בשנים האחרונות, חולצות ה"פוסי בואו" - חולצות עם קולר הנקשר כפפיון, נראות בכל מקום, ובהרבה מאוד פעמים בהקשר מחאתי-פוליטי-פמיניסטי. ואולם, החולצות הללו אינן בשורה של העת האחרונה. הן נולדו כל כך מזמן, לפני מאות שנים, שזו תהיה חוצפה של ממש לנכס את השימוש בהן למאה ה-21, חרף ההקשר האקטואלי שלהן לרוח התקופה והשינויים ביחס לנשים שהובילו להתפוצצות הטרנד. לרגל יום האישה הבינלאומי, החלטנו לחזור אחורה אל ההיסטוריה של הפריט עם השם הכי חצוף במלתחה שלנו ולהבין איזו דרך הוא עשה עד למה שהוא היום - פריט לבוש מחאתי. ותודה לדונלד טראמפ, כמובן.
קשר הפרפר הצמוד לצוואר, שמוכר היום בשם "פוסי בואו", נולד במאה ה-17 באנגליה, אז החל להיות פופולרי בקרב נשים וגברים כאחד. מדובר היה באלמנט קישוטי שסימל מודרניות והידור ולכן זכה לאהדה בקרב מתלבשים. אז, הסגנון הזה עוד לא קיבל שם ייעודי. במאה ה-19 הייתה זו צרפת, מי שנחשבת בירת האופנה הראשונה, שאימצה את הסגנון וראתה בו נשי, רך ומתקתק. הרעיון היה קשירה סביב הצוואר שמזכירה עניבת פפיון, אבל פפיון גדול ורופף יותר מהמוכר. קשר ה"פוסי בואו" זכה אז לשם: "לוואלייר", על שמה של לואיז דה לוואלייר, הפילגש של לואי הארבעה עשר, מלך צרפת במאה ה-17.
המאה ה-20 כבר חיבקה באהבה גדולה את הסגנון שהחל את דרכו במאה הקודמת. בשנות ה-20 הייתה זו קוקו שאנל שעיצבה בגדים עם עניבת הפרפר האלגנטית, וגם היא ראתה בו אלמנט קישוטי נשי. בשנות ה-30 ווג נתנו לסגנון הזה הכרה, אז הוא נולד בשם "פוסי בואו", שבכלל לא רצה להיות אזכור למילת סלנג מלוכלכת שמתארת את איבר המין הנשי. המחשבה התמימה מאחורי השם הייתה עניבת קשירה ('בואו' באנגלית) עם אוזניים שמזכירות חתלתולים ('פוסי' באנגלית).
אחרי מלחמת העולם השנייה, אז נשים יצאו לעבוד במקום הגברים שגויסו ללחימה, פריטי לבוש גבריים עשו את דרכם אל המלתחה הנשית. מדובר היה בניסיון מחאתי של נשים לדרוש שוויון זכויות בתעסוקה ובאופן כללי כלפיהן, וזאת על ידי אימוץ פריטי לבוש גבריים. בשנות ה-60 הגיע השיא של הלבוש הגברי עבור נשים, כאשר לראשונה הן החלו ללבוש חליפות גבריות. אז גם חזר הפוסי בואו אל קדמת הבמה. ב-1967 הציג איב סן לורן את חליפת הגברים שלו המיועדת לנשים, אליה צירף עניבה גברית. אפשר לומר ששנות ה-60 החזירו את עניבות הפרפר אל הטרנדיות שלהן - ולראשונה קישרו בינן לבין מחאה פמיניסטית.
בשנות ה-80 ה"פוסי בואו" קיבל את הגושפנקא שקישרה בינו לבין פוליטיקה. באותו עשור, עניבות הפרפר הפכו למזוהות עם "אשת הברזל", הלוא היא ראשת ממשלת בריטניה לשעבר, מרגרט תאצ'ר. בגדי העבודה שלה כללו בין היתר המון חולצות "פוסי בואו", וכך הפכה החולצה הזו לסימן היכר שלה ולכזו שמסמלת עוצמה נשית. בזכותה של תאצ'ר, פריט לבוש שאולי היה "נשי" ו"רך", הפך לעוצמתי וקשוח. בהלווייתה של תאצ'ר ב-2013, סמנתה קמרון, רעייתו של ראש ממשלת בריטניה דאז, ספדה לה בחולצת "פוסי בואו", כדי לחלוק לה כבוד אחרון עם פריט הלבוש שהיה מזוהה עמה יותר מכל.
בעשורים שבאו אחר כך חולצות ה"פוסי בואו" תמיד היו ברקע, אבל נראה היה שעם מותה של תאצ'ר, תהילתם חלפה. ואז הגיע העשור השני של המאה ה-21 שהחזיר אותם כפריט מחאתי-נשי עוצמתי במיוחד. במהלך הקמפיין לנשיאות ב-2016 של דונלד טראמפ, נשיא ארצות הברית לשעבר, נחשפה הקלטה שלו מהעבר שטילטלה את העולם. "Grab them by the pussy", היה הציטוט הפוגעני, המחפיץ והמשפיל שלו כלפי נשים שנאמר על ידו ב-2005 ונחשף יותר מעשור לאחר מכן. כצפוי, המשפט הספציפי הזה הרגיז לא מעט אנשים - גברים ונשים כאחד וגרר שורה של מחאות. התגובה החזקה ביותר שנרשמה למשפט של טראמפ, הייתה דווקא מצד רעייתו, האישה והסטייל - מלניה טראמפ. ימים ספורים אחרי חשיפת ההקלטות הישנות היא הגיעה לכנס בחירות לבושה בחולצת "פוסי בואו" ורודה של גוצ'י. ההמון לא יכלו שלא לתהות אם מדובר במסר מכוון מראש או במקריות ותו לא. ארבע שנים של קדנציה אחר כך, אפשר לומר כמעט בוודאות שזו הייתה הדרך שלה להעביר מסר של תמיכה בנשים, ולצאת נגד ההתבטאות של בעלה.
