איך מטוס יכול להפוך להיות ז'קט? אם תשאלו את אבירם פימה - התשובה היא "בקלות". פימה, סטודנט שנה רביעית ואחרונה לעיצוב אופנה בשנקר, מצליח לחבר בין עולמות לא צפויים, וכמו שזה נראה כרגע העתיד שלו זוהר. נכון, הוא לא ממהר לשום מקום והוא יודע שהצלחה לא באה בקלות והדרך ארוכה. הוא לא מצפה להיות מעצב אופנה בינלאומי יום אחרי סיום הלימודים, אבל הצורך שלו להצטיין, כמו גם ההישגים שקטף במהלך הלימודים לא מותירים הרבה ברירות, אנחנו עוד הולכות לשמוע עליו לא מעט.
פימה, בן 27 ממודיעין, ידע מגיל צעיר שהוא אוהב אופנה ואומנות, אבל תמיד הדחיק זאת. "בתור ילד הייתי מתעסק עם בדים, חוט ומחט. לא ידעתי לתפור אבל הייתי עושה מניפולציות ומדביק בדים. אימא שלי, שעובדת בגן ילדים, הייתה מביאה חומרי יצירה הביתה והייתי משחק עם זה", הוא מספר. "אבל עזבתי את זה בשלב מאוד מוקדם. גדלתי ברמלה, בבית הספר אמרו לנו כל הזמן שמי שלא ישקיע במקצועות הריאליים לא יצליח בחיים. הפחידו אותי שאם לא אשקיע, אהיה כמו הילדים ברחובות שאין להם עתיד. אז למדתי ביולוגיה, כימיה ופיזיקה. היה לי קשה, אני לא בן אדם מתמטי, נלחמתי כדי להצליח".
פימה מספר שהסביבה שלו ראתה בו את מה שהוא לא ראה בעצמו. חברים, משפחה ומכרים אמרו לו שהוא צריך ללכת לעולם האומנויות, אבל הוא לא הקשיב. "בצבא הייתי לוחם בהגנה אווירית. התחברתי למערכת הצבאית והתקדמתי בה, אפילו קיבלתי תעודת הצטיינות מנשיא המדינה". רק אחרי הצבא נפל לפימה האסימון. "כל החיים פחדתי ללכת למקצועות האומנות, אבל אחרי השחרור הבנתי שאני צריך להקשיב ללב שלי. החלטתי להתמסר למה שאני מקרין - האהבה לאופנה ויצירה".
תיק עבודות אחד וארבעה מבחנים אחר כך, פימה התקבל ללימודים בשנקר. "זכיתי להרבה פרגון ומחמאות והופתעתי לגלות שגם אנשים שלא מתחברים לעולם האופנה מבינים את הערך של לימודים בשנקר". כדי לצלוח את הלימודים, פימה ידע שהוא צריך סיוע. בניגוד להרבה מאוד סטודנטים בשנקר, ההורים של פימה לא יכלו לשלם עבורו את שכר הלימוד ואת ההוצאות הנלוות כמו בדים או חומרים. הוא היה צריך למצוא דרך לצלוח את המהמורה הכלכלית. זה היה השלב שבו הוא הגיש בקשה למלגה של תכנית IMPACT, של ארגון ידידי צה"ל בארה"ב ובפנמה (FIDF). לתכנית הוא התקבל, בעיקר בזכות השירות המשמעותי שלו בצה"ל.
"המלגה הזו נותנת לי אוויר לנשימה, היא עוזרת לי להרים את הראש מעל המים, לא לטבוע ולשרוד את הלימודים", הוא אומר. "בשנה הראשונה, לפני שקיבלתי את המלגה, הייתי על סף פרישה. לא ידעתי איך אני מצליח לממן את הלימודים. ההורים שלי לא עוזרים לי כלכלית והלימודים מתקיימים בימים ראשון עד חמישי. גם כשכבר מסיימים את השיעורים, נשארים בסטודיו. זה מאוד אינטנסיבי. עבדתי בלילות ובסופי שבוע, אבל הרגשתי בלחץ". המלגה, בהרבה מאוד מובנים, עזרה לפימה להמשיך את המסלול ולהגיע לשנה הרביעית. "בזכות המלגה אני מוציא לפועל פרויקטים גדולים, לא מתפשר על חומרים ומצליח לקחת את ההשראה שלי הכי רחוק. זה מאפשר לי להיות אקסטרה, לא להקטין את החלום שלי ולא לוותר על כלום".
