יש אנשים שבוכים על כך שהקורונה הרסה להם את שנת 2020 (ותחילת 2021). תסלחו לשר סנדה (34, נשואה פלוס שניים), העונה בעיקר לכינוי שר פיטנס, אבל האנשים האלה חלשים, מפונקים ופריבילגים חסרי תקנה. עם כל הכבוד, הם לא באמת יודעים כיצד נראית ומרגישה שנה קשה. למשל, כזאת שבנוסף לקורונה, כוללת גם חיידק טורף שכמעט שם קץ לחיים, עליהום ציבורי חסר רחמים בעקבות פליטת פה שמנופובית, חרדה קיומית, דיכאון עמוק ולקינוח, סערה ציבורית נוספת בעקבות שמלה חשופה מאוד בשבוע האופנה הישראלי.
כן, כל זה, בין השאר, עבר על שר פיטנס בשנה החולפת. סוג של אוטובוס אקורדיון שמיד אחריו דוהרת רכבת משא. וללא הורים בתמונה - אביה נהרג בתאונת דרכים בשנת 2007 ואמה הלכה לעולמה בנפילה מגובה בנסיבות מסתוריות ב-2017 - זה היה, במילה אחרת, קטסטרופה. אמנם הכושר הגופני נשאר לא רע למרות מגבלות הקורונה, אבל הנפש נפצעה ודיממה ארוכות. רק עכשיו, תוך כדי השבת רשת מכוני הכושר שלה לפעילות מלאה, שר מתחילה ללקק את הפצעים.
"במבט לאחור", היא אומרת, "אני מרגישה שבשנה הזאת קיבלתי את החיים שלי בחזרה. אני מסתכלת על כל הרע הזה והופכת אותו לטוב. אני מאמינה באלוהים בכל נפשי ובכל מעודי ואני מאמינה שלכל אדם יש את המסע שהוא צריך לעבור. זה היה המסע שלי. מסע הגורל. אני מקווה שעברתי אותו בהצלחה".
טוב, יש לזה הוכחה מוחצת: ברוך השם, את חיה.
"כן, אפשר להגיד, אבל ארבעת החודשים שבהם הייתי בבית חולים בין כאן לשם היו בשבילי כמו נצח. זה היה ניסיון איום ונורא".
הדרמה הרפואית החלה ב-20 באפריל אשתקד. שר הגיעה באותו יום למחלקת היולדות בבית החולים איכילוב בתל אביב כדי ללדת את בנה השני, ליאו - אחיו הקטן של אלרוי בן הארבע. הלידה עברה בשלום, אבל ביום שלאחר מכן, במלונית, שר החלה לחוש בחילה וסחרחורת. מאותו רגע מצבה הלך והידרדר - עד שבשלב מסוים הרופאים גילו שהיא הותקפה בידי זן אלים ביותר של חיידק סטרפטוקוק A, הכניסו אותה לניתוח בהול והודיעו לה קודם לכן שסיכוייה להישאר בחיים אינם גבוהים ושגם אם תישאר בחיים, ייתכן שתהיה משותקת בפלג הגוף התחתון ולא תוכל עוד ללכת. בנוסף לכך, הרופאים הסבירו לה שכחלק מהניתוח הם ייאלצו גם לכרות את רחמה. "באותו רגע לא חשבתי בכלל על ההשלכות של זה", היא אומרת. "הייתי בכאב עצום ולא חשבתי על כלום".
פחדת מהנורא מכל?
"לא פחדתי למות. מוות הוא הפיתרון הכי קל. כשאדם מת הוא לא מרגיש כלום. הוא פשוט מת ועולה למעלה. אנחנו הולכים למקום טוב יותר. החוויה בבית חולים הייתה מאוד קשה כי הרגשתי את הכול. עברתי שם כאבים וייסורים שאני מתפללת שאף אחד בחיים לא ירגיש אותם. ייסורים גופניים לצד יסורים נפשיים על זה שאני לא יכולה לטפל בתינוק שלי, שרק עכשיו נולד. שלא לדבר על הילד הגדול שלי, שלא הבין איפה אימא. הוא עדיין מתעורר לפעמים בלילה ושואל איפה אני. אני לא יודעת אם אני אחזור להיות אותו בנאדם. הייתי בתחתית של התחתית".
איכשהו, בעזרת כוחות נפשיים חזקים לא פחות מאלה הפיזיים - וגם, לדבריה, הודות לפעילות הגופנית שעליה לא ויתרה גם בימים הקשים ביותר - שר שרדה כדי לספר. ליתר דיוק, כדי ליפול לבור חדש - הפעם, אחד שהיא חפרה לעצמה. בסרטון שהעלתה ליוטיוב במטרה לעורר מודעות בתקופת הסגר לנחיצותם של חדרי הכושר, מופיעה הדוגמנית/שחקנית/זמרת נוי אייזן, שנוספו לה כמה קילוגרמים באופן מלאכותי. כשהיא נכנסת לחדר הכושר, שר לא מזהה אותה, כביכול, בגלל העלייה במשקל. שר ציינה בכיתוב שלמטה כי מדובר ב"הומור", אבל עדיין, אנחנו חיים בשנת 2021 ולכן היא קיבלה על הראש, ודי בצדק. השבוע, פורסם עוד סרטון בו השתיים מגחכות על מצה עם שוקולד ומה צריך לעשות כדי 'לשרוף' את הקלוריות.
