בני אדם - בעיקר אלה הקשורים גנטית ליהדות פולנייה, אבל לא רק - נוטים להפריז בחשיבותה של יציבות בחיים. הסטנדרט בכל הנוגע למסע אל האושר, העושר והצמיחה האישית הוא, כידוע, בחירה במסלול מקצועי והקמת משפחה, אבל האם זו הפורמולה היחידה? כנראה שלא. עובדה: רונה לי שמעון. הדבר האחרון שמאפיין את 38 שנות קיומה על פני האדמה הוא יציבות, עוגן או מסגרת. ובכל זאת, לכל הדעות, היא בום ענק של הגשמה עצמית.
שמעון נעה קדימה בעקביות ובנחישות, כשהקריירה שלה - שיצאה לדרך בשנת 2005, הישר מהמקום השישי בריאליטי "נולד לרקוד" (קשת) - מזגזגת בלהטוטנות בין משחק, שירה, ריקוד, ריקוד, הנחייה ולאחרונה גם יזמות עסקית, כשותפה בחנות וירטואלית לבגדי מעצבים בשם Marqe. היא עושה את זה בלי להתבלבל, תוך הצגת כוחות-על במולטי-טאסקינג ובעמידה מול ניג'וסים הולכים וגוברים באשר לרווקותה המתמשכת.
העובדה שהיא לא ממש יודעת מה היא רוצה מחייה גם היום, שנתיים לפני גיל 40, כבר מזמן לא מפריעה לה לישון טוב בלילה. עם השנים, היא למדה להאמין שאפשר לנצח גם ככה, בלי קריאת כיוון, בלי תכנון מראש, כשחוסר ההחלטיות החינני והיעיל שלה בא לידי ביטוי גם באיך שהיא בוחרת להתלבש ובהגדרת הטעם האופנתי האישי שלה.
"אני יכולה להיראות בשבוע אחד עם שבעה לוקים שונים והאמת היא שכיף לי נורא לשחק עם זה", היא אומרת. "יום אחד אני הולכת עם ליווייס ומגפי בוקרים ויום אחרי אני עם שמלה מפונפנת. אני חושבת שזה מגיע מזה שתמיד אהבתי לחקור. מעט מאוד פעמים בחיים יש אצלי נקודה בסוף משפט. זה תמיד פסיק. אני תמיד חושבת שמה שהיה נכון לי אתמול לא בטוח נכון לי היום. ככה אני מתנהלת עם בגדים ואני מרגישה שאני מתנהלת גם בחיים".
נשמע קצת מלחיץ לחיות ככה, בתוך כל הבלגן הזה.
"זה בכלל לא מרגיש לי בלגן. אני מרגישה שכל אספקט של משהו שאני נוגעת בו, יש בו קול שבא מתוכי. יש לי עניין בהרבה דברים. אני אדם נורא סקרן. זה דווקא טוב לתקופה שאנחנו חיים בה, לא? אם אתה לא עושה הרבה דברים ב-2021, אתה טובע".
ואם את כן עושה הרבה דברים, אין לך זמן להקים משפחה, למשל.
"כשהבנאדם הנכון יגיע, יתפנה לזה זמן. אף פעם לא חשבתי שבגלל שאני עסוקה אין לי עניין לבן זוג. אני באמת מאמינה שכשהאדם הנכון יגיע הוא יקבל ממני את הזמן הראוי לו. למזלי, אני לא פולנייה ואני גם לא חושבת שהאנשים שמכירים אותי בפניקה או משהו כזה מהמצב שלי. אני חיה בנעימות. אני מאושרת".
בקיצור, את לא בקטע של ילדים. לגיטימי.
"אני לא יודעת עדיין. זה משהו שהתעוררתי אליו מאוחר מאוד, רק לאחרונה בעצם. זה לא היה חלום ילדות שלי, אבל בזמן האחרון זה יותר ויותר מסקרן אותי. אני לא קמה בבוקר עם איזשהו תסכול על זה שאני לא עומדת בטיימליין כלשהו, בוא נגיד ככה. אני מאמינה שיש לי את הסמן של אלוהים, שהוא מכוון אותי. אני סומכת על זה וככה נעים לי לחיות".
בימים אלה היא מלמדת משחק, מצטלמת לסדרה חדשה של כאן 11, עושה חזרות לכמה הצגות בתיאטרון, משתתפת במיזם המסחרי של עלית "קפה טורקי", רוקדת בסטודיו ובעיקר עסוקה במיזם העסקי החדש. לא, היא כבר המון זמן לא חיה בינינו על תקן "בוגרת ריאליטי". בכל זאת, היא נולדה לרקוד לפני 15 שנים. מאז תפקידה כקצינת המודיעין והמסתערבת נורית ב"פאודה" ב-2015, היא שחקנית מוערכת ומבוקשת. מאז שנכנסה לתפקיד של אניטה ב"סיפור הפרברים" של הקאמרי, ב-2016, היא דיוות תיאטרון זוהרת, זמרת ענקית עם חוש מוזיקלי מחודד שלאחרונה אף נבחרה להנחות את אירוע הגאלה הווירטואלי של הפלהרמונית הישראלית לעיניה המשתאות של אורחת הכבוד, בט מידלר.
ובכל זאת, נכון לעכשיו היא חושבת בעיקר ביזנס וממוקדת בפרויקט המשותף שלה עם חברתה המעצבת חמוטל בורכוב. "בתור אחת שמאוד אוהבת אופנה, אני כל הזמן מנסה לחפש מותגים מעניינים יותר מאלה שנפוצים כאן בשוק ומעצבים ייחודיים יותר, אבל אם את לא בלוגרית או משהו כזה יש לך קשה מאוד למצוא אותם", היא מסבירה. "יש פער בין המעצבים ללקוחות, שבגללו הם לא יכולים להיפגש. יש למה שעשינו כאן כמה מודלים בחו"ל - למשל, בלונדון ובדרום קוריאה - אבל רוב המודלים האלה מתמקדים במה שנקרא 'היי פאשן': מותגים שיש מאחוריהם הרבה ניסיון ומעצבים שהם מאוד מבוססים. הקושי הוא בלתת פלטפורמה למעצב שנמצא בתחילת דרכו ורוצה להגיע ללקוחות פוטנציאליות - וזה בדיוק מה שקורה ב'מרק'. יש מאות מעצבים כאלה בארץ".
האתר, MARQE, שהושק השבוע, פועל תחת הסלוגן "פותחים את השוק הקטן לקהל הגדול" וכולל, נכון להיום, דגמים של 76 מעצבים עצמאים - מבוגרי שנקר ועד דורין פרנקפורט, חלקם מקומיים וחלקם זרים. שמעון ובורכוב הגיעו אליהם בעזרת בנייה של שיתופי פעולה עם כמה ספקים גדולים. "כבר הרבה שנים רציתי להיכנס לתחום העסקים ולהיות יזמית, חלק ממשהו שיש לי בו שליטה וסיי, אבל לא כל כך ידעתי באיזו פלטפורמה", אומרת שמעון. "הגיעו אליי כל מיני הצעות במשך השנים, אבל לא היה משהו שהצלחתי להתחבר אליו. במיזם הזה אני ממש מדברת את הקולות של אנשים שצריכים במה, צריכים קיום, וזה דומה מאוד למצב שאני נמצאת בו כשחקנית שצריכה במה וקהל כדי להוציא החוצה את מה שהיא חייבת".
ההיצע האקלקטי באתר לא בהכרח משקף את הסגנון האישי שלה, שהיה בעבר "הרבה יותר נועז", לדבריה, והתמתן עם הזמן. "פעם הייתי ממש מופרעת, או איך שלא תקרא לזה. הייתי קונה את השמלות הכי הזויות בחנויות יד שנייה. מלא שמלות כאלה עם כתפיים והגזמות. עכשיו קצת התבגרתי. אני צריכה דברים אחרים מהלבוש שלי. אני מאוד אוהבת את הדברים של רינה צין, Uma, אן פונטיין, דורין פרנקפורט ועוד כל מיני מעצבות ומעצבים שאני מחשיבה את עצמי להאנטרית מאוד גדולה של הפריטים שלהם".
ועד כמה חשוב לך שהמידה של הפריטים האלה תישאר מאוד קטנה?
"זה בכלל לא האישו במקרה שלי. אני חושבת שהעבודה הסיזיפית שלי על הגוף היא חלק בילד אין מהחיים שלי. ממש לא משהו שנעשה לצורך שמירה על המשקל. זה פשוט נותן לי הרגשה של חיים טובים. אני לא מתלבשת כדי להסתיר שום דבר. אני מתלבשת אך ורק בהתאם למצב הרוח שלי".
הכי טוב. ואיך מצב הרוח שלך בימים אלה?
"האמת שנפלא. רק שימשיך ככה. לא צריכה יותר. באמת".