אחרי שנבחר לנשיאות, המשפט המלוכלך של טראמפ, בו תיאר בבוטות הטרדה מינית ונגיעה שלא בהסכמה באיברי המין של נשים, המשיך לרדוף אותו. לאחר ההשבעה פרץ גל מחאות נשים בארצות הברית. אל אחד מאותם אירועים הגיעו המפגינות בכובעי גרב ורודים עם אוזני חתלתולה. הכובעים האלו זכו לכינוי "פוסי האטס" - "כובעי פוסי", אם תרצו. וזו הדרך שלהן להשתמש בפריט לבוש כדי להביע את מחאתן בבחירה באדם עם רטוריקה פוגענית כלפי נשים לתפקיד האיש החזק בעולם, נשיא ארצות הברית. זמן קצר לאחר מכן, פרצה מחאת MeToo שהחלה באופן מקוון בטוויטר והתפשטה בענק אל כל העולם, והפילה גברים ענקים ומצליחים - שנחשפו כמטרידים סדרתיים.
לטוב ולרע, הציטוט הפוגעני של טראמפ הקפיץ את המניות של סגנון ה"פוסי" - כשהפעם עניבת הפרפר שהחלה כפריט לבוש תמים קיבלה קונוטציה של העצמה נשית ומחאה נגד פטריארכיה, החפצה והטרדות מיניות. מאותה שנה, עניבת הפרפר הזו נראתה כבר בכל מקום. גוצ'י אולי היו מובילי הטרנד, אבל מעטים המעצבים שלא אימצו את הסגנון. טום פורד העלה קולקציה שלמה עם צמד המילים "Pussy Power" על המסלול בשבוע האופנה בניו יורק ב-2016 ומעצבים רבים החלו לקדם את קשירת הפפיון. לואי ויטון, שאנל, בלנסיאגה, מיו מיו, קרולינה הררה ועוד ממשיכים לשלב את הצווארון המדובר בשלל פריטים גם בקולקציות החדשות.
באפריל 2018 חולצת ה"פוסי בואו" שוב חזרה לכותרות, והפעם כסמל של מחאה נשית בשבדיה. נשים רבות לבשו את החולצה כדי להביע תמיכה בשרה דניוס, מזכירת האקדמיה בשבדיה שעמדה בראש ועדת פרס נובל לספרות, שהתפטרה מתפקידה במחאה על טיפול האקדמיה בשערוריית מין של הצלם ז'אן קלוד ארנו, הנשוי לאחת מחברות הוועדה. השערורייה וההתפטרות של דניוס הובילו לכך שב-2018 לראשונה לא ניתן פרס נובל לספרות. דניוס, ממש כמו תאצ'ר, גילתה חיבה לחולצות ה"פוסי בואו" בדיוק בגלל הדיסוננס שלהן - מחד משדר רכות ומאידך לקוח מהמלתחה הגברית. וכך, ב-2018 נרשמה התלהבות לא רגילה בקרב נשים ששילבו את ה"פוסי בואו" במלתחה שלהן בשל הצעד האמיץ שנקטה דניוס.
ממרגרט תאצ'ר, דרך מלניה טראמפ, שרה דניוס - ועד היום. חולצת ה"פוסי בואו" כבר לא יכולה להתחמק מהיותה סמל של העצמה נשית ומחאה נגד הסדר הישן, שבו לגברים יש יותר זכויות מלנשים. האחרונה שהשתמשה בו כסמל ממש לאחרונה הייתה קמלה האריס, סגנית הנשיא הראשונה בארצות הברית. בנאום הניצחון שלה היא בחרה ללבוש חליפה לבנה של קרולינה הררה עם שלל משמעויות נסתרות, כאשר אחת מהן התחבאה בחולצת ה"פוסי בואו" שלה. זו למעשה היתה הדרך שלה להעביר מסר לנשיא היוצא, דונלד טראמפ, מעין אצבע בעין של מי שעומד מאחורי אחת האמירות הכי מחפירות שיש כלפי נשים.
מי שבגללו חולצת ה"פוסי בואו" מתקשרת לסלנג מלוכלך ופוגעני אולי סיים את תפקידו, אבל החולצה והסגנון כאן כדי להישאר. ספק אם אי פעם תצליח ה"פוסי בואו" להתנתק מההקשר המחאתי והפמיניסטי שדבק בה, אבל אולי היא לא צריכה. היא לנצח תהיה זכר לכוחן של נשים להשפיע, לשנות - ולעמוד על שלהן בדרישה לשוויון.
