בכל שנה בוגרי המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר מצליחים לבלוט עם קולקציות המעלות על סדר היום סוגיות חברתיות בוערות, בכניסתן של טכנולוגיות חדשות וביכולתם לתרגם חוויות אישיות לכדי תוצרים ועיצובים מרשימים, ועל כך הם זוכים לשבחי המבקרים ותעשיית האופנה הבינלאומית. "עולם העיצוב נמצא בצומת דרכים רווי שינויים ופיתוחים טכנולוגיים משמעותיים בעלי השפעה על כולנו" אומר אילן בז'ה, ראש המחלקה לעיצוב אופנה בשנקר, "קולקציות הגמר של הסטודנטים.ות לשנת 2023 מדגישות את המעבר מהתעסקות בדקורציה ונושאים רחוקים, להתעמקות בחוויות אישיות, בדיקת רעיונות, חומרים ונושאים עכשוויים המקיפים את עולמם של הבוגרים, והעבודות מהוות מראה חזותית וחומרית למציאות המורכבת בה אנו חיים. השנה במיוחד אנו קוראים לחזק את קבלת האחר, לעודד שונות תרבותית וחברתית, אנושיות, פלורליזם, הומניזם, ולהמשיך לקדם את מגוון הבוגרים מכל גזע. מין, לשון ודת. אני מזמין אתכם.ן לבחון ,להרהר, לחשוב וליהנות".
באקלים נוכחי די מדאיג, בו לקוחות פוטנציאלים רבים (מדי) מעדיפים אופנה מהירה וזולה, ומעצבים וותיקים נאלצים לצמצם פעילות או לסגור חנויות, דווקא מעודד לגלות כי גם השנה ייצאו אל שוק העבודה עשרות רבות (37 במספר רק משנקר) של מעצבות ומעצבים מתחילים סופר מוכשרים עם דרייב בשמיים להתברג בתעשיית האופנה, ואף לעשות פה שינוי. כשהחלום הרטוב הוא כמובן להצליח בגדול, כלכלית ותדמיתית. רגע לפני שנתייצב בשורה הראשונה לצפות בתצוגת הגמר של שנקר, בהובלת ראש המחלקה אילן בז'ה ובהפקתו של מוטי רייף, אשר תעלה על המסלול המרגש שיוקם בבית המכולות בנמל יפו ביום רביעי השבוע (28.06) - בחרנו בשלוש סטודנטיות שסיקרנו אותנו וזכינו להצצה ראשונה אל נבכי פרויקטי הגמר עליהם שקדו, ממש פסע משהן הופכות לבוגרות שנקר מחזור 2023.
אלכס זק, "Mourning and Rebirth"
נפש האדם, לידה ואובדן, פרידות ומוות הם בליבת פרויקט הגמר של אלכס זק. הקולקציה אותה תציג, אשר נעה מקו מחויט ונקי עד לארט טו וור (Art To Wear), היא מאוד יצרית ודרמטית, ובהתאמה מופתית נעשתה בחירת החומרים, הנעים בהדרגתיות בין בדים במשקלים קלים, כמו משי, עד לצמרים ועור בשילוב מתכות תעשייתיות, כמו גם הדקונסטרוקציה שהיא מרבה לעסוק בה - שבירה ועיוות של גזרות מוכרות. "פרידה היא אירוע טראומטי אשר מפגיש אותנו עם מציאות חדשה שלא היינו מוכנים אליה" מסבירה זק, "היא פוגעת בשתי אשליות שעוזרות לנו לשמור על עצמנו, ובקולקציה אנסה להציג את מערכת היחסים המורכבת של האדם עם עצמו".
מה משך אותך לעסוק בפרידות, על משמעותן והשפעתן?
"בחיפוש מעמיק על פרידות, התובנה הבלתי נמנעת שלי הייתה כי פרידות הן יסוד החיים. רגע לידתנו שמתואר כטהור ביותר, הוא הרגע בו נגזר עלינו גם מותנו, והמוות משמעותו גם פרידה. בשנה האחרונה חוויתי פרידה מבן זוג מה שחיזק אצלי את ההבנה שללמוד להיפרד זה חלק בלתי נפרד מהחיים, משהו שמשפיע על מי שאנחנו והקבלה שפרידות הן חלק הוליסטי מהחיים של כולנו. עליות וירידות".
משאת אוטוטו בוגרת שנקר, מה התוכניות שלך ליום שאחרי?