"אי אפשר להתעלם מהעובדה שזו לא הייתה תקופה שגרתית", היא אומרת. "היינו הרבה יותר בבית, המזון היה מאוד נגיש - ואין מה לעשות, היו נשים, ואני ביניהן, שעלו במשקל", היא מנסה להסביר. "המטרה שלי בסרטון הייתה לצחוק על המצב ולהעלות את הנושא לסדר היום הציבורי, אבל לצערי הרב יש אנשים שנפגעו מזה. הדבר היחיד שנעשה לא נכון היה תיאור הסיטואציה, שלחלק מהאנשים היא קשה. זה לא שמנופובי, חלילה. הקמתי רשת מכוני כושר מתוך זה שאני בעצמי הייתי נערה מלאה. גם אני מתמודדת עם בעיות משקל בגלל הגנטיקה שלי. אין קשר לשמנופוביה".
בסופו של דבר, כדרכו של עולם, המתקפה עליה שכחה, אולם כעבור זמן קצר נפתחה מולה חזית נוספת, מטעם טוקבקיסטים שומרי צניעות שהזדעזעו מגודל המחשוף בשמלה האדומה שלבשה בשבוע האופנה הישראלי - שמלה שמתכתבת להנאתה עם ג'יי לו. היו ביניהם גם כאלה שהרחיקו לכת בהגזמה פראית. "אני לא מבינה איך אנשים יכולים לאחל למישהו אחר למות - במיוחד אחרי כל מה שעברתי", היא אומרת. "אני שופטת כל אחד לכף זכות ולכן אמרתי לאותו בנאדם בלב שאני מאחלת שאלוהים ישלח לאותו אדם בינה ושכל להבין שהוא יכול להתנהג אחרת. אני לא כועסת על טוקבקיסטים רעים. אם הייתי יכולה לפגוש אותם, הייתי משנה את תפישת עולמם וגורמת להם לחיות חיים טובים יותר. זה אולי תמים, אבל זו אני".
את מושכת אש.
"נו, יופי, זה טוב. זה אומר שאתה חי. שמע, אני בנאדם יחסית מוכר, יש לי כמעט 400 אלף עוקבים באינסטגרם וסביר להניח שלכל אחד מהם תהיה דעה אחרת. זה לא שאני מושכת אש. אני פשוט לא יכולה לחיות את החיים שלי על פי מה שאחרים רוצים - ומה לעשות, לפעמים זה יוצר התנגשויות".
את חייבת להודות שזו שמלה די נועזת.
"זו שמלה מדהימה. כל אישה רשאית לעשות מה שטוב לה, מה שהיא רוצה, וללבוש מה שבא לה. את החשבונות של הצניעות היא צריכה לעשות רק עם עצמה. אנחנו אלופים בלתת ביקורת ולהגיד לאחרים מה לעשות ואיך להתלבש ומה להרגיש. אם נוכל לשנות את הביקורתיות הזאת, נהיה אנשים הרבה יותר טובים. לבשתי את השמלה הזאת כדי להרים נשים ולגרום להן לאהוב את עצמן. אני שלמה עם עצמי".
המוזה של שר פיטנס היא לא השחקנית והזמרת שר. היא נולדה בשם שיר ושינתה את שמה לאחר מותו של אביה. "הרגשתי שאני לא יכולה לשיר יותר כי משהו בי מת יחד איתו", היא מסבירה. "ש אנשים שבשבילם אני עדיין שיר. בעלי, למשל, קורא לי שיר, כי ככה הוא הכיר אותי. האמת היא שהמשמעות של 'שר' מבחינתי היא משמעות המילה באנגלית - לשתף. זה אחד הדברים שהכי מניעים אותי בחיים: לחלוק עם אחרים את כל מה שיש לי".
ובכל זאת, את בעלה, איש העסקים עידן מתי, אותו הכירה בגיל 15, היא לא תחלוק עם אחרים, או עם אחרות. "הוא האדם הכי מדהים בעולם", היא אומרת. "הוא לא רק הבעל. הוא גם השותף, החבר הכי טוב, הנפש התאומה ועוד המון שבחים מפה ועד הודעה חדשה. על כל דבר שאני עושה הוא מפרגן ומרים".
איך הוא הגיב למשל לשמלה בשבוע האופנה?
"מעליב אותי שאתה בכלל שואל את זה. ברור שהרים. אל תשכח שזה היה בשבוע האופנה. זה לא שהייתי הולכת עם משהו כזה ברחוב, כמובן. אני מאוד אוהבת את הסגנון של הסוואג, דברים היפ-הופים וקוליים, אבל בדרך כלל אני עם גולגול וטרנינג".
אפשר לסכם בזה שאת אישה חזקה, כן?
"תראה, אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל זה מסר טוב להעביר הלאה. כשהייתי בבית חולים, כל הזמן אמרו לי 'מאיפה יש לך את הכוחות האלה'. אמרתי להם ככה: 'גם כשאני בתוך תהום ואני מרגישה את החולשה הכי גדולה שאדם יכול להרגיש, אני יודעת למצוא חוזק. אז כן, אני אישה חזקה היום".
ומה את מאחלת לעצמך?
"שום דבר מיוחד. בריאות ושגרה. אני רוצה לקום כל בוקר ולגלות שהכל אותו דבר, שכל דבר במקום שלו, בלי הפתעות".
