בתצוגת קוטור חלומית שנערכה הבוקר במלון היפואי The Jaffa פתח המעצב אלון ליבנה את חגיגות הסיום המיועדות לסצינה החותמת של הסרט הדוקומנטרי אליו הוא מצטלם בשנה האחרונה. ליבנה הוא היוצר השלישי, לפניו היו נטע ברזילאי ומוטי רייף, שקיבל את ההזדמנות לקחת חלק בסדרת האירועים המיוחדים המתקיימים ב-The Chapel, חלל השימש בעבר כבית תפילה וכיום שייך לקומפלקס המשוחזר והמרהיב של המלון.
בתום איחור של למעלה משעה פלוס מינגלינג במבואת הקאפלה ההיסטורית הובלו המוזמנים למסדרונות המקיפים את הפאטיו המרכזי של המבנה שהוסבו לטובת תפקיד המסלול עליו צעדו הדוגמניות. הקהל המצומצם, שהתבקש להגיע לארוע בדרס קוד על טהרת השחור/לבן, הושב בצמוד לדפנות הפנימיים של תצורת ה-ח' הארכיטקטונית.
"אני מאוד מתרגש כי זו פעם ראשונה שאני עושה בישראל תצוגה עצמאית", שיתף אותנו המעצב ערב קודם, "אם זיכרוני אינו מטעה אותי זו התצוגה הראשונה בארץ שהיא בלייב עם מסלול וקהל מאז הקורונה. אני בהתרגשות שיא וגם בלחץ בגלל הגל החדש של הקורונה שמדביק אותי לחדשות כדי לראות אם אין הגבלות חדשות על התקהלות".
אם כבר הזכרת קורונה, תעשיית האופנה פה עדיין לא התאוששה כלכלית מתקופת הסגרים, שלא לדבר על כך שגם לפני כן לא היה פשוט לאף אחד להרים תצוגה עצמאית, מאיפה הביצים?
"יש את שיתוף הפעולה עם המלון ההיסטרי הזה פלוס חסות של מותג האיפור מאק, ולמרות הפגיעה בקורונה, ולמרות שאנחנו בתקופה בעייתית אני לא מאמין בלהתחבא, להיפך, צריך לחגוג. כמובן שלא הייתי לוקח הלוואה מהבנק ונכנס לחובות אם לא הייתי יכול להרשות לעצמי. אני מאמין שחלק מהעשייה שלי היא לסקרן ולעורר השראה - זו הסיבה שאני נמצא בתחום הזה".
עיון בדגמי הקולקציה, לה נתן ליבנה את הכותרת Evangeline, חשף גישה עיצובית רכה וזורמת לצד ויתור רציני על הנוקשות המבנית שכה מזוהה עם עבודתו, כשהפיסוליות הגאומטרית פנתה לעבר פיסוליות מעוגלת, אמורפית לפרקים ומלאת תנועה גלית שהעבירה תחושת אינסוף חמקמקה.
"נכון, הקולקציה הזו שונה מכל מה שעשיתי עד היום. עדיין רואים את כתב היד שלי אבל אין ספק שיש פה נשיות רכה יותר ביחס אליי", הוא מודה ומסביר שהתפנית התחוללה בהדרגה "בזמן התכנון של הדגמים". "הקונספט התחיל מהעולם הפיסולי ואחד הדברים הראשונים שהתחלתי לחקור זה את הדיו של הדיונונים, חיפשתי את החושך העמוק והלכתי לכיוון המקומות האפלים של המצולות. ואז נכנסו כוכבי ים, מדוזות, צדפים, פנינים, בנות ים ולאט לאט המקום הרוקנרולי החשוך יצא מהתמונה ובמקומו נכנסה דמות נימפה רכה ונשית בגוונים פסטלים בהירים של ניוד, ורודים, לבנדר".
כמו שלא מעט מעצבי-על חשפו בשנה האחרונה, גם אתה הושפעת מתובנות תקופת הסגרים והרגשת סוף העולם הגיע?
