להיות אישה בטלוויזיה זה לא תמיד הכי קל. ישנן גרסאות רבות שתומכות באמירה זו אך אחת מהן משותפת: עקבים. לצאת למסך הקטן פירושו לנעול ברוב המקרים נעליים בלתי נסבלות שמטרתן לעצב רגל ארוכה ונשית הסובלת מכאבים כמעט בכל שלב. האם אפשר להיות שלוש שעות בשידור חי על נעלי סטילטו מבלי להפגין קמצוץ של כאב? התשובה היא - כנראה שלא.
הרבה מהבאזז שנוצר סביב "האח הגדול" הוא תודות ללוקים של לירון ויצמן, שערב אחד החליטה לעלות לבמה עם סניקרס לבנות ומאותו רגע כמעט ולא הורידה אותן. זה היה מרענן בפעם הראשונה, בפעם השנייה אמרנו - 'יאללה, עוד פעם אחת מגניב לנו', אבל ניכר כי יש פה מגמה שלא עומדת להיפסק.
טרנד הסניקרס נטבע עמוק בעולם הסטיילינג. כבר כמה שנים טובות שהתרגלנו לנעל הנוחה שמתאימה כמעט לכל אאוטפיט וזה כבר נוהל שהופך את הסטייל שלך לקליל יותר, פחות מתאמץ ומשדר וייבים של "לא אכפת לי". השאלה הנשאלת היא מה באמת עומד מאחורי ההופעה של לירון ויצמן? האם זו אמירה אופנתית? סוג של מרד קטן בחסות הפמיניזם, עניין בריאותי או שפשוט היא הכי יפה כשנוח לה?
בשידור הראשון השיקה נעלי נייקי לבנות בשילוב שמלה בצבע ירוק זית של המותג הישראלי 'סמפל' עם חגורת מותן מובנית. הלוק הבא היה מורכב מלוק שחור מחויט בחלקו התחתון עם חולצת סריג דקה בצבע סגול, בעלת כפתורים שחורים בולטים וקונברס משלימות בצבע לבן עם פס שחור. נרשמה גם שמלה שחורה צמודה וסניקרס לבנות, חליפה אדומה בוהקת ומחויטת של זאדיג אנד וולטר, הפעם בשילוב סטן סמית' של אדידס, והלוק האחרון, מגונדר ועצמתי - שמלה אדומה של ולנטינו שמורכבת מצווארון לבן בתחתית, חגורה דקה עם לוגו המותג ואיך לא, סניקרס לבנות של ריבוק. הצבע הלבן בגזרת הנעליים חוזר על עצמו באחידות מתמשכת, שלזכות ויצמן והסטייליסט ראובן כהן ייאמר שהוא אכן מצטלם היטב ומתאים לכל לוק, גם אם לא מדובר בהמצאת המאה.
נראה שקריאת הנשים למחאה הקטנה שנעשית על במת נווה אילן היא חלק מאמירה מסוימת של ויצמן, שהיא לגיטמית ומובנת. "במשך שנים הרגילו אותנו לחשוב שנשים ייצוגיות צריכות לעמוד על עקבים", הגיבה ויצמן לאחת העוקבות באינסטגרם, "זו מחשבה ישנה בעיניי, אנחנו כבר לא בניינטיז, עשינו איזו דרך מאז. למה אתן לא מתייחסות לגבר המנחה המוכשר שלצידי שלובש ממש כמוני סניקרס? אה. כי הוא גבר. נכון נזכרתי. הם ייצוגים גם בסניקרס. אגב אני לא נגד נעלי עקב, ממש לא. אפילו אוהבת לפעמים. אבל לחשוב שכדי שאישה תהיה ייצוגית, היא צריכה לעמוד על סטילטו זה מיושן בעיניי". אז כן, נראה שיש פה סוג של הצהרה חד משמעית מבחינתה, והרשת מגיבה בהתאם עם תמיכה די מעוררת הערצה בבחירה של ויצמן.
האם שידור לייב בפריים טיים מחייב ייצוגיות כלשהי? לטעמנו כן, וסביר כי גם העוסקים במלאכה ירגישו כך. הפמיניזם יחכה לנו רגע מעבר לפינה. זה אולי יישמע קצת כמו דעה קדומה שאישה צריכה לנעול עקבים, להתאפר ולהתגנדר בשביל לשדר נשיות, אבל העין השובינסטית תופסת פה מקום רק למי שרוצה לראות את זה ככה. כן, אנחנו בעידן שהמסר כרגע הוא להנחיל הבנה שאף אחד לא יכול להחליט עלינו, תקופת המי טו השתלטה עלינו ובצדק. סניקרס זה משגע, גם עקבים - רק בואו נמנן.
שמלה אדומה של ולנטינו
בסופו של דבר לבוש הוא חלק מתפיסת עולם ומעביר פעמים רבות מסרים נסתרים או דעות מכוונות ואת המסר החשוב של ויצמן נראה שכולנו הבנו. אז מה האלטרנטיבה? אין בעיה ללכת על שטוח מדי פעם ו"להשתגע" עם סניקרס או כל דבר נוח ו'חריג' אחר שעוד לא נראה על המסך. זה דווקא מרענן אם יש איזשהו סיי מאחורי זה. אבל למה לא לגוון? בצבע, בדגם, אולי לקחת הפסקות בין שידור לשידור בכדי להעצים את הקטע, וגם סנדלים ללא עקב בחום המשוגע של אוגוסט יכולים לבוא בחשבון. שרירי התאומים העייפים שלנו יודו לכם.