צביקה פיק, הזמר, המלחין והיוצר ששיריו הפכו לנכס צאן ברזל והלך היום (א') לעולמו, ייזכר בליבנו גם כאייקון אופנה וסטייל. הוא נחשב לאחד היוצרים הישראלים הגדולים ביותר ולפורץ דרך כאשר הביא אל קדמת הבמה את מוזיקת הדיסקו והפופ, אבל בתנאים המקסימליסטים שלו. הוא עטה בגאון הילה של מישהו "לא מכאן", אמן סופר ייחודי שנשאר תמיד נאמן לאסתטיקה הססגונית שלו, לא היסס להגיד את אשר על ליבו ופיזר גלאם וגליטר לכל עבר.
פיק פרץ לתודעה הישראלית בתפקידו הראשי כ"קלוד" במחזמר הנועז "שיער" בתחילת שנות ה-70, תפקיד שכלל עירום פרונטלי ואשר הדהים את הקהל ואת עולם הבידור הישראלי, עליו גם זכה בתואר "שחקן השנה". לאחר מכן, החל לקבל הכרה גם בזכות הלהיטים הרבים שיצר, וביניהם "דיווה" שהלחין לדנה אינטרנשיונל עמו זכתה באירוויזיון 1998, "אני לא יכולה בלעדייך", "הלב" ועוד, כמו גם המחזמר "מרי לו" שהועלה ב-2002 בתיאטרון הבימה אשר מבוסס על שיריו. ב-2011 קיבל את פרס אקו"ם על מפעל חיים.
כמי שחתום על אינספור קאמבקים מתוקשרים, אליהם התייצב תמיד עם השיער הארוך הגלי והאייקוני שלו ומשקפי שמש אובליים קטנים, אלה היוו את הבסיס להופעות גלאמיות מוגזמות שהמאסטרו יצר ותיחזק כמו שרק הוא ידע לעשות - עם הקטיפה, הפרווה והפאייטים, המכנסיים הצמודים, ותמיד איזה בלייזר מעל שסוגר את ההופעה ונוטף הוד והדר. גם איפור לא היה טאבו מבחינתו. כאייקון תרבות ואופנה מעורר השראה, וכשואו-מן אמיתי, פיק סלל את הדרך לאומנים רבים נוספים שהעזו לטשטש מגדרים וגבולות.
פיק היה מהראשונים בביצה הישראלית דאז, של האייטיז העליזות, שהתנסה באופנה אנדרוגנית, כזו המתייחסת ללבישת בגדים ואקססוריז מבלי לייצר אבחנה בין זהויות מגדריות, ולפרקים אף הדהד את סטייל הרוק-גלאם של דיוויד בואי האגדי.
באשר להתפתחות הסטייל של כוכב הפופ הצבעוני הנצחי, פיק שמר על הסגנון הנוצץ והגדול מהחיים שזוהו עמו כמעט בקנאות לאורך השנים. בשנות השבעים, ובחסות התפקיד הנועז שלו במחזמר "שיער", הלוקים של פיק התאפיינו בעיקר בוויב היפי - עם מכנסי פדלפון מוגזמים, גופיות צמודות וסרטים בשיער, עם פנים שעוד היו אז נקיות מאיפור ושיער גלי שטופח לתפארת.
בשנות השמונים כבר היה בולט כי הכוכב העולה התמסר לאסתטיקה ששררה באותה תקופה, ונראה תכופות במעילי עור או ג'ינס צמודים, לבש שלל פרינטים מנומרים או מזנים אחרים והחל גם להתאפר, על הבמה ומחוצה לה.
בשנות התשעים והאלפיים לאחר מכן, פיק נצפה בהופעות פומביות כשהוא נותן בעיקר לבלייזרים או לז'קטים מעניינים בצבעוניות מתפרצת ובלתי מתנצלת לקבוע את הטון של ההופעה שלבש. גם הרבה סטן שחור מבריק היה שם, ואותו שיער ארוך לו נתן להאפיר.
כל אלה שירתו נאמנה את הפרסונה הפומפוזית אשר תחזק בגאון לאורך העשורים, אותה תמיד אפפו קורטוב של מסתוריות וריחוק מהפנטים שאף אחד לא נותר אדיש אליהם.
ההשפעות התרבותיות, המוזיקליות והאופנתיות שמשאיר אחריו צביקה פיק הן אדירות. גאון מוזיקלי שסחף אחריו קהל עצום, לדורותיו, עם שירי פופ קאלטיים. האיש שטבע את המונח "שיגעון" שלמעשה גם היטיב להגדיר אותו ואת הסטייל הסופר גלאמי שלו, ובאותה נשימה שיחק כדורגל בשבתות וכיכב כשופט בריאליטי. פיק היה הכי לא "מכאן", ועם זאת הכי משלנו. כך נזכור אותו תמיד.