"כל טרנד שיש בבגדי גברים התחיל אצל הגייז"

לרגל חודש הגאווה, חזרנו אחורה בזמן לסמן כמה טרנדים מובהקים שצמחו בקהילה, ולהבין איך אנשי התעשייה המקומית רואים את ההשפעה על עולם האופנה: "הגייז תמיד העזו לעשות דברים אחרת הרבה יותר מהסטרייטים"

רועי בהריר פרל

העובדה שהחתום מעלה משתייך, בעוונותיו, למגדר המושמץ והמשעמם עלי אדמות (גבר הטרו-נורמטיבי) היא, כשלעצמה, מאוד 2021. כתיבה על אופנה ולייף סטייל היא ללא ספק תחום עניין ועיסוק שעל פי הסטיגמה שייך לנשים ולגייז, אבל הנה, עובדה, זה קורה. אמנם אני לא מכיר עוד עיתונאי אופנה ולייפסטייל - תחום עיסוקי העיקרי בעשור האחרון - מה"קבוצה" שלי, אבל נראה שמשהו בכל זאת משתנה: הקצוות הולכים ונפגשים, המגדרים מתקבצים, ההבדלים מיטשטשים.

כמה וכמה מבין חבריי הסטרייטים הם בעצם גייז בארון, אבל במובן הלא סימבולי, בלי קשר להעדפתם המינית. הארון שלהם פשוט עמוס בפריטים שנחשבו בעבר ל"גאים" והיום הם נחלת הכלל. למעשה, הגברים והנשים ה"חדשים" הם כמעט א-מגדריים בכל הנוגע לסטייל, ובכלל, למראה חיצוני. הסיבה לכך היא עליית קרנן של חירויות הפרט בעידן הנוכחי, המקדם בין השאר פלורליזם של נטיות מיניות ודרכי ביטוי אופנתיים. אם בעבר אנשים "נורמטיביים" חששו להתלבש ולהתנהג כפי שהם באמת רוצים נוכח הסביבה השיפוטית, הרי שהיום הגדרת המושג "נורמטיבי" רחבה הרבה יותר ולכן גם להם מותר, כביכול, "להשתגע".

פלורליזם של דרכי ביטוי באופנה - בילי פורטר (צילום: GettyImages)

חשוב להבהיר: דיפוזיה בין מגדרים אינה תופעה חדשה שנולדה בשנות ה-20 של המאה ה-21. אם כבר, היא רטרו לפתיחות המינית המופקרת והנפלאה של שנות ה-20 של המאה הקודמת. האדם, על שלל יצריו ומאווייו, מאז ומתמיד פזל לכיוונים שונים, בחן גבולות וחקר את מיניותו. דוגמה מובהקת לכך היא הרכבי הרוק הגבריים-נשיים מהסבנטיז והאייטיז, ביניהן קיס והניו יורק דולז, שהתלבשו והתאפרו כמו נשים. מעריצותיהן דאז חשבו שזה סקסי ואף זרקו עליהם חזיות כי מה לעשות, גבר חתיך שעושה מה שבא לו - להבדיל מסתם גבר חתיך - הוא גבר מושך.

לא חסרות דוגמאות גם למקרים הפוכים, שבהם גייז אימצו לוקים של 'סטרייטים'. את "שפם הפורנו", לדוגמה, אימצו חברי הרכב הדיסקו "אנשי הכפר" - להקת הבית של הקהילה הגאה בשנות ה-70 - בניסיון לשוות לעצמם מראה של גבריות מסוקסת, מוגזמת במתכוון. בתחילת שנות ה-80 אימץ השחקן המאוד לא גיי טום סלק את המראה בסרט הפעולה הקלאסי "מאגנום, בלש פרטי" ולאחר מכן השפם שוב אומץ על ידי הקהילה כסוג של סמן זיהוי - רק כדי להיגנב על ידי ההיפסטרים בתחילת שנות ה-2000, בצירוף זקן מטופח. גם מותג הספורט הבריטי "פרד פרי", שהתקמבק בשנים האחרונות והתחבב במיוחד על גברים מטרוסקסואלים (כמו למשל אייל גולן) שמעריכים איכות, אומץ על ידי הקהילה בשנות ה-70 לאחר שהיה מזוהה לאורך רוב שנות ה-60 עם תרבות השוליים של המודס.