"עדיין בשלב ההתלבטויות. תמיד נמשכתי למחויטים, העבודה המדויקת שמייצרת בגד על גבול הפסל מרגשת אותי, ובו זמנית תהליכי העבודה בזמן הלימודים ריתקו אותי. להבין את החומר, להתנסות בטכניקות שונות ומחקר היסטורי-תרבותי היו חלק גדול מכל הפרויקטים שלי".
יש כלים ופרקטיקות ספציפיים שלמדת/ספגת בשנקר ואת יודעת שילוו אותך הלאה?
"בזמן הלימודים גיליתי עולם שלם של חומרים וטכניקות לא קונבנציונליות. מפיסול בעור, ריתוך, ועד שילוב של עולמות עיצוב אחרים, ולכן מנקרת בי המחשבה של לימודי תואר שני בחו"ל. וכמובן לשלוח את תיק העבודה שיצרתי במהלך התואר לבתי האופנה".
קרולינה דרוקיר, "סבתא בקורדובלנד"
נקודת המוצא של קרולינה דרוקיר לעבודת הגמר שלה הייתה תמונה משנות ה-50 של הסבים שלה בקורדובה, ארגנטינה. "מכיוון שלא הייתי קרובה לסבים שלי, יצאתי למחקר אינטנסיבי אחר זהותם" היא מספרת. אופנת הפיפטיז, הניו-לוק של דיור וההלבשה התחתונה של אותה תקופה השפיעו עליה רבות ומהדהדים מהקולקציה שעיצבה, וכשביקשנו שתסכם אותה במשפט ענתה: "הפרויקט הוא שילוב של העבר שלי ושל העתיד של כולנו".
אומנם את מגדירה את הקולקציה כ"ריזורט", אבל היא מרפרפת קצת לכלות, עם השמלות המופלאות שעיצבת. זה כיוון שמעניין אותך?
"נכון, יש פה המון אלמנטים מתחום הכלות בעיקר כי בשנתיים האחרונות אני עובדת ומעצבת בתעשיית הכלות בארץ וגם מעצבת לחברות שלי את השמלות שלהן. אז מבלי לשים לב אני מאוד מושפעת מהגזרות ומהבדים של העולם הזה".
אך דרוקיר לא עוצרת שם, היא כמו לוקחת את הסבים שלה לחופשת ריזורט במטאוורס. הצבע הלבן מככב כיוון שהוא "מזכיר חופש" לדבריה, בעוד הצבעים המשניים הם פסטלים וכסף המגיעים מעולמות וירטואליים. בגזרת הבדים נעשה שימוש בג'ינס, אורגנזה, כותנה וברוקד בעלי אזכור פנינתי, ובחלקם נעשה שימוש בטכניקות מתקדמות כמו הדפסות תלת-מימד.
חשוב לך תמיד להיות עם יד על הדופק ולקחת חלק במגמות הכי חדשניות?
"כן כמובן, בכל פרויקט שעשיתי תמיד הייתי עם יד על הדופק. חקרתי מה קורה כרגע בעולם, מה הולך להיות הטרנד הבא בתעשייה, ותמיד ניסיתי לשלב את זה בעבודות שלי. הספרייה של שנקר קונה בכל שנה את הספרים של WGSN, שזו חברה לחיזוי טרנדים, ואני מקפידה לקרוא הכל ולהבין. בהשראות לפרויקט הגמר למעשה שילבתי את החקר שעשיתי אודות מה יהיה לדעתי הטרנד ל-2024".
בעוד 5 שנים מהיום, את רואה את עצמך עם מותג/עסק פעיל? או שיש לך תוכניות אחרות?
"בשנים הקרובות הייתי רוצה להתנסות בעולמות אחרים, כמו חיזוי טרנדים או לעצב לחברות שמתעסקות בלחדש את עצמן. להשתלב בחברות קטנות/גדולות שילמדו אותי דברים חדשים, להיחשף לעולמות ולשיטות שאני לא מכירה, ולבנות לעצמי ארגז כלים ענקי. עולם הכלות מרגיש לי עדיין קצת מאחור והייתי רוצה לחזור אליו אולי כעצמאית אחרי שספגתי ולמדתי מעולמות אחרים. והאמת, שהכי הייתי שמחה אולי להמציא איזה סטארט אפ שייתן מענה לכל הזיהום שתעשיית האופנה מייצרת".
