את אחד התחביבים האהובים עלינו בזמן חילופי עונות כבר הזכרנו פה והוא למקד את הוויש ליסט שלנו בפריטים שהם על זמניים, כאלה שיחזיקו שנים במלתחה ותמיד יהיו רלוונטיים ברגע שנזדקק להם. הפעם שיטוטינו האובססיביים ברשת הביאו אותנו למסקנה מרחיקת לכת. פתאום הבנו שנעליים מתוכשטות, שאולי החלו כטרנד ובהמשך השתדרגו לקטגוריית מגמה, הפכו לבון טון שלא הולך לשום מקום.
בשנים האחרונות ראינו אותן בגרסאות כאלה ואחרות בכל מקום. באוספים המוקפדים של בתי האופנה הגדולים כמו פראדה, ג'ימי צ'ו ודולצ'ה גבאנה, או אצל מותגים צעירים יותר נוסח אמינה מואדי ודה אטיקו וכמובן ברשתות הנגישות והמהירות.
עם יד על הלב, תמיד הבטנו בהן בחשדנות גילטי פלז'ר מהוססת, מהסוג שקורה לנו ברמה היומיומית מול מקרר הטילונים בפיצוציה. האם בא לנו על זה? בטירוף. האם אנחנו זקוקות לזה? אולי לחמש דקות הקרובות. האם נסתדר בלי זה? ברור. האם נתחרט אחרי? אין ספק בכלל. ובכל זאת, יש כמה הבדלים מהותיים בין רכישת נעליים לבין גביע גלידה אקסטרה לארג' בטעם קרם עוגיות וקונוס שוקולד בתחתית.
לרוב הטריגר לקנייה יהיה סמוך לאירוע חגיגי כלשהו, ובצדק, הרי מדובר בסביבה הטבעית שלהן על תקן תוספת גלאם מתבקשת לשמלת ערב, אוברול מהודר כמו גם חליפה גברית ואפילו חצאית מידי וחולצת טי. זה יכול להיות בגובה שטוח, על עקב גבוה או בינוני, מעטר גפות בגזרות של רצועות, מיולס, סלינג באק ופאמפס מחודדות. הבלינג מעצם קיומו כבר ילהיט את הסביבה.
העובדה שדגמיה המתוכשטים של המעצבת אמינה מואדי נמכרים כבר למעלה משלוש שנים, ועדיין מתוייגים בתדירות גבוהה אצל המשפיעניות הנכונות, היא סוג של חותמת לרב-פעמיות לצד רב-עונתיות. בין אם זה בצללית הסלינג באק ועקב פירמידה, כמו גם עקב חתול או סטילטו, ובין אם בגרסאות הפי.וי.סי השקופות - הנעליים האלה נשארות רלוונטיות וממשיכות לספק את אפקט הוואו לכל הופעה. ליקטנו את האופציות הכי שוות בשטח:
