כבר נכנסות לסחרור שככל הנראה גם פוגע ביכולת שלנו לדייק לוקים, להיות מקוריות וכן, גם לרכוש מהתעשייה המקומית. ובואו, אנחנו נכנסות לעוד סגר קורונה משגע - לאן נלבש את כל זה?