בשבוע האחרון הרשתות החברתיות געשו נוכח עדויות רבות על הטרדות מיניות מצדו של מעצב האופנה האמריקני המצליח אלכסנדר וונג. עם פרסום העדויות הראשונות, כפי שהוצגו בעמוד האינסטגרם של "דיאט פראדה", החשבון שלקח על עצמו לחשוף עוולות בתעשיית האופנה, וכן בעמוד האינסטגרם Shit Model Management - המעצב בחר שלא להגיב ואף סגר את החשבון האינסטגרם שלו לתגובות. מצד מפורסמים, מפורסמות ואף מגזיני אופנה רבים ונחשבים נרשמה התעלמות מוחלטת מהפרשה.
נראה היה כי מישהו מנסה להשתיק את הסיפור הזה בכוח, אך לרשתות החברתיות חוקים משלהן, ומה שלא מקבל במה בכלי התקשורת במיינסטרים ולא מקבל התייחסות רשמית מצד הנאשם, רק מתפשט עוד יותר. וכך, וידוי בודד של הדוגמן אוון מוני בטיקטוק, שבו סיפר על הטרדה שחווה מצד המעצב במועדון בניו יורק ב-2017, התפשט כמו אש בשדה קוצים והצית שריפה של ממש - שיצרה גל עדויות נוספות. בסופו של דבר, חרף ההתעלמות הארוכה שנמשכה שלושה ימים, למעצב האמריקני לא נותרה ברירה והוא הגיב למתרחש - כשהוא כמובן מכחיש מכל וכל את הטענות הללו.
תחילה, מסר עורך דינו של וונג כי המקרה שתיאר מוני בחשבון הטיקטוק שלו לא קרה, וכי כנראה שהדוגמן טעה בנוגע לאדם שנגע בו באופן אינטימי ושלא בהסכמה באותו מועדון. חשוב לציין כי מוני בווידוי הוויראלי הראשון שלו לא חשף את שם המעצב, אולם אז הגיעו אליו תגובות שביקשו לדעת אם מדובר בוונג, כיוון שהם חוו או שמעו על אירועים דומים שקרו מצדו של מעצב האופנה. בסופו של דבר, העלה מוני סרטון שבו התוודה כי מדובר בוונג. הווידוי הזה פתח צוהר לשורה ארוכה של קורבנות נוספים שהתוודו ותיארו דפוס דומה - מגע שלא בהסכמה, חשיפת איברים אינטימיים וערפול חושים בחסות סמים קשים, שלהם דאג וונג, גם מבלי שהצד השני הביע בכך עניין, רצון או הסכמה.
לאחר שהסערה סירבה להירגע, למעצב בן ה-37, חביב הכוכבות (קים קרדשיאן, ליידי גאגא, זואי קרביץ) ודוגמניות העל (בלה חדיד וקנדל ג'נר), לא נותרה ברירה. תגובתו הרשמית של וונג: "בימים האחרונים נתקלתי בהאשמות שווא מגוחכות וחסרות בסיס. הטענות הללו תוגברו שלא בצדק על ידי חשבונות ברשתות החברתיות שידועים לשמצה בגין פרסום מידע מכפיש ממקורות אנונימיים עם אפס ראיות או בדיקת עובדות כלשהי. מקומם אותי לראות את השקרים האלה עליי שמוצגים כאמת. מעולם לא עסקתי בהתנהגות הזוועתית המתוארת, ולעולם לא אתנהג כפי שמתואר בהאשמות האלה. בכוונתי לרדת לעומק העניין ולתפוס את מי שאחראי להפצה האכזרית של ההאשמות האלה ברשת".
שאלה לא פחות גדולה סביב הסיפור הזה, היא מדוע מגזינים גדולים בתעשיית האופנה נמנעים מלעסוק בו. כך למשל, במגזין ווג האמריקני לא תמצאו שום זכר לפרשה. גם לא במגזין הארפר'ס בזאר הנחשב, מארי קלייר ועוד. מי שכן התעסק בסיפור וכתב על הטענות שהועלו נגד המעצב, אלו אתרי חדשות מהעולם כמו הגרדיאן הבריטי, הניו יורק טיימס, BOF ואחרים, אך גם הם המתינו 24 שעות ואפילו יותר בכדי בכלל להעז ולעסוק בפרשה. כולם מקורות חשובים, אך הם אינם המגזינים הכי גדולים בתעשיית האופנה.
ייתכן כי מדובר בהתנגשות של אינטרסים כלכליים, אולי בחוסר יכולת לאמת את ההאשמות, או שייתכן כי מדובר בהיכרות אישית עם המעצב שהקים את המותג שלו כבר ב-2005, שגרמה לעורכים לקבל החלטה שלא לעסוק בסיפור. כך או כך, זו אכזבה. יש ציפייה לנהוג לפי כללי האתיקה העיתונאית ולדווח על הסיפור, כפי שמגיע לקוראים, ולא לקבור אותו בתקווה שייעלם. סביר להניח שהכתם הזה בקריירה של וונג לא ייעלם כל כך מהר, וימים יגידו אם עוד אנשים מוכנים להיחשף בסיפור הזה או שבאמת מדובר בהאשמות שווא.