חברי הרכב הדיסקו "אנשי הכפר" - להקת הבית של הקהילה הגאה בשנות ה-70 (צילום: GettyImages)

היום, כאמור, מותר לכולם - גברים ונשים מכל המגדרים - לעשות מה שבא להם. הסטיגמות הנוגעות למתאם שבין אופנה למיניות התפוגגו באזורים רבים של העולם המערבי כמעט לחלוטין. מעמדה של הקהילה הגאה כפורצת דרך וכקובעת סדר יום אופנתי עדיין איתן, אבל דיפוזיית הטרנדים אל העולם שסביבה מהירה וגורפת יותר מאי פעם, כך שלעתים קרובות קשה לקבוע מי בעצם התחיל את הטרנד.

במובנים רבים, חזרנו משהו כמו 50 שנה אחורה, אל שנות ה-70 הצבעוניות שלפני ההפרדה המסודרת בין המגדרים והנטיות. גם אז, כמו היום, גברים סטרייטים היו לובשים טי-שירטס קטנות למידותיהם במתכוון, הקפידו על שיזוף נאות, לבשו מכנסי סן-טרופז או ג'ינס צמודים והלכו לפחות ארבע פעמים בשבוע לחדר כושר. כל אלה ועוד נחשבו סממני גבריות מובהקים, שנועדו למשוך נשים. למעשה, הקהילה הייתה זו שחיקתה את הלוק במהלך שנות ה-80 וה-90. לאחר מכן, כאמור, עם פרוץ מהפכת המטרוסקסואלים, הסטרייטים חזרו אליו.

מהמתלבשים המחוננים של הקהילה - טום באום (צילום: ניר פקין)

כן, מדובר בפינג-פונג שנמשך לאורך הדורות: שני הצדדים מושפעים זה מזה כל הזמן ובמקרים רבים, במיוחד לאחרונה, שניהם מאמצים את אותו הסטייל בדיוק, רק עם סאבטקסט קצת שונה: ההיפסטר הסטרייט, לדוגמה, מרפרר לכיוונים אחרים לגמרי מאלה של ההיפסטר הגיי, שנולד בעקבותיו. "בשנים האחרונות חל שינוי מאוד גדול בקרב הסטרייטים", מסכים הסטייליסט, עורך האופנה והמרצה נדב אליהו. "אפשר להגיד שהיום הם משקיעים אפילו יותר מהגייז במראה שלהם: הסרת שיער, תזונה מדויקת, מאמן כושר פרטי - הכול עבר עכשיו אליהם. הקוסמטיקאיות היום מפוצצות בגברים סטרייטים. זה לא היה פעם. גם החנויות שהם קונים בהן את הבגדים היום הן לא קסטרו ורנואר. הם הולכים על מותגים. חוץ מזה, כידוע, המטרו הישראלי גילה את הסקיני לפני כמה שנים ומאז הוא חם עליו, כי הוא מבין שזה מבליט את מה שנשים אוהבות".

והגייז, בתורם, אימצו את הטרנד ההיפסטרי.
"נכון, אבל אני לא חושב שבמקרה הזה מדובר בטרנד. אני, בכלל, לא מאמין שאופנה חולפת בטרנדים. הג'ינס, למשל, נמצא איתנו מאלף תשע מאות וזרוק אותי. המראה ההיפסטרי הוא לכאורה מאוד סטרייטי, אבל בעצם הוא גיי. הוא מאוד מוקפד. זאת אומרת, הוא מראה מוזנח שמאוד מקפידים עליו. די ברור למה הגייז כל כך מיהרו לאמץ אותו".

לא רק בקהילה. ג'סטין ת'רו לא מוותר על הסקיני ג'ינס כבר שנים (צילום: בקריד, בקריד)

רוב המעצבים והסטייליסטים מהקהילה סבורים שמקרה ההיפסטר לא ממש מייצג. "כל טרנד שיש בבגדי גברים התחיל אצל הגייז", קובע מעצב האופנה אלון ליבנה. "הגייז תמיד העזו לעשות דברים אחרת הרבה יותר מהסטרייטים, שעשו את אותם הדברים אחריהם. אפילו הדבר הכי טריוויאלי של גזירת השרוולים בטי-שירט התחיל בתרבות המועדונים של הגייז. ברגע שיש פתיחות בראש מנסים דברים ומעזים, וככה בעצם נוצר טרנד. בהתחלה יש אנשים שמרימים גבה ולאט לאט זה פורץ למיינסטרים".

ליבנה סבור שהמצב דומה גם בגזרת הנשים. "כל הכוכבות הכי גדולות היום - מקארדי בי, דרך אריאנה גרנדה ועד ליידי גאגא - מצטטות נשים טרנסקסואליות ודראג בלוק שלהן: ציפורניים מוגזמות, שיער מוגזם, אקססוריז בוטים, נעלי פלטפורמה גבוהות - דברים שלגמרי התחילו בחיי הלילה של הקהילה. קח לדוגמה את 'ווג' של מדונה: זה מגיע מתרבות הווגינג (ריקוד חד ומקוטע, רב"פ) של הגייז".

