הדוגמנית הבינלאומית למידות גדולות מירב תיתה עשוש לא מגיעה לראיון הזה בשיא האנרגיה שלה. רחוק מכך. "אני לא יודעת מה קרה לי", היא אומרת. "התעוררתי באמצע הלילה עם כאבי גרון ולא הצלחתי לחזור לישון. בבוקר, כשניסיתי לדבר לא יצא לי קול".
אוי. ביקשת להיבדק?
"לא, לא, אל תדאג, אין לי קורונה. אני גם לא ממש פוחדת מזה כי אני בקושי מתראה עם אנשים, אז ממי אני אדבק? אתה יודע, אין עבודה, הכול מדכא, משעמם, איום ונורא. עכשיו אני בעיקר משתדלת לנסות לחשוב מה הלאה ואיכשהו להעסיק את עצמי ולפתח את עצמי בכל מיני תחומים. בתחילת הקורונה עוד הייתה אופטימיות, אמרו שזה מצב זמני ושעוד מעט זה נגמר ועדיין קיבלתי עבודות בחו"ל, עד שיום אחד החזירו אותי לארץ מלונדון - וזהו, מאז אין כלום".
המצב החדש והלא מתוכנן הזה מציב אותה בצומת החלטה קריטי. בינה לבין עצמה, עוד לפני פרוץ משבר הקורונה היא כבר הגיעה להחלטה שהשנה, בה היא חגגה את יום ההולדת האחרון שלפני גיל 30, תהיה השנה האחרונה שלה במקצוע. העובדה שעד שהחל הבלגן היא עדיין הייתה מחוזרת על ידי קמפיינים למותגים שווים במיוחד בלונדון, בפריז, בקייפטאון, בניו יורק, בלוס אנג'לס ובמוקדים אופנתיים רבים אחרים פחות רלוונטית להחלטתה.
"למרות ההחלטה שלי להפסיק עם הדוגמנות עד סוף השנה, כשהקורונה הגיעה הייתי עמוק בתוך העולם הזה. סגרתי עבודות עם ליווי'ס ומותגים אחרים, ממש נתתי פוש ענק, ואז, בשדה תעופה, בדרך מלונדון לקמפיין במרקש, קיבלתי הודעה שאני צריכה לחזור לארץ ושהכול מבוטל. היום אני לגמרי עם רגל בחוץ ועם הפנים קדימה, הלאה. אני קצת מפחדת להגיד את זה באופן סופי, אבל אני רוצה להיות עם פחות דאגות ועם ידיים פתוחות לדברים טובים וחדשים שיגיעו, כי אני מרגישה שמיציתי לגמרי את העשייה שלי בתחום הזה. גם בכל הנוגע לשינוי סדרי עולם אני חושבת שכבר עשיתי את שלי. אני עושה את זה כבר חמש שנים ועכשיו, כשאני עוד רגע בת 30, אני מרגישה קצת זקנה, אתה יודע".
נו באמת. את בת 30.
"כן, אבל העולם שייך לצעירים. אני מפנה את המקום לפנים חדשות, יותר אטרקטיביות. דוגמנות זו ממילא לא הייתה המטרה הסופית שלי. מבחינתי, זה צינור לדברים גדולים יותר. אני לא חושבת שאני רק פרצוף יפה".
תיתה צודקת. היא הרבה יותר מפרצוף יפה והיא גם בהחלט עשתה את שלה. כלומר, עשתה המון למען נשים, בדגש על מה שנהוג לכנות היום "נשים אמיתיות". כאלה שלא תמיד מרגישות שלרשתות האופנה הגדולות יש מה להציע להן ועד לא מזמן היו מוקצות מתעשיית הדוגמנות בשל נתוניהן הגופניים. נשים שלא מוכנות לוותר על תענוגות החיים כדי להגיע לפיגורה ה"נכונה".
"קיבלתי בחמש השנים האחרונות הרבה מאוד ירידות על המשקל ועל הנראות שלי", היא אומרת, "הייתי פעם בצילומים במקום סגור ומחניק, בלי חלונות ובשלב מסוים התחלתי להרגיש לא טוב. הייתה לי ממש סחרחורת וביקשתי לצאת רגע החוצה. ואז, מר מעצב שיער שכפי הנראה יודע עלי הכול אמר לי 'תקשיבי, אם תורידי חמש קילו אולי תרגישי יותר טוב'".
מנוול.
"לגמרי. דפקתי לו מבט של רצח ובמצב אחר הייתי דופקת לו בראש עוד משהו. פשוט לא נראה לו הגיוני שאני הדוגמנית בקמפיין. שמנופוב קלאסי, בקיצור. אחד שחושב ששומנים זה מידבק. אחר כך, בארוחת צהריים הוא לא רצה לשבת לידי בגלל שאכלתי פיתה והוא פחד שזה ייגרה אותו. הוא כל הזמן נתן לי להרגיש שאני לא אמורה להיות שם, שאני לא ברמה הנכונה".