לדבריו, כל תורם מלווה את המלגאי שלו לאורך ארבע שנות התואר. גם פימה בקשר עם התורמים שלו. "הם אוהבים את מה שאני עושה. הם לא חיים פה, אלא בארצות הברית, ואני בקשר איתם. מראה להם את הפרויקטים שלי והם רואים שבזכות ההשקעה שלהם דברים קורים והם מגשימים חלומות. זה כיף ומרגש. הלוואי שיום אחד אהפוך מנותן למקבל".
וההשקעה אכן השתלמה. פימה קוצר הצלחה אחרי הצלחה. אז איך מטוס יכול להפוך לז'קט, אתן תוהות? הסיפור הזה מתחיל בקורס חייטות בשנקר שאותו למד פימה, שנערך בשיתוף פעולה עם מוזיאון בלנסיאגה בספרד. הסטודנטים התבקשו לעצב דגם מחויט ופימה חיפש השראות. את שחיפש הוא מצא בעבודה, זו שהחזיק בה עד לפני הקורונה - איש ביטחון בנתב"ג. "הייתי בעבודה וחיפשתי השראה לדגם שצריך לעצב במסגרת הקורס. העין שלי התבייתה על המטוסים והתחלתי לשרטט דגמים שלהם. הבנתי שהצורניות של המטוס מתחברת לבגדים מחויטים". את הדגם המטריף שהכין הוא שיתף באינסטגרם, והמחמאות לא איחרו להגיע. בין שלל השבחים היה גם הסטייליסט איתי בצלאלי, שידוע בפרגון ובתמיכה שלו למעצבים צעירים משנקר.
"איתי ראה את הדגם באינסטגרם ושלח לי הודעה שהוא רוצה אותו לקליפ של נטע ברזילי. הוא לא נתן פרטים ורק ביקש את הפריט". ואכן, נטע ברזילי לבשה את ז'קט המטוסים של פימה בקליפ שלה לשיר "קוקו". "ביום הצילומים קיבלתי ממנו טלפון שאני חייב לבוא לסטודיו כי נטע רוצה לפגוש אותי. הגעתי מעכשיו לעכשיו והיא לא הפסיקה לחבק אותי ולהגיד לי כמה שהיה לה כיף ללבוש את הז'קט הזה, שהוא נתן לה ביטחון והיה כמו מגן עבורה. זה בדיוק מה שרציתי לייצר בדגם הזה והיא הסכימה שההשראה שלי עברה". לאחרונה, גם הזמרת נרקיס לבשה שמלה בעיצובו לקליפ "אביא לו" בכיכובה, שמלת שכבות שעיצב פימה במסגרת קורס בנושא השמלה השחורה.
העבודה שלו בביטחון בנתב"ג היא אינה מקור ההשראה היחיד שלו, גם ההיסטוריה הצבאית מספקת לו דלק למנוע היצירתי. "אני מרגיש שאני חי חיים כפולים, מצד אחד מתעסק באופנה, יופי ואסתטיקה ומצד שני לא זונח את הצד של האקשן, הביטחון, הצבא והאתגרים. אני משלב את העבודה שלי כאיש ביטחון ואת הניסיון בצבא באופנה שאני מייצר. זה עוזר לי לחיות את שני העולמות שלי שלכאורה הם די מנוגדים".
פימה מעיד על עצמו שהוא מעצב בגדים עבור נשים חזקות, בגדים עם נוכחות, כאלה שאי אפשר לפספס. "הבגדים שלי לא קטנים, הם בגדים עם נוכחות. אישה שתלבש אותם לא תעלם לאף אחד מהעין. כולם ישימו לב אליה כשהיא נכנסת לחדר. רושם ראשוני זה דבר חשוב, בעיקר בעידן הרשתות החברתיות. העיצובים שלי בולטים. אישה שלובשת אותם מקבלת עוצמה מהבגד. אני מאוד אוהב גם לשאוב השראות מחליפות ומדים ולשחק על המתח שבין הצבאי לנשי".
ביוני האחרון זכה פימה במקום השני בתחרות עיצוב בינלאומית של מעצבים צעירים בפרנקפורט, שנקראת FRANKfurtstyleaward 2020 International Fashion Talents. ההשראה לדגם שלו שגרף את הפרס הייתה שיעור שעבר בקורס בנושא עבדות של נשים אפריקניות באמריקה הלטינית. "לקחתי את הנושא, חקרתי אותו לעומק והתחלתי לפרק אותו. רציתי ביצירה הזו לתת זרקור לנשים השקופות שחיו בתקופת העבדות. לקחתי את הנשים האלו ונתתי להן תשומת לב". הוא שלח את היצירה לתחרות, שם העריכו את הדגם והכניסו אותו אל רשימת עשרת הפיינליסטים. "הגמר היה וירטואלי. שלחתי את הבגדים בדואר ודוגמניות הציגו אותם לחבר השופטים. זכיתי במקום השני מבין הרבה מועמדים וזה ריגש אותי. לא האמנתי שאזכה להכרה הזו, ועוד בתחרות בינלאומית".
למרות ההישגים הרבים של פימה, יש מישהו אחד בסביבתו שעדיין לא הפנים שלשם הרוח נושבת - אבא שלו. פימה מספר כי אביו לא לגמרי מבין למה הבן שלו הלך ללמוד עיצוב אופנה ולא מקצוע אחר. מבחינתו, העיצוב הוא תחביב ותו לא. "אימא שלי תמיד גאה בי, אבל את אבא שלי זה לא מעניין. כשסיפרתי לו שנטע ברזילי לבשה ז'קט שעיצבתי ומדובר בהישג גדול כי היא זמרת בינלאומית, זה לא הזיז לו. הוא לא החמיא לי", הוא טוען. "לא קל לי. אני עדיין גר עם ההורים בגלל הלימודים היקרים, וזה לא פשוט לחיות באותו הבית עם אבא שלא מפרגן להצלחה שלי".
את רצף ההצלחות הקורונה, כמצופה, עצרה. היא אילצה את השוק לחשב מסלול מחדש. בשנה האחרונה, במקום תצוגת האופנה המוכרת השמורה לסטודנטים שסיימו את הלימודים, הסטודנטים הציגו את הפרויקטים באולמות נטולי קהל ונטולי מסלול.
האם אתה חושש שגם אתה לא תזכה להציג את הקולקציה שלך על המסלול?
"זה קצת מדאיג אותי, אבל אני סומך על שנקר שידעו לקחת את המצב לכיוונים חדשים. אפשר לראות שהעולם כולו שינה פאזה ועבר להיות דיגיטלי. יש בזה גם משהו טוב, כי כל אחד יכול להגיע להשקות של קולקציות. אני בשבועות האופנה האחרונים צפיתי בתצוגות ופרנזטציות מהבית ונהניתי מזה. חוויתי את החוויה גם בלי להיות בפריז או מילאנו".
איך הקורונה שינתה את התעשייה לדעתך?
"החשיבה הפכה להיות הרבה יותר סביבתית. בתור מעצב, תמיד צריך להיות ער לסביבה ולא להיות מנותק מהמציאות. צריך לנסות לחשוב מה יהיה בעתיד כדי לייצר חזון, להביא בשורה. גם עכשיו, בחיפוש אחרי השראות לפרויקט הגמר שלי, אני מסתכל מה קורה סביבי ומה יכול להיות רלוונטי לעוד שנה מהיום. אני מאמין שאשלב את הדאגה לסביבה, הרבה בתי אופנה ומעצבים עושים את זה כי הם הבינו שאין דרך אחרת לשמור על כדור הארץ. משבר הקורונה הוא לא רק בריאותי, הוא גם כלכלי וחברתי ולכן צפויים לנו עוד הרבה שינויים והשלכות למגיפה וצריך להיות ער לזה. אני אוהב לעצב בגדים לנשים חזקות, ובמשבר הקורונה אפשר לומר שמנהיגות בעולם ניהלו את המשבר בצורה הטובה ביותר, ראיתי הרבה מחקרים על זה. יש סיבה למה זה קורה ושמתי על זה עין בקטע העיצובי".
את מי היית רוצה להלביש?
"הייתי רוצה שביונסה תלבש בגדים שלי. הרבה סטודנטים משנקר הלבישו אותה לאחרונה אז זה הפך להיות חלום ריאלי. אני גם מאוד אוהב את גל גדות ובר רפאלי. באופן כללי, אני אוהב להלביש נשים וכדאי שאלו יהיו נשים עם אמירה. חשוב לי שהאישה שאני מלביש תדבר את מה שאני מדבר עליו, אבל אני פתוח לכולן וחולם להלביש הרבה נשים ודמויות".
ומה החלום הגדול?
"להיות מעצב אופנה ולעבוד בצרפת או איטליה. אני רוצה לעשות התמחות אחרי הלימודים כי אני יודע שזה שסיימתי לימודים לא אומר שאני מעצב אופנה, זו רק תחילת הדרך. לצאת משנקר זה לצאת מחממה. אחרי הלימודים מחכה לי מסע שלם שאני מקווה שיתחיל בהתמחות בחו"ל. אני רוצה לעבוד בבית אופנה, לראות איך הדברים קורים מאחורי הקלעים ולפתוח עסק משלי. כרגע זה קצת מפחיד עם כל המצב של הקורונה, צריך להיות מאוד מוכן להקמת עסק משלך, אז זה לא יקרה בשנים הקרובות, אבל אני מאמין שזה יקרה בעתיד".