"אני לא ממש בטוח, אולי, זה קרה אינטואיטיבית. הסקיצות הראשוניות כללו איפור כבד, עבודה עם ברזלים ועם עור שחור. אני מרגיש שהתרככתי ועברתי תהליך של טיהור וניקיון. יש גם את החלל עצמו, שהוא מטורף. עוד לפני שידעתי שאציג פה דמיינתי את התצוגה שלי קוהרנטית עם הלוקיישן וכשראיתי את הג'אפה הוטל ואת הצ'אפל זה היה בינגו כי זה התחבר לי לקונספט בצורה מושלמת. הסיפור של הנימפות מתכתב עם האווירה של המקום, עם יפו. כשהגעתי לפה בפעם הראשונה הרגשתי שאני על סט ממשחקי הכס, זה אחד המקומות היחידים בארץ שנראים ככה. אנחנו לא פריז מהבחינה הזו. הבנתי שזה הולך להשלים לי את התצוגה באופן מדהים".
אתה בעצם אומר שקודם תכננת את התצוגה ורק אחר כך נוצר הקשר עם המלון?
"כן. בשנה האחרונה עושים עליי סרט דוקומנטרי והמחשבות התחילו מהעבודה על הסרט, מעבר לזה אני לא יכול לפרט. ככה שבראש כבר התחלתי לדמיין תצוגה ואז הגיעה ההזדמנות ובאתי לראות את המקום והכול פתאום הסתדר לי, הרגשתי שזה בול. היה פה עקב אכילס מסוים, כי עם כל היופי וההתאמה אין מספיק מקום להכניס קהל. אני רגיל להציג בשבוע האופנה שם ניתן להכניס 600 מוזמנים, ופה זה 45-50 גג. אמרתי או שאני מוותר על המקום ואז אוכל להכניס את כל מי שאני רוצה אבל פשוט לא יכולתי לוותר על ההזדמנות הזו, זה כל כך מתאים ונכון. ישבתי על רשימת מוזמנים ודייקתי אותה והורדתי המון אנשים לצערי. בקרוב התצוגה תיחשף בסרט וכולם יוכלו לראות אותה".
מלבד הצבעוניות הענוגה של ורוד, תכלת, גווני פנינה וניודים, הנוכחות של שחור פלוס נגיעות כסופות לא נעלמו כליל, אך קיבלו ביטוי מחודש מאופן שילובם האינהרנטי בסיפור המסגרת. מה שבלט במיוחד היה האבזור המשלים שכלל תכשוט מפוסל בצבעונות, בצלליות ובטקסטורה של יצורים ימיים כמו פנינים, סוסי ים וקונכיות שגלשו לאלמנטים שצוותו לחזיות ולחגורות או שימשו כמונומנטים קישוטיים על הבגדים עצמם.
את כל אלו, ובראשם צמידי סטייטמנט אינטואיטיביים כמו גם סדרה מרהיבה במיוחד של עגילים א-סימטריים שממש הקפיצו את הנעשה על המסלול, יצר ליבנה בעצמו מפימו. עוד התרשמנו מעבודת היד הייחודית שנעשתה בקבוצת הטופים של הלוקים האחרונים והביאה אותם למקום בו הם נראים כהמשך ישיר לאותם תכשיטים, עד כדי כך שהיה קשה להבחין היכן מסתיים הבד ואיפה מתחיל הפימו.
את השואו סגרה הדוגמנית הישראלית היפהפייה ניבר מדר שצעדה בשמלת מקסי לבנה משיפון שחלקה הקדמי היה פתוח לגמרי מלבד שני קאפים שעוצבו כשני חלזונות הפונים זה לזה כשקונכיותיהם העגולות ישבו ככיסוי פטמות. מדר צעדה לצלילי הלהיט Nothing compares 2 you שכתב פרינס לשינייד אוקונור בתחילת הניינטיז. תשואות הקהל הנלהבות אישרו שבחירת השיר הייתה מדויקת להפליא.