גם העובדה שתיתה עשוש מגיעה מרקע דתי (לאומי) הופכת אותה לעוף קצת מוזר בעיניהם של צרי מוחין למיניהם בתעשיית הדוגמנות. עבורה, הרקע הזה דווקא מהווה יתרון: אחרי שנים שבהן התלבשה בצניעות, היא לא מהססת ולא מתביישת היום ללבוש כל מה שמתחשק לה - ולעזאזל התגובות ברחוב. "אחרי כל כך הרבה נשים שאמרו לי מה אני לא יכולה ללבוש מטעמי צניעות, כשהסרתי את העול הזה לא הייתי מוכנה יותר לשמוע שיש דברים שאני לא יכולה ללבוש", היא מסבירה. "פעם זה היה הרבה יותר ממקום גחמני, להוכיח שאני יכולה. היום אני רגועה לגמרי, אני כבר לא צריכה להוכיח שום דבר. לא פעם קרה שהייתי בצילומים עם דוגמנית אחרת, רזה יותר, שלא הייתה מוכנה להתפשט ליד אנשים מטעמי בושה, לא מטעמי צניעות. היא חשבה שהיא שמנה מדי".
"אני באמת לא מבינה ממה בדיוק אני אמורה להתפדח", היא מוסיפה, "כולנו עם צלוליט, כולנו עם פגמים. יש משהו בעולם הדת שבאתי ממנו שהציל אותי. לא ניזונתי שם מכל התוכן הזה, שגורם לחוסר ביטחון. בפנימייה לא ראינו דוגמניות רזות, לא הכרנו את האידיאל היופי הזה, יופי שלא באמת קיים. זה גרם לי להרגיש בטוחה במראה שלי".
ואולם, גם ביטחון עצמי גבוה כמו של תיתה עשוש לא מבטיח לאישה אמיתית חיים קלים. "הקושי הכי גדול שלי הוא להגיע לחנות בגדים, לראות שאין את המידה שלי ולהבין שמשהו לא בסדר", היא אומרת, "הבגדים צריכים להתאים לנוף, לא אנחנו לבגדים. אני לא מבינה למה זו כזאת משימה בלתי אפשרית. גם מקומות שכן מוכרים בגדים במידות גדולות יותר, בדרך כלל לא לוקחים דוגמנית פלאס-סייז לקמפיין שלהן. יש הרבה רעל בתעשייה הזאת. הייתה רשת של מידות גדולות שהצטלמתי לקמפיין שלה ואחרי כמה ימים הם הודיעו לי שמוחקים אותי מהקמפיין כי הבוס אמר שאני שמנה מדי. זה לא הגיוני. זו רשת של מידות גדולות! זו ממש יריקה לבאר שממנה הוא שותה. זו חוצפה ברמה ש… עזוב, אני מתעצבנת פה".
לפני כמה חודשים הצטלמה תיתה עשוש לקמפיין קולקציית בגדי הים במידות הגדולות של מותג האופנה "בננהוט" של נטע אלחמיסטר ונועה בני. זמן קצר לאחר שתמונה של השלוש הועלתה לאינסטגרם והתווספו עוד ועוד תגובות רעילות, התמונה הוסרה על ידי האפליקציה. "אנשים טרחו אפילו לכתוב לי בפרטי מה הם חושבים עלי", היא מספרת, "כתבו דברים איומים כמו 'את חולה' ו'הלוואי שתמותי'. אני מניחה שדפקתי להם באיזשהו מקום את הפנטזיה שלהם. חירבתי את מה שהם אוהבים להסתכל עליו. גם נשים פנו אליי ואמרו לי כמה זה לא בסדר, לא יפה, לא אסתטי. יופי. אני מאמינה שזה בא גם ממקום של קינאה על זה שאני מרשה לעצמי והן לא. אבל בסדר, שיגידו מה שהם רוצים. אף אחד לא יגיד לי מה ללבוש ומה לא. אם ארצה, אלבש חוטיני עם חוט בתחת. ככה זה, זה מה יש".
בקיצור, את אומרת שעוד יש לאן להתקדם.
"בטח. המון. אני חושבת שאין מספיק ייצוג של דוגמניות כמוני, שהן לא סופר מרוטשות. המראה שלי עדיין לא נורמלי בעיניים של אחרים. כשעשיתי את הקמפיין של 'בננהוט', התמונה לא הייתה מרוטשת. עמדתי שם ליד נטע ונועה, שהן רזות, והייתי מאוד בולטת בחריגות שלי. נראה לי שמכאן באו התגובות".
היום היא טוענת, כאמור, שדוגמנות מעולם לא הייתה מטרת-על בחייה, אבל בכיתה ב', לאחר שנחשפה לראשונה לטקס מלכת היופי, היא דיברה אחרת. "רציתי גם", היא אומרת. "כשהגעתי לאולפנה עדיין נמשכתי לתחום הזה והשקעתי הרבה מאוד במראה. המנהלת שלי אמרה לי פעם שאין בי פנימיות, רק חיצוניות, כי רק בזה אני משקיעה. המראה שלי היה תמיד באור הזרקורים, ולא בקטע טוב. הרגשתי שכל הזמן מנסים להכיל אותי ולעמעם את הדבר הזה. משהו במוחצנות - ובכלל, בנוכחות שלי - לא בא לאנשים טוב. האמת היא שרוב הזמן הייתי מגיעה לאולפנה עם אותם הבגדים שהאחרות לבשו, רק שעלי הם היו צמודים ועליהן לא, אז רק אותי העיפו מהשיעורים. היה שם אנטי קשה מאוד כלפי".
לדבריה, היא לא בדיוק יצאה בשאלה. היא עדיין מקיימת חלק מהמצוות ועדיין מחוברת מאוד ליהדות, רק שהיום היא עושה את זה עם פחות מגבלות ותוך כדי שומרת על קשר הדוק עם הוריה ועם חמש אחיותיה. עד שהחל משבר הקורונה, את רוב זמנה היא העבירה בחו"ל, כשהיא מדלגת מקמפיין יוקרתי אחד למשנהו. לפני כשנתיים היא הוחתמה בסוכנות העל 'ווילהלמינה' שבלוס אנג'לס וחיה על הקו שבין החוף המערבי למזרחי, עם עצירות קצרות בישראל. כאן, היא מככבת באופן קבוע בשבוע האופנה של מוטי רייף, ועד כה היא הספיקה להצטלם לקמפיינים של "דלתא", "עונות" ועוד.
בימים אלה היא מצטלמת, זו השנה השלישית ברציפות, לקמפיין שמלות הכלה של המעצב המוערך דרור קונטנטו (שהפך לאחד ההימורים מבין הדיירים החדשים שנכנסים לבית "האח הגדול") שגם עיצב את שמלת הכלה שלה, בחתונתה עם אהוב לבה דור חתוכה לפני שלוש שנים וקצת. "שבוע לפני החתונה היו כל מיני דברים מבאסים", היא מספרת, "האולם קיבל צו סגירה שבועיים לפני החתונה וסבתא שלי נפטרה שבוע לפני. לקחתי את זה מאוד קשה. הרגשתי שישי יותר מדי סימנים משמיים, שמשהו כאן לא טוב. רציתי לדחות את החתונה, כי לא רציתי חתונה עצובה. רציתי שאמא שלי תוכל לרקוד איתי. בכיתי לדור שאני לא רוצה חתונה עצובה והוא אמר לי 'תקשיבי, החתונה הזאת היא ציון דרך, אבל החיים האמיתיים מתחילים אחר כך ושם אני מבטיח לעשות אותך שמחה כל יום ויום".
עד כה, טפו-טפו, חתוכה עומד בהבטחתו ויותר מכך. הוא הצליח לעודד אותה גם ברגעים הקשים ביותר, כשעברה הפלה בחודשים האחרונים. עוד באותו היום שהתבשרה כי היא מעוברת, עברה אירוע טראומתי של הפלה טבעית. "בדיעבד", היא אומרת, "זה היה משהו שחיזק אותנו מאוד. הוא היה שם, מאוד תמך, מאוד חיזק. הרגשתי מאוד מחוזקת. למזלי, במירכאות, גילינו שהמצב לא טוב באותו יום שבו גיליתי שאני בהריון. בבוקר עשיתי בדיקה שיצאה חיובית ובערב דיממתי והגענו לבית חולים. כאב לי מאוד. הייתי על משככי כאבים חזקים במשך תקופה. ברוב טיפשותי, לקחתי המון כדורים כדי לנסות לחזור לעצמי כמה שיותר מהר כי סגרתי עבודות מראש. הייתי ממש בלחץ לחזור לשגרה. כתוצאה מזה, כמה ימים אחר כך קיבלתי הרעלה שגרמה לי להיות הרבה יותר חולה ממה שהייתי קודם".
היום, ברוך השם, מירב תיתה עשוש בריאה, שלמה ואוהבת את עצמה יותר מתמיד. "פעם לא אהבתי את העיניים שלי", היא מגלה. "היום אני מתה עליהן. הן קטנות מאוד, אבל עוצמתיות. בכלל, אני מתהדרת היום בהרבה דברים שפעם חשבתי שהם לא יפים. זה מעבר להשלמה. זו אהבה".