דברים שהתחילו בחיי הלילה של הקהילה. ליידי גאגא עם השיער, האקססוריז, הפלטפורמה (צילום: GettyImages)

גם לעובדה שרוב המעצבים בתעשיית האופנה הם גברים יש השפעה ישירה תהליך המעבר של טרנדים מהקהילה למיינסטרים. "כשגבר מעצב בגד לאישה, הוא הרבה פעמים מעצים אותה בצורה מאוד מוגזמת ותיאטרלית", אומר ליבנה. "מהראש היצירתי של המעצב הגאה זה בסופו של דבר מתגלגל לחיי הלילה של הגייז ומשם לכולם".

העובדה שטרנדים גאים מאומצים היום בהיקפים גדולים במיוחד על ידי מה שנקרא "הקהל הרחב" באה לידי ביטוי, לדברי ליבנה, גם בהיצע של רשתות האופנה המהירה, לרבות זארה ו-H&M. "גברים סטרייטים, ברובם, עדיין נותנים לבנות הזוג שלהם לקנות להם בגדים או נכנסים לזארה וסוגרים עניין עם ג'ינס שחור, אבל עצם זה שאתה נכנס לשם ולא רואה רק בגדים לקוניים ומשעממים זה שינוי די משמעותי".

אלון ליבנה לביונסה: "מהראש של המעצב הגאה זה בסופו של דבר מתגלגל לחיי הלילה של הגייז ומשם לכולם" (צילום: יח"צ)

רבים בקהילה מתנגדים נחרצות לעצם האבחנה בין גייז לסטרייטים בכל הנוגע לאופנה - ובמובן מסוים הם צודקים. הקהילה הגאה היא אכן חלק אינטגרלי מהקהילה הכללית ולא ניתן להגדיר זהות של אדם על פי נטיותיו המיניות. הכתבה הזאת, לצורך העניין, לא נועדה, חלילה, לערער על כך אלא רק לבטא את הביטוי האופנתי של ההרמוניה הבין-מגדרית.

"הקהילה של ההומואים והלסביות היא לא תת תרבות ולא שבט אתני", מסביר מעצב האופנה הפלסטיני חנא חמאם. "אין טרנד שמזוהה עם הקהילה. יש טרנדים יותר נשיים ויותר גבריים. אתה יודע, בשנות השישים כל ילדי הפרחים לבשו טוניקות והיו עם שיער ארוך, במסגרת מה שנקרא אז ג'נדר בלנדר. גברים אשכרה הלכו אז עם עקבים - וזה לא קשור לסטרייט או להומו. זה פשוט טרנדים מחתרתיים שמתחילים מלמטה והופכים למיינסטרים. עכשיו, בגלל שאחוז הקהילה הלהט"בית נמוך מזה של הקהילה של הסטרייטים זה יותר מחתרת. אני לא חושב שגופייה, למשל, מיועדת להומואים בגלל שזה יותר חשוף. גם נשים אוהבות לראות גוף של גבר".

עוד בוואלה!

שלטון הלטקס: ליידי גאגא ואריאנה גרנדה בקליפ חדש

לכתבה המלאה

עיצוב של חנא חמאם

הטרנד של הגופיות עם הפתחים הגדולים בצדדים התחיל בקהילה.
"ברור. הקהילה הלהט"בית יותר מעורבת בתעשיית האופנה ולכן מן הסתם היא יותר מכתיבה טרנדים, אבל עדיין, אף טרנד לא הוכתב במיוחד בשביל הומואים ולסביות. הם פשוט מאמצים דברים של סטרייטים ולהפך".

"הקהילה היא כולנו", מסכמת מעצבת האופנה הוותיקה דורין פרנקפורט. "בכל קהילה יש את הרוב שמתלבש מיינסטרים לחלוטין ויש את מובילי דעת קהל שמעזים בכל אספקט. מאחר שלרבים בקהילה הגאה יש מודעות גבוהה לאסתטיקה ולמראה, הרבה מעצבים מגיעים מתוכה ובאופן טבעי חלקם הופכים למובילי דעה - הן של הקהילה הגאה והן של הציבור כולו".

הגופיות הצמודות והסקיני - פרדי מרקיורי על הבמה (צילום: GettyImages, Dave Hogan)

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully