את הכתבה הזו אנחנו רוצות לפתוח בהצהרה: אנחנו מתכוונות לנסות לצמצם משמעותית את השימוש במילה "ניוד" לתיאור צבעים מתוך פלטת הגוונים הנייטרלים שכוללת עוצמות שונות של חום, קרם, בז', קאמל, אוף-וויט או ורוד בהיר. במשך עשרות שנים הצבע ניוד, כמו שהוא מוכר ומזוהה, מדיר אוכלוסייה שלמה של אנשים בעולם ויש כאלו החשים כי המילה הזו גזענית ועידן הפוליטיקלי קורקט של 2020 מחייב אותנו לחשב מסלול מחדש ולפעול למען חברה שוויונית יותר, וזה מתחיל בבחירת המילים שלנו.
האסימון הקריטי הזה נפל כשצפינו בסרט הדוקו החדש "בנעליו של כריסטיאן לובוטין" ב-HOT8. במהלך הסרט, הסוקר את חייו ופועלו של מעצב הנעליים הצרפתי, ישנה סצנה אחת שהרעידה את עולמנו. בסצנה מספר המעצב שהוא הציג את הקולקציה שלו לקניינים אמריקניים בפריז והסביר שאת אחת הנעליים אפשר להשיג בשחור ובניוד. כשאחת העובדות שלו שמעה את זה, היא נאנחה בעצבנות. הוא שאל אותה מה פשר התגובה והיא ענתה: "אתה מראה נעל וטוען שזה צבע ניוד, עירום, אבל זה לא צבע העירום שלי". ללובוטין נפל האסימון, וגם לנו. הוא עצמו החליט לייצר קולקציית ניודים מלאה שכוללת גווני עור שונים.
עקבו אחרי וואלה! אופנה באינסטגרם
צריך להבין מאיפה זה מגיע, תחילתה של האופנה המסחרית היא לפני יותר ממאה שנים. אז, בתקופה ההיא, מי שצרך אופנה ובגדים היו בעיקר מעמדות גבוהים. בעלי הכסף, הממון והמעמד באירופה ובארצות הברית היו אנשים לבנים, כאשר רבים מהשחורים חיו בתנאי עבדות. לכן, האופנה הותאמה למי שצרך אותה - אנשים לבנים. אלא שהצרכנים השתנו, המעמדות היטשטשו - אך הסמנטיקה המפלה נותרה בעינה.
צבע "ניוד", שמשמעותו הוא צבע עירום, נקרא בעברית - "צבע עור" או "צבע גוף". אבל השאלה העיקרית שעולה היא - צבע גוף של מי? נשים בולטות בתעשייה העולמית לא מסתכלות על עצמן בעירום ומזהות את צבע הניוד, כצבע עורן. לא הזמרת המהפכנית ליזו, לא המנחה האגדית אופרה ווינפרי, וגם לא חביבת המדור שלנו, ג'ניפר לופז. צבע העור שלהן אחר, כהה יותר, וההחלטה לקרוא לגוון של בז', קרם, קאמל בהיר במילה "עירום" מפלה אותן ונשים כמוהן בצורה בוטה.
אפשר להבין מאיפה מגיע השם "עירום" לתיאור הגוון הזה. הבחירה ללבוש אותו מבקשת לספק ללובשת מראה נטול בגדים. כשנועלים נעל בצבע שתואם לצבע העור - הרגל נראית ארוכה יותר. אותו הדבר גם לגבי בגדי גוף או טופים צמודים, שמייצרים מראה נקי ועירום. אך חשוב להבין, צבע ניוד אמור להיות כל הגוונים, ולא רק הבהיר. ה"ניוד" כמו שהוא היום מתאים רק לחלק אחד מהאוכלוסייה. תעשיית הביוטי כבר התאימה את עצמה מהבחינה הפרקטית לשינוי. כשבאים לבחור גווני מייק-אפ או קונסילר, כל הצבעים קיימים, אין שום הדרה של גוון עור כזה או אחר. אז אם המצב הפרקטי בשוק הוא שחל שינוי, למה שלא נעשה שינוי מילולי? זו לא בעיה בעברית, זו בעיה חברתית בכל השפות. צבע ניוד, צבע עירום, צבע גוף או צבע עור - הוא בעצם פלטה של גוונים, מבהיר ועד כהה, ולא רק גוון אחד.
הרבה שינויים מתרחשים בתקופה האחרונה בתעשיית האופנה במטרה להפוך את החברה שלנו לשוויונית ולטובה יותר. המאה הנוכחית מביאה איתה בשורה של אופנה מוסרית. כך למשל, חלה עלייה במודעות לתנאי העסקה של עובדים במפעלים במדינות אפריקה והמזרח הרחוק שמייצרים בגדים למערב. זה מתווסף להבנה שיש לצמצם את צריכת הבגדים בניסיון לשלוט על כמויות פסולת הטקסטיל שמזהמות את כדור הארץ. אל אלו מצטרפת ההבנה שהחלוקה הדיכוטומית הישנה של "גברים" ו"נשים" מאבדת משמעות בעידן שבו יש נזילות מגדרית. כל השינויים החברתיים האלו מחזקים את עלייתה של האופנה המוסרית. צריכת אופנה מתוך מחשבה כיצד מה שאני לובשת פוגע כמה שפחות בסובבים אותי.
רק לאחרונה סיפרנו כי טרנד הצמות הצמודות לראש שתופס תאוצה, אולי נראה כמו תסרוקת תמימה, אך הוא מסתיר כאב ממשי של אוכלוסייה שלמה. נשים רבות רואות בכך ניכוס תרבותי ובעיקר בחירה פוגענית של נשים לבנות לעשות שימוש עכשווי בסמל של דיכוי, אפליה וגזענות כלפיהן. השימוש במילה "ניוד" פועל על פי אותו רעיון. על פניו נראה שמדובר במילה תמימה, נטולת מטען אידיאולוגי. ואולם, היא טומנת בחובה תפיסה גזענית של עליונות הלבן על פני השחור - ואת זה צריך למגר. ב-2020 אין מקום לצבע אחד שולט, ולכן יש להפנים שהעירום הוא מגוון. כל עוד אנחנו ממשיכים להשתמש במילה "צבע גוף" או "ניוד" כדי לתאר נשים בהירות לבד, אנחנו מקבעים את האמונה שצבע עור כהה אינו לגיטימי - וזו כמובן לא יכולה להיות התפיסה יותר. אז מעתה והלאה, הפסיקו להשתמש ב"ניוד". יש עוד כל כך הרבה מילים כדי לתאר את הגוון הניטרלי, שאין שום צורך להמשיך ולהיאחז במילה פוגענית, שמדירה אוכלוסייה שלמה מתעשיית האופנה.