אורי בללי, "תסמונת הלב התפוס"
נושא פרויקט הגמר של אורי בללי מאוד אישי ומרגש. "את הביטוי 'לב תפוס' המציאה אחותי הקטנה גלי בשיר שכתבה" מספרת בללי, "והוא מתאר את התחושה שמרגישים כאשר חווים חוויה כל כך טראומטית וקשה שגורמת לך לעצור בגללה הכל, ואז לחזור לחיים לאט לאט ובהדרגה". לפני חמש שנים אחותה גלי נהרגה באסון שטפון נחל צפית, והשאירה אותה עם מחברת מלאה שירים ולב תפוס מאוד. בללי החליטה להקדיש לאחותה ז"ל, ולמילותיה המלוות אותה, את הקולקציה שעיצבה.
עד כמה הנושא האישי שבחרת הקשה עלייך במהלך העבודה על הקולקציה? או שלהיפך? - זה אולי אפילו היווה עבורך כקתרזיס באיזשהו אופן?
"מאוד פחדתי לבחור בנושא הזה, אני לא אדם שמשתף או מדבר על דברים אישיים בדרך כלל. אבל כשהתיישבתי לבחור נושא לפרויקט הגמר מהר מאוד הבנתי שאני לא יכולה להתעסק בשום דבר אחר אם אני רוצה ליצור משהו אמיתי וכנה. בהתחלה זה היה קשה, קצת כמו לפתוח פצע סגור שוב ושוב, אבל במידה מסוימת זו גם הייתה הדרך שלי לגעת בזיכרון בדרך חיובית, ולבטא את הרגשות שלי מבלי להצטרך לדבר עליהם. היה משהו בהתעסקות היום יומית בדמות שלה, ובמילים שלה, שהיה קצת כמו ללכת לפסיכולוג ולתת ביטוי לכל המחשבות והרגשות שלי בעזרת היצירה".
קולקציית בגדי הנשים שבללי עיצבה ותציג בעוד מספר ימים נתפרה מבדים רכים, המתאפיינים בשקיפויות וברק, מה שיוצר תחושה של עיטוף, הגנה, קלילות וריחוף. את ההשראה לצורניות והדפוסים היא שאבה מדימוי המלאך באומנות, וממחברת השירים של אחותה ז"ל. בללי משלבת בין טכניקות של הדפסה וצריבה, ציור ותפירה תלת-מימדיים, וכן עבודות יד כמו רקמה חריזה וקווילטינג.
כיצד את מרגישה ששנקר הכינו אותך להשתלב בתעשיית האופנה הלכה למעשה?
"למדתי והתנסיתי בארבע שנים האחרונות כמעט בכל היבט של התחום. אז אני יוצאת לתעשייה עם הידיעה במה אני טובה ומה הייחודיות שלי, ובעיני זה הדבר הכי חשוב לגלות על עצמך. אני מאמינה שאת כל הידע הטכני אפשר ללמוד תוך כדי תנועה, אבל את היכולת לפתח רעיון מקורי ולהתאים אותו לתקופה ולקהל, את זה למדתי במהלך העבודה על הפרויקטים השונים, ושכללתי בעזרת הידע והגישות המגוונות שהציגו כל המרצים שהכרתי".
את מתכננת מיד לנסות להתברג בתעשייה? ובאיזו קטגוריה?
"אני מאוד רוצה להתחיל כבר לעבוד, מרגש אותי להתעסק בדברים גדולים וללמוד ממעצבים שאני מתחברת לעשייה שלהם. אני מתכננת לעבוד כמה שנים כשכירה ואולי גם להתמחות בחו"ל כדי לקבל את כל הכלים והידע להקים עסק משלי. וביום שבו זה יקרה, הוויז'ן הוא מותג של בגדים שנמצאים על הקו שבין יום לערב, פריטים מושקעים ונשיים ברמת גימור גבוהה שיגרמו למי שלובשת אותם להרגיש הכי מיוחדת בחדר".
לראשונה, התצוגה השנתית של שנקר, אותה תנחה השחקנית גל מלכה ותלווה במוסיקה מקורית והופעה חיה של יוסי מזרחי, תיערך בשלושה סבבים (16:00, 19:00 ו- 22:00), ובחסות חברת קסטרו וחברת פיאט. ניתן עדיין להזמין כרטיסים באתר של שנקר.